ידיעות
הפרלמנט דן בתקנות החירום
עוד חמשת אלפים כורים חזרו היום לעבודה, ומספר הכורים השובתים הוא מאתים ארבעים וששה אלף. ושני בתי הפרלמנט נתכנסו ודנו בתקנות החירום.
ה׳ קלינס, מנהיג האופוזיציה במקומו של ה׳ מקדונלד המבלה את ימי חופשתו באפריקה, הביע מחאה על העדר כל הודעה על המצב; ואמר כי ה׳ בולדווין צריך להחלץ מן המצב שהוא נתון בו, וכי גמר הסכסוך שיבוא מתוך כליון כוחות יהיה רק ההתחלה לסכסוך חדש בצורה קשה יותר.
ה׳ לויד ג׳ורג׳ שאל לשם מה צריך לרמוס אנשים הנכונים לבוא לידי הסכם, והוסיף כי בארץ הולכת וניצתת הכרה מעמדית חדשה: מפלגת הפועלים לא התקדמה לפני השביתה, ואילו כעת רבו תומכיה במספר עצום. ונאומו של ראש הממשלה נפסק תכופות על ידי צירי הפועלים; ה׳ בולדווין אמר כי אין בידי הממשלה הצעה חדשה, כי חוק שמונה השעות לא הועבר תחת לחץ, וכי אין תקוה להסכם כל זמן שהנהלת המשא ומתן בידי האגודה.
ועוד נמסר באותה ישיבה דבר שאינו בריטי כלל. ראש הממשלה האוסטרלי אמר כי המסחר הבריטי מפסיד יום יום שמונה מיליון לירות שטרלינג. ושימו לב מי אמר זאת: לא שר האוצר הבריטי ולא נציג האגודה, אלא ראש ממשלה של דומיניון היושב בלונדון בימים אלה; ומי שמחשב את הפסדו של זה אינו עושה זאת אלא מפני שיש לו חלק בו.
חופש הדיבור ואיסור נאומי קוק
ובאותו דיון בשביתת הכורים נדונה גם שאלת חופש הדיבור ואיסור נאומיו של ה׳ קוק, וה׳ ג׳וינסון-היקס, שר הפנים, הסביר את מעשה המשטרה.
לפי תקנות החירום, אמר, חיזק את כוחם של מפקדי המשטרה בפלכי המכרות לאסור אספות פומביות הקשורות בשביתה אם יש בהן כדי להביא להפרת שלום; ובנאומיו האחרונים אמר ה׳ קוק: ״אנו יכולים בנקל לעשות כלה במשטרה״. ומפקד המשטרה הודיע כי הלך הרוח במקום הורע, ועל כן אסר את האספות.
והבית הקשיב קשב רב, וה׳ קוק עצמו ישב באותה שעה ביציע ״האורחים המיוחסים״. ועוד נמסר כי אספה פומבית שהיתה עתידה להתקיים היום נאסרה על ידי המשטרה.
ומי שמבקש לדעת מה נדון שם יעמוד על זה: הממשלה לא השיבה על השאלה אם מותר לאדם לנאום, אלא על השאלה מה אמר בנאומיו קודם לכן. משפט אחד שיצא מפיו של מזכיר התאחדות הכורים הוא הנימוק שבגללו לא נאם הבוקר; ומי שהיה נושא הדיון שמע אותו מן היציע ולא השיב עליו, מפני שאין לו שם זכות דיבור.
ועידת המפלגה נפתחה במוסקבה
נפתחה במוסקבה הועידה הכל-בריתית החמשה עשרה של המפלגה הקומוניסטית. לשעת הפתיחה נרשמו שמונה מאות ואחד עשר צירים, מהם מאה תשעים וארבעה בעלי דעה מכריעה והשאר בעלי דעה מיעצת; ומן האחרונים שלושים וחמשה באו מן המפלגות הקומוניסטיות שבארצות אחרות.
נתאשרו התקנון וסדר היום שהוצעו על ידי הועד המרכזי, וארבעה סעיפים בו: המצב המשקי בארץ, ה׳ ריקוב; שאלות עבודה ושכר ותפקידיהן הנוכחיים של האגודות המקצועיות, ה׳ טומסקי; על האופוזיציה והמצב במפלגה, ה׳ סטאלין; והמצב הבין-לאומי, ה׳ בוכארין. ה׳ ריקוב מסר את ההרצאה על המצב המשקי. ונבחרו בפתיחה נשיאות של שמונים איש, מזכירות וועדות, וכולם שייכים לרוב שבמפלגה.
