מן הארץ
קבלת פנים לפרופ׳ קלוד
פרופ׳ אנרי קלוד, הפסיכיאטר הצרפתי הנודע, הרצה אתמול בשעה ארבע אחר הצהרים באוניברסיטה העברית על הפסיכואנליזה, ובאולם נכחו רופאים רבים ובאי כח הממשלה והמוסדות הצבוריים.
ההרצאה נערכה מטעם הסניף הירושלמי של האגודה הרפואית היהודית. לפני פתיחתה בירך ד״ר א. פייגנבאום, נשיא הסניף, את האורח הנכבד; הקונסול הצרפתי השתתף במעמד; ולאחר הדברים נערכה קבלת פנים, ובערב נערכה סעודה לכבוד האורח בביתו של ד״ר פייגנבאום.
ולקורא שהשם הזה חדש לו: הפסיכואנליזה היא דרך שיצאה מוינה בשלהי המאה שעברה, ועיקרה שאין הרופא בודק את הגוף בלבד אלא שומע את החולה מדבר, ומבקש בדבריו ובחלומותיו את שרשי מחלת העצבים. מה אמר האורח עצמו באותה שעה לא נמסר לנו, ואין אנו משