בעלי הבתים יוצאים מן הבחירות

ביום שבו הודיעו בעלי הבתים שאין להם רשימה נדפס מצעה של רשימה אחרת במלואו. ״המרכז המאוחד״ מבקש עיריה שתבסס את פעולותיה על יסודות לאומיים כלליים ולא על יסודות מעמדיים ומפלגתיים, ותובע הגנה על האבטונומיה הפנימית של העיר ומשטר דימוקרטי שיתן אפשרות לכל התושבים בלי הבדל מין, הקשורים לעיר קשר קבוע, לקחת חלק בעבודת העיר. ועוד נמנים שם פתוח המסחר והתעשיה, הבראת העיר ויצירת מקום לרפואה ולהחלמה, דאגה לעבודה חינוכית עברית, וסדר במצב הכספי של העיריה ונהול משק העיר על יסודות כלכליים בריאים.

ובצד העקרונות באה רשימת דרישות, והיא מחולקת לשתים: מה שנדרש מן הממשלה ומה שנדרש מן העיריה. מן הממשלה נדרשים בנין רציף או מזח שיקל ויוזיל את הטעינה והפריקה של הסחורות מן האניות ויצור קשר ישר של העיר עם התיירים והעולים; העברת התחנה המרכזית מלוד לתל אביב, כדי לבוא בקשר ישר עם הארצות השכנות ועם כל חלקי הארץ; בנין כבישים ותקונם להקל את החבור בין תל אביב וסביבותיה; ויצירת מקומות עבודה בהקדם האפשרי.

ומן העיריה נדרשים הקצאת שטחי קרקע למפעלי תעשיה ובנין למשכנות תעשיה, הספקה בתנאים נוחים והקלות בתקופה הראשונה של המפעל התעשיתי, הארכת מסלת הברזל למרכזי התעשיה, והגנה פעילה על תוצרת הארץ בהנחות ליצרנים ולסוחרים העוסקים בה. ועוד נדרשת שם קביעת מדרגה למס העסקים על בסיס מתאים למצב, ויצירת לשכת עבודה שישתתפו בה, מלבד הנייטרלים, נותני העבודה ומקבליה במדה שוה; ועד שתוציא הממשלה את חוק העבודה, תקנות עירוניות להגנת העובד והשגחה פעילה על כל המפעלים העלולים לסכן את העובדים בהם.

ושני המסמכים האלה, זה שבא מתיאטרון ״עדן״ וזה שנדפס בעתון הבוקר, עומדים זה מול זה כשתי תשובות לשאלה אחת. השאלה היא מי ינהל את העיר בשנים הבאות. האחת אומרת לא אנחנו, והשניה אומרת אנחנו, וכך וכך נעשה. ואין אנו שופטים ביניהן; נציין רק שהסתלקות אינה מצע, ושמי שדורש העברת תחנה מן העיר לוד ובנין רציף לעיר יצטרך למי שיושב בבית העיריה כדי שתהיה לדרישתו אוזן.

שאלה אחרת נשאלת בירושלם, ושני עתונים משיבים עליה בשתי לשונות. ב״דאר היום״ נדפס מאמר דעה חתום בשם אזרא בן-יהודה, הטוען כי האוכלוסיה היהודית מהוה רוב משמעותי של תושבי העיר ולפיכך ראוי שראש העיריה יהיה יהודי.

״הארץ״ מצדו קושר את שאלת מנוי ראש העיריה למצב הדמוגרפי של העיר ולשאלת יצוגן של הקבוצות השונות שבה. הנתונים שעליהם נשענים שני הצדדים הם נתוני המפקד שנערך לפני ארבע שנים, ואין אנו נוקבים בהם: הנוסח שבידינו אינו מאפשר לקרוא אף מספר אחד מהם בבטחון, ובשאלה שכולה מספרים אין מדפיסים מספר מנחש.

ובינתים נמסר כי הבחירות לעיריה בירושלם תתקיימנה בימים הקרובים. ומה שמבדיל את ירושלם מתל אביב בענין הזה אינו הויכוח אלא מבנה העיר: בתל אביב נדונה השאלה מי יגיש רשימה, ובירושלם נדונה השאלה מי ישב בראשה של עיר שיושבות בה עדות הרבה. על כן נשמעת שם טענת הרוב, ועל כן נשמעת כנגדה טענת היצוג, ושתיהן נשענות על אותו מפקד עצמו.

בהמשך לדיווחנו על ענין הדיבה שנדון בשבוע שעבר בא לפנינו ענין חדש ונפרד ממנו: שני עתונים ערביים, ״סות אל-שעב״ שבבית לחם ו״פלשתין״ שביפו, נקראו על ידי התובע הכללי להופיע לפני בית המשפט העליון בירושלים.

האשמה היא פרסום מאמרים המעליבים את השופט איטה ואת בית המשפט לקרקעות. ואין זו תביעה של אדם נגד אדם: התובע הכללי הוא פקיד הממשלה, ובית המשפט העליון הוא המדרגה הגבוהה שבבתי הדין שבארץ. כלומר, לא נפגע אחד הביא את הענין לפניו אלא הממשלה עצמה, וזהו ההבדל שבין שתי התביעות.

ומה הוא בית המשפט לקרקעות שעליו נאמר שהועלב. זה בית דין שנדונות בו תביעות על קרקע, ובארץ שבה חלקות הרבה נתונות בטענה של שנים אין בית דין שרגיל בלשון חריפה יותר ממנו. עתון שכותב עליו כותב על הגוף שבידו להכריע בנכסיהם של קוראיו; ובזה כוחו של הכתוב, ובזה אף הסכנה שבו למי שכתב אותו.

ועידת תומכי קרן היסוד, היא הועידה הארצית השניה, נערכה בשבוע שעבר בירושלים בהשתתפות צירים רבים ונציגיהם של כל המוסדות הלאומיים, והחלטותיה מונחות הבוקר לפנינו.

העיקרית שבהן היא מספר: על יהדות ארץ ישראל להרים בשנה הבאה סכום של שנים עשר אלף ומאתים לירות לקרן היסוד. ועוד נרשמה בועידה מחאה נגד שמועות כזב שהופצו בחוץ לארץ בקשר לעבודת קרן היסוד, ובורכו עובדי ההנהלה הראשית של הקרן שהגיעו לארץ. וד״ר חיים ויצמן, נשיא ההסתדרות הציונית, מסר לועידה את ברכותיו החמות ביותר ערב צאתו לאמריקה, לעורר את יהדות אמריקה לפעולה גדולה יותר בעבודה הציונית.

ושני סעיפים מן השלושה מכוונים אל חוץ לארץ ואחד מכוון פנימה, וזהו הענין. הקרן אוספת בגולה ומוציאה כאן, והמחאה נגד שמועות הכזב היא מחאתו של גוף שפרנסתו תלויה באמונו של מי שאינו רואה את העבודה בעיניו. ועל כן באה לצדה ההחלטה הפנימית: ישוב שתובעים ממנו שנים עשר אלף ומאתים לירות לשנה אינו עומד בצד הקופה אלא בתוכה, ולמי שעומד בתוכה יש מה לומר כשנשמעת בחוץ לארץ שמועה על עבודתו.