קונגרס וינא הכריע: ערי גנים

יותר מאלף ומאה צירים מכל מדינות העולם נועדו בימים אלה בוינא בקונגרס הבין-לאומי לבנין ערים ומעונות, והכריעו בעד בנית בית למשפחה אחת ונגד הבתים מרובי הדיוטות והדירות הצרות.

הבאים היו מהנדסים, ארדיכלים ובנאים, מומחים לבנין עיר ומומחים להתישבות, מומחים לפוליטיקה סוציאלית ולשמירת הבריאות, ובתוכם גם מיניסטרים, צירים לפרלמנט וסינאטורים. סופרנו המיוחד כותב כי זה מכבר לא זכתה וינא לקונגרס גדול כזה. על סדר היום עמדו תיקונים בבנין ערים ודירות, שאלת הקסרקטין לדיירים בעלי דיוטות רבות לעומת בתים קטנים למשפחה או לשתי משפחות בלא כל דיוטה, וקשירת יחסים קרובים בין העיר ובין הכפרים על ידי הרחבת הערים והרחקתן אל ערי גנים.

ועד לפני שנים מועטות היתה כל השאלה הזאת ענינם הפרטי של המהנדסים והארדיכלים בלבד, ואת פי האוכלוסין לא שאלו כלל: כל אחד בנה לפי טעמו ולפי הנאתו הפרטית של בעל הבית. תנועת בנין ערי הגנים, שנוסדה על ידי מחולל רעיון עיר גנים, מר אבנעזר הובארד, ותוצאותיה הקשות של מלחמת העולם, העלו את שאלת הדירות לאחת השאלות הסוציאליות החיוניות שבמדינה, והכריחו את הנהלות העיריות ואת הממשלות לגשת לארגון כל כוחות הבונים לשם תכנית בנין מאוחדת.

והנה הדבר שראוי לקורא העברי ללמוד מכאן, והוא ההיקש עצמו ולא הצבעת הצירים. שנים רבות עברו עד שבאו האנשים לידי הוכחה כי שאלת הספקת המים לאוכלוסין אינה שאלה פרטית אלא שאלה סוציאלית, ועל כל פנים שאלה היגיאנית, ויש להוציאה מידי הפרט לידי הכלל; ועתה הולכים ובאים לאותה הוכחה עצמה בשאלת הדירות, שהיא, כלשון הקונגרס, שאלת הספקת אויר לנשימה. מי שהסכים פעם אחת כי אין אדם רשאי למכור לחברו מים עכורים, הסכים בלא דעת גם לכך שאין אדם רשאי למכור לו חדר בלא אויר.

ולהוכחה זו באו כבר, כפי עדויות הצירים, העיריות הגדולות שבאוסטריה, בגרמניה, בבלגיה ובאנגליה. עירית וינא הוציאה את בנין הדירות מידי הקבלנות הפרטית והספיקה במשך שש השנים האחרונות עשרים וחמשה אלף דירות, וכולן בנויות לפי חוקי ההיגיינה האחרונים. הציר האנגלי לקונגרס, ה׳ ריימונד אונווין, המהנדס הראשי במיניסטריון לעניני הבריאות באנגליה, זה שבנה את ערי הגנים המשובחות המפסטיד ולטשוורת, סיפר כי שש מאות שבעים וששה אלף הדירות שנבנו באנגליה לאחר המלחמה הן כמעט כולן דירה דירה למשפחה אחת: בלונדון לבדה נבנו כששה עשר אחוז דירות בעלות דיוטות, ואולם בעשר הערים הגדולות האחרות שבבריטניה רק שלושה אחוזים מהן כאלה, והשאר בתים נמוכים למשפחה אחת. והסנטור מבלגיה מסר כי מאז לקחה הממשלה לידה את בנין המעונות נבנו שם יותר משלושים אלף.

שתי דעות שלטו בקונגרס. האחת, שיש להחזיק גם להבא בשיטה הישנה של בתים בעלי דיוטות ודירות רבות, ובלבד שיהיו מרווחות ומוארות די צרכן; והשניה, שיש לשים קץ לצפיפות הנוראה השוררת היום בערים ולבנין הקסרקטין מרובה הדיוטות, שדירותיו צרות ונעדרות אויר ואור שמש ומחניקות את דייריהן, ולהתחיל מעתה בבנין בית בית למשפחה אחת. הדעה השניה נצחה, ורוב הצירים נגררו אחריה. ובקשר לזה נדונה שאלת הרחבת שטחי העיר וקירובה אל הכפר, ויצירת חוק המתיר לכל עיריה להפקיע את המגרשים הנחוצים לה; ואדריכל עירית קלן טען כי רק על ידי כך ירדו מחירי המגרשים.

ורוב הצירים החזיקו בדעה כי על העיר והכפר להתקרב ולהתמזג: להביא את הציביליזציה ואת רוח ההתקדמות מן העיר אל הכפר, ולהכניס מן הכפר אל העיר את הרוחה ואת הנוחיות, את האויר ואת האור. לבנות קסרקטינים בעלי ארבע, חמש ושש דיוטות, כך נטען שם, הרי זה אומר לחסום בפני הזקנים והילדים את הדרך אל האדמה ואל הבריאות, ולהוציא את הבית הקטן והנמוך ואתו יחד את האינטליגנציה העירונית אל סביבות הערים; והרי זה אומר גם לנטוע את רוח ההתקדמות של העיר הגדולה על קרקע הכפר הצמא כל כך לתרבות. שמות הסנטור מבלגיה, של אדריכל עירית קלן ושל הצירים הגרמנים אינם ברורים בכתוב שלפנינו, ואין אנו נוקבים אותם.

על יד הקונגרס נפתחה בוינא התערוכה הבין-לאומית לבנין ערים ודירות, לערי גנים ולהתישבות, ובה השתתפו כל אומות העולם ובתוכן גם ארץ ישראל העברית.

חלקנו בתערוכה הוא תכניות בנין רבות שנערכו בידי המהנדס קויפמן, ובהן תכנית תלפיות; וסופרנו מוסיף כי העתונים הוינאים הללו את התכניות האלה. שם המהנדס ושם השכונה נדפסו לפנינו באותיות שאינן ברורות כל צרכן, ואנו קוראים אותם כך.

ומי שמבקש לדעת מה פירושה של ידיעה זו יזכור מה הוא תכנית. תכנית אינה בית ואינה שכונה: היא גליון נייר שעליו נקבע מראש היכן יעבור הרחוב, כמה אויר יהיה בין בית לבית, ולאן יפנו החלונות. ולפיכך תכנית התלויה על קיר בוינא אינה מוצג של אבן אלא טענה: כך אנו מבקשים שיגורו כאן. ושעה שנדונה באותו בנין עצמו שאלת הקסרקטין לעומת הבית למשפחה אחת, יש משמעות לכך שהתכניות שהובאו מכאן הן של שכונה ולא של בית דיוטות.

בועידת חוקרי הטבע הרצו שני פרופיסורים על האמצעים החדשים לרפוי המלריה, ואחד מהם נזכר שם בתור אמצעי טוב; הוא מוכן בדרך כימית, והנסיונות שנעשו בו בארצות הבלקן באדם ובבהמה הביאו לידי תוצאות שיש בהן תקוה.

השני שבמרצים ביאר בפרוטרוט את פעולת האמצעי, וההסבר הוא כאן העיקר. את המלריה מעוררים בעלי חי חד-תאיים, החודרים אל הדם דרך עקיצת היתוש ומתרבים בקרבו, ושמם פלאסמודיות. וכמו בכל המחלות הבאות על ידי טפילים, מעמיד הרפוי לעצמו שתי מטרות: ראשית להגביר את כוח ההתנגדות שבגוף, כלומר לחסן אותו; ושנית להכניס אל הגוף בדרך כימית חמרים שישמידו את הטפילים מבלי שיזיקו לחולה עצמו.

והמשפט שנדפס בסוף הידיעה הוא שראוי להיקרא כאן פעמים: אם גם יתאמת רק חלק מן הדברים שנאמרו בועידה, הרי ששאלת ההתישבות בארצות המנוגעות במלריה תעמוד על סף הכרעה. ומי שראה כאן ביצה מיובשת ועמק שנתישב יודע מה פירושו של משפט כזה בשורה אחת של עתון.

שם המקום שבו נועדה הועידה משובש בכתוב שלפנינו, וכן שמותיהם של שני המרצים, ולפיכך אין אנו נוקבים לא את זה ולא את אלה. את עצם הדברים אנו מביאים כפי שנמסרו.

בגליון תשעים ואחד של ידיעות עירית תל אביב נדפסו מספרים על בתי הכסא וחדרי הרחצה שבבתי העיר, ובנוה שלום עולה חדר רחצה אחד לשמונים וששה נפש.

ואלה המספרים הקרואים אצלנו. בנוה שלום בית כסא אחד לתשע נפשות וחדר רחצה אחד לשמונים וששה; במחנה יוסף שמונה לבית כסא וארבעים ושמונה לחדר רחצה; ובכרם התימנים שש לבית כסא ועשרים לחדר רחצה. בשכונות אחדות נוספות נדפסו מספרים דומים, אלא ששמותיהן אינם קרואים בכתוב שלפנינו, ואין אנו נוקבים אותם.

והמרחק שבין שני המספרים הוא כל הענין, והוא דבר שאפשר ללמוד ממנו. בית כסא נבנה בחצר בבור ובכיסוי, ואינו תלוי בדבר שמחוץ לחצר. חדר רחצה תלוי בשני צינורות, אחד מכניס מים ואחד מוציא אותם; ומי שאין צינור מגיע אל חצרו אינו יכול לבנותו ולו רצה בכך. ולפיכך מספר הנפשות לכל חדר רחצה אינו מודד את עשרם של הדיירים אלא את אורך הצינורות שהעיריה הניחה, והמרחק שבין תשע ובין שמונים וששה הוא מדת העבודה שלא נעשתה עדיין.

והקורא שקרא למעלה את דברי הצירים בוינא על שאלת הספקת האויר לנשימה ימצא כאן את אותה שאלה עצמה במספרים של ביתו, ובלא נאומים.

נמסר מלונדון כי האוירון הראשון של הקו החדש מאנגליה להודו ייצא מלונדון בחמשה עשר בדצמבר בדרכו לקהיר, וארץ ישראל תשמש שדה חניה לשרות האויר הבריטי החדש.

לפי הידיעות יעשו את המסע הראשון שר האויר, סיר סמואל הור, וליידי מוד הור, ועמם מנהל התעופה האזרחית, סיר ספטון בראנקר, ופקידים אחרים ממיניסטריון האויר; והמסע נועד להוכיח את מידת האמון שאפשר לתת בשרות הזה.

וקו אויר אינו אוירון. הוא שרשרת של שדות חניה, מחסני דלק, מכונאים והודעות מצב האויר, וכוחה של השרשרת ככוח החוליה הרפה שבה; שאוירון היוצא מלונדון אינו עומד באויר עד הודו, אלא יורד, נטען, נבדק ועולה שוב, וכל ירידה כזאת היא מקום שבו אפשר לקו להיכשל. ומשום כך נוסע במסע הראשון השר עצמו ולא שק דואר: מסע ראשון הוא בדיקה של הקרקע לא פחות משל הכנפים.

ומה שעושה את הידיעה הזאת ידיעה מקומית הוא המלה שדה חניה. ארץ שאוירוני הקו יורדים בה בדרכם אל הודו נעשית חוליה בשרשרת הזאת, ואפשר לדמות כי בעוד שנים אחדות יהיה הדואר שבין אירופה ובין המזרח עובר על ראשינו בדרך קבע.