תפוחי זהב יוצאים לרומניה

הוצאות מלחמת דבר הבקר עלו לסכום 12,000 לירות מצריות. בכלל הסכום קנית הנסיוב ומכשירים נוספים, פצויים בעד בהמות שהומתו, ותשלומים לפקידות נוספת טכנית והנהלתית. המלחמה היתה בכל הארץ חוץ משני מחוזות, עזה ובאר שבע.

ומיום החמשה עשר בספטמבר ואילך לא הודיעו על מקרה חדש באותם אזורים שנוגעו ראשונים, ואין עוד מרכזים מנוגעים; המודעות שהכריזו על אזורים מנוגעים בטלו כולן. מי שמבקש לדעת מה פירושו של בטול כזה בכיסו של אדם ימצא את התשובה בידיעה שניה שלפנינו.

שאלת הבשר: הועד הקהלתי היהודי בתל אביב קיבל רשיון אימפורט לבא כחו, ה׳ פליסר, להביא מאה וחמשים ראשי בקר מחוץ לארץ, וההבאה מסודרת עתה. רשיון כזה אינו נתבע בשעה שהעדרים שבארץ מספיקים את הדרוש, ואין הוא נתבע גם בשעה שהגבולות סגורים מפני הנגע; הוא נתבע בשעה שבין השתים, והיא השעה שעומדים בה עתה.

ושני המספרים שבבלוק זה אינם מאותו סוג. שנים עשר אלף לירות הם חשבון שנגמר ושאפשר לסכמו, ומאה וחמשים ראשי בקר הם התחלה של אספקה. מי שקורא את שניהם יחד רואה את סופה של מלחמה ואת תחילתו של שוק, ובין שני אלה אין אלא מודעה שבוטלה.

הועידה הכלכלית לעניני ארץ ישראל מביעה את דעתה שכדי לקדם את ההתישבות היהודית בארץ רצוי ליצור בנק חקלאי שיתן אשראי למתישבים שנשתקעו כבר בארץ. ומסרנו בשמיני עשר בחודש על הצעתו של ד״ר רופין לבנק להתישבות חקלאית; מה שלפנינו עתה אינו הצעה אלא החלטותיה הפורמליות של הועידה.

ושלוש שאלות קובעת הועידה שיש לבררן בבוא להקים את הבנק. אם אפשר שהון המניות ייאסף בחלקו על ידי קרן היסוד ומוסדות יהודים אחרים ובחלקו על ידי בנקאים שיעסקו במכירת האובליגציות של הבנק; אם אפשר להפיץ את האובליגציות בעזרת בנקאים בחוץ לארץ; ואם אפשר שממשלת ארץ ישראל תהיה נכונה לתת שנה שנה מתקציבה, במשך תקופה שתיקבע, סכום כסף בתור הלואה לזמן ארוך. סכום הון המניות בא בספרה חסרה, ואין בידינו להדפיסו.

וטעמה של השאלה השלישית הוא העיקר שבהחלטה. הלואות כאלו, אומרת הועידה, יתנו לבנק את האפשרות להתחיל מיד בפעולות במדה רחבה, אף אם הסכומים שיתקבלו ממכירת האובליגציות יהיו מצומצמים בשנים הראשונות. כלומר, הממשלה אינה נתבעת לתת מתנה אלא להקדים זמן: להעמיד עתה את מה שהשוק יעמיד לאחר שנים.

וההנמקה לתביעה היא חשבון הכנסות. גידול הכנסת הממשלה בשנים האחרונות בא בעיקר הודות לעליה, להתישבות, לבנין הבתים ולקנית האדמה של היהודים, אשר הגדילו באופן ניכר את הכנסותיה ממכס וממסי קרקעות ובתים; וכן באה הכנסתם של הרכבות ושל הדואר במדה מרובה מאד מידיהם של התושבים היהודים. לכן, אומרת הועידה, בעזרה לבנק החקלאי ולהתישבות משקיעה הממשלה ביצירת מקורות חדשים של הכנסה לעתיד. ומנגד מוסיפה הועידה מדעתה סעיף שאין בו הקלה: יש לתת לממשלה מדה מתאימה של פיקוח על הנהלת הבנק.

העליה המתמדת של הפרנק הצרפתי, העומד עתה על 162 פרנק לליטרה שטרלינג, מבהילה את הספסרים הנחפזים להתפטר מן הפרנקים שבידם מתוך חשש פן יגיע השער ל-150. כך נמסר בעתון אחד שלפנינו.

וסוחרים שהזמינו סחורות לפני שלושה חדשים בחשבון שער של 180 עד 200 פרנק לליטרה נאלצים עתה לקנות פרנקים צרפתיים בשערם העולה. אם תימשך העליה במדה חריפה, אומר העתון, עלול הדבר לגרום משבר קשה במסחר הצרפתי.

ומי שלמד שמטבע חזק הוא בשורה טובה ימצא כאן את ההפך, וההפך הזה הוא כל הענין. הקונה סחורה בצרפת חישב את מחירה בשעת ההזמנה, כלומר חישב כמה פרנקים יקבל בעד הליטרה שלו. משעלה הפרנק הוא מקבל בעד אותה ליטרה פחות פרנקים, והסחורה שהזמין נתיקרה לו אף שמחירה בפרנקים לא נשתנה כלל. מי שהזמין בחשבון מאתים ומשלם בחשבון מאה ששים ושנים שילם תוספת של כרביע, ולא קנה בה דבר.

ובענין המספר עצמו חייבים אנו הערה לקורא. בעתון שני שלפנינו נדפס בשורה אחת מספר אחר לגמרי, שאינו מתישב לא עם זה ולא עם המסופר בפריס, ואין אנו מדפיסים אותו. אנו נוקבים במה שנדפס בבירור, מאה ששים ושנים, ומוסיפים שהשער שאנו רושמים בלוח המטבעות שלנו הוא שער מקומי שיש בו הפרש של קניה ומכירה, ואינו אותו שער עצמו שנקבע בבורסה שבפריס.