שעורי מדע גבוהים בתל אביב

אגודות המאתימטיקאים והפיסיקאים בתל אביב נגשות לפתוח שעורי מדע גבוהים למאתימטיקה, לפיסיקה ולאסטרונומיה, וההרשמה נפתחת אצל ד״ר אוארבך בבית הספר התיכון למסחר שברחוב גאולה.

שלושה מקצועות נמנים בהודעה. למאתימטיקה: חשבון דיפרנציאלי, אלגברה גבוהה וגיאומטריה אנאליטית. לפיסיקה: מיכאניקה. ולאסטרונומיה: חשבון מסלותיהם של הפלאנטים והקומטים. בין המרצים נזכר ד״ר אוארבך; שמותיהם של שאר המרצים לקויים בנוסח שבידינו, ועל כן אין אנו מדפיסים אותם. ההרשמה בימים הראשון, השלישי והרביעי שבשבוע, בין שש לשבע אחר הצהרים.

ומה עושה מי שמחשב מסלה של קומטה. אין הוא מודד את מקומו של הגוף אלא את שנויו: בכל נקודה ונקודה שבמסלה מהירותו אחרת, וככל שהוא קרב אל השמש הוא ממהר. חשבון דיפרנציאלי הוא הכלי שבו מודדים שנוי ברגע אחד ולא על פני שבוע, ובלעדיו אין בידי האדם אלא רשימה של תצפיות. על יסוד חוקיו של קפלר ועבודתו של ניוטון אפשר להסיק מתוך תצפיות מעטות את צורתה של המסלה כולה, ואחר כך לאמר היכן יימצא הגוף בחודש הבא; ומשם ואילך עוסקים בהפרעות, כלומר במשיכתם של הפלאנטים האחרים, המזיזה את הכוכב מן המסלה שחשבו לו.

ונעיר דבר אחד שלא ייקרא מתוך ההודעה בטעות: אין אוניברסיטה בתל אביב, ואין השעורים האלה מוסד אקדמי אלא שעורים שפותחות שתי אגודות של אנשי מקצוע שבעיר, וההרשמה אליהם נעשית בבית ספר תיכון למסחר. ויש לשער כי מי שישב בהם שנה אחת יוכל לחשב בעצמו את מועד חזרתה של קומטה. ומה שאין בהודעה: שכר הלמוד, ומנין יבואו השעון המדויק והמשקפת שבלעדיהם אין תצפית.

בהודעה רשמית נמסר הבוקר כי מחלת הגחלת, היא האנטרקס, שוררת בכפר עין חרוד שבנפת בית שאן; ומכח סעיף שש עשרה שבפקודת מחלות הבהמות משנת 1926 הואיל הנציב העליון להצהיר על הכפר ועל הקרקעות השייכות לו כעל אזור מנוגע לצורך אותה פקודה. הפקודה חתומה בחותמתו הרשמית.

ומפני מה מצהירים על הקרקע ולא על העדר בלבד. הגחלת היא מחלתם של הבקר והצאן, ומחולל אותה חידק שתארו רוברט קוך באשכנז לפני כחמשים שנה. מה שמיחד את החידק הזה הוא שבבואו אל האויר הוא נעשה כזרע קשה, והזרע שומר על כחו בעפר שנים רבות; ועל כן אין די בהרחקתה של בהמה חולה, שהמקום שבו מתה מוסיף להיות מקום מסוכן, ובהמה בריאה שתרעה שם לאחר זמן עלולה להידבק. אזור מנוגע פרושו שהקרקע עצמה מוחזקת נגועה, ושאין מוציאים ממנה בהמה ואין מכניסים אליה בלא רשות.

ושתי דרכים נמצאו כנגד המחלה הזאת. האחת, זו שנוהגים בה כאן, היא הגדר: הפרדת המקום, קבורת הפגרים בעומק או שרפתם, ומניעת מעבר. והאחרת היא החסון: לפני כארבעים וחמש שנה העמיד לואי פסטר בכפר צרפתי נסיון לעיני עדים, ובו שני עדרי כבשים, האחד מחוסן והאחר שאינו מחוסן, והדביק את שניהם; המחוסנים עמדו. מאז נעשה החסון מלאכה שגורה בידי רופאי הבהמות, ואין הוא בא במקום הגדר אלא עמה.

במדור העולם שבגליון זה נמסר על החלטתם של שלטונות תורקיה בדבר חסון חובה בקושטא, ובטור הזה אנו עומדים לא על ההחלטה אלא על הכלי: מה עושה חסון, ומה אינו עושה.

מכניסים אל הגוף חומר חלוש שאינו מחליא, והגוף עורך כנגדו את הגנתו ושומר אותה לעת שיבוא הדבר עצמו. התחלתו של הענין היתה בחולי הפרות: לפני כמאה ושלושים שנה שם רופא אנגלי, אדוארד ג׳נר, את לבו לכך שהחולבות שחלו באבעבועות הפרה אינן חולות באבעבועות השחורות, ומכאן הדרך אל כל מה שנעשה אחריו, ובכללו מה שעשה פסטר בבהמות.

ושני הכלים אינם אחד. הגדר, היא ההפרדה והסגר, עוצרת את המחלה בדרכה ממקום למקום, ואין היא מועילה למי שהמחלה כבר באה אל מקומו. והמחט מכינה את הגוף מראש, ואין היא מועילה למי שלא הגיעו אליו. ועירונים אינם עדר: חסון חובה בעיר גדולה הוא ענין של רשימות, של מחטים ושל אנשים שצריך למצאם בבתיהם, ולפיכך אין הוא נמדד ביום ההחלטה אלא בחדשים שלאחריה.