ובאותם ימים נמסר כי ה׳ זינוביב הוצא מן האינטרנאציונאל הקומוניסטי אשר היה נשיאו, וכי ה׳ טרוצקי, ה׳ זינוביב, ה׳ קמנב, ה׳ פיאטקוב והנוהים אחריהם הודיעו בכתב משותף על כניעתם הגמורה להחלטות המפלגה.
ושני הדברים האלה הם דבר אחד, ובסדר היום הוא נקרא בשמו. סעיף שלם מארבעת הסעיפים נושא את השם ״על האופוזיציה והמצב במפלגה״, והמרצה עליו הוא ה׳ סטאלין; והאנשים שעליהם ידובר בו הודיעו בכתב, עוד קודם שנפתחה הועידה, שהם נכנעים להחלטותיה. ומי שקורא את רשימת שמונים חברי הנשיאות ואת רשימת הועדות ומוצא בהן את הרוב בלבד יודע מה יוחלט שם קודם שנשמע הדיון.
הסכם הפחם בחבל הריין
בעלי המכרות הגרמנים באו לידי הסכם עם באי כוח התעשיה הצרפתית הכבדה בחבל הריין, וההסכם טעון עדיין אישורה של ממשלת צרפת.
וזה עיקרו: הספקת הפחם לצרפת, הנכנסת בחשבון תשלומי הפצויים לפי חוזה ורסאי ולפי תכנית דאוס, לא תהיה מעתה והלאה חובה אלא תעשה על פי חוזים שבפיקוח הממשלות. ועוד מבטל ההסכם את ההגבלות שהיו נהוגות עד עתה לגבי הכנסת פחם מן החבל ההוא.
ומי שמבקש לדעת מה נשתנה כאן יעמוד על ההבדל שבין חובה ובין חוזה. פחם שנמסר כפצויים נמסר על פי פסק שנכתב בוורסאי, ואין המוסר והמקבל צדדים בו; פחם שנמסר על פי חוזה שבפיקוח הממשלות נמסר על ידי מוכר לקונה, והממשלות עומדות מן הצד ומשגיחות. ובשני המקרים נוסע אותו הפחם עצמו באותה המסילה.
ובתנאי אחד תלוי הכל, שתאשר אותו ממשלת צרפת. בעלי מכרות ובאי כוח תעשיה אינם ממשלות, ומה שעשו עשו בינם לבין עצמם; ואין בידיעה שלפנינו מה תאמר פאריס ומתי תאמר.
ועד של שבעים בפרלמנט הבריטי
ומלונדון נמסר דבר שהעתון קורא לו ״בשורה משמחת״: נוסד בפרלמנט הבריטי ועד, עד שבעים חבר, לשם סיוע לבנין הבית הלאומי העברי. והועד מורכב מחברי כל המפלגות הבריטיות, ובהם מן המדינאים הידועים ביותר; שמותיהם משובשים בכתוב שלפנינו, ואין אנו מדפיסים אותם.
ולדעת העתון מוכיחים יסודו של הועד הזה והרכבו עד כמה חדרה שאלת ארץ ישראל עמוק לתוך ההכרה של החוגים המדיניים באנגליה; ואין כמעט שאלה אחרת, כותב הוא, שיכולה היתה לאחד סביבה אנשים רחוקים כל כך איש מרעהו.
ועם הבשורה באה שאלה, ואנו מביאים אותה בשמו: למה לא השתדלנו שועד כזה ייווסד לפני שנים רבות. דעת הקהל בארץ דרשה לא פעם מעל עמודי העתונות שההנהלה המדינית תשים לב יותר לעבודה בתוך הפרלמנט הבריטי ומסביבו, ושתאורגן עזרה שיטתית על ידי שאלות שיוגשו בו; ומי שלא ניצל את העובדה היחידה במינה, שתומכי הבית הלאומי נמצאים בין כל המפלגות הבריטיות, אפשר שהיה נמנע ממנו חלק מן הכשלונות שבשנים האחרונות.
ושני דברים מסרנו הבוקר, מפאריס ומלונדון, ובשניהם מדובר על ארץ זו; ובשניהם אין עדיין החלטה של ממשלה. ועד פרלמנטרי אינו תקציב ואינו פקודה, וכל כוחו בשאלות שיישאלו ובדברים שיידפסו; וכמה מהן תישאלנה, על זה אין בידיעה דבר.
שמונה שנים לרפובליקה הטשכית
מחר, בעשרים ושמונה באוקטובר, ימלאו שמונה שנים ליום שבו הוכרזה בפראג הרפובליקה הטשכוסלובקית; ובידינו רשימה המספרת כיצד קמה.
בעשרים ושמונה באוקטובר שנת 1918, בתום המלחמה, הוכרזה בפראג הקמתה של מדינה חדשה על חורבות מלכות הבסבורג, והמדינה קראה לעצמה בשם הרפובליקה הטשכוסלובקית. והטשכים והסלובקים, שהיו מפולגים בין שלוש מדינות ויושבים תחת שלטון נכרי, התאחדו בה לאחר כאלף שנות הפרדה.
ואולם, כותבת הרשימה, לא היתה חירותם נעשית מציאות אילולא אורגנה ההתנגדות גם מחוץ לארצם, ואילולא שכנעו את דעת הקהל שבעולם בצדקת ענינם. פרופ׳ מסריק עבר את הגבול בדצמבר שנת 1914, ויחד עם ד״ר בנש ועם אנשים אחדים מבאי כוח הטשכים והסלובקים פתח במערכה נגד אוסטריה-הונגריה; ועליו באה התודה במיוחד על ארגונם של הלגיונות הטשכוסלובקיים, שנלחמו בכל שדות המערכה שבאירופה נגד מעצמות המרכז. גדודים טשכיים שלמים נטשו את צבא הבסבורג ומיאנו לשפוך דם בעד השושלת, והאומה הטשכוסלובקית הוכרה לאחרונה על ידי בעלות הברית כאומה לוחמת, ועצמאותה הובטחה לה.
ובשנת 1918 עשה הקיסר נסיון אחרון להבטיח למלכות הבסבורג את הבכורה בתוך מדינה משותפת, בשמירת זכויותיה ושלמות החלק ההונגרי שבה; ועל זה באה התשובה הנקראת הצהרת וושינגטון. ועשרה ימים לאחריה, במהפכה שלא נשפך בה דם, נעשתה העצמאות מעשה שבמציאות.
ודבר אחד עוד נמסר באותה רשימה, והוא ראוי לתשומת לב. בשנת 1526 בחרו הטשכים נסיך הבסבורגי אוסטרי למלכם, והוא היה גם מלך הונגריה, ובזה נוסד השלטון האוסטרו-הונגרי שנמשך עד שנת 1918; והמדינה הטשכית של ימי הבינים מילאה תפקיד חשוב בתולדות מרכז אירופה, ובמיוחד במאה הארבע עשרה תחת קארל הרביעי. שלוש מאות תשעים ושתים שנה עברו מן הבחירה ועד ההכרזה, ומי שמבקש להבין מה נחגג מחר יחשוב על שני המספרים האלה יחד.
מרכז הציקלון שבמיאמי
ומן הידיעות שהגיעו אנו מביאים את תיאורה של סערת ההוריקן שעברה על מיאמי שבאמריקה בשמונה עשר בספטמבר, כפי שנמסר בו.
מהירות הרוח נמדדה מאה ושמונים קילומטרים לשעה, ומיד לאחר מכן נופצה המכונה המודדת על ידי קורה שנישאה ברוח; ותושבי המקום אומרים כי הגיעה המהירות עד מאתים ושמונים קילומטרים לשעה. הברומטר ירד פלאים, על העיר נתך גשם, חוטי החשמל והטלפון נפסקו, והרוח עקרה ממקומם עצים ועמודים, שלטים ותקרות שלמות ונשאה אותם למרחק של כמה פרסאות; בתי העץ נפלו וקברו תחתיהם הרבה אנשים, ובניני הברזל והבטון עוד החזיקו מעמד.
ואז פסקה הסערה פתאום, מפני שמיאמי נכנסה למרכז הציקלון. ההפסקה נמשכה שעה, והתושבים חשבו כי עברה הסכנה לגמרי, ואחד אחד עזבו את מחבואם ויצאו לראות את מקומותיהם; ורובם לא שבו, כי בחייהם שילמו בעד קלות דעתם. הסערה התחדשה פתאום, ובאותה שעה התחילה גם גאות הים: גלי ענק התנשאו ועלו על העיר מכל עבריה, פרצו ברגע את סכר החוף והציפו את מיאמי עם כל סביבותיה.
ומכאן יש ללמוד דבר שאינו ידוע לרבים. לסערה מסוג זה יש מרכז, ובמרכז דומיה; והדומיה אינה סופה של הסערה אלא אמצעה, מפני שהרוח סובבת סביב נקודה והנקודה עצמה נעה והולכת. מי שיוצא מן המחבוא בשעת ההפסקה יוצא אל חציה השני של הסערה, והוא בא מן העבר הנגדי; וזה מה שהיה במיאמי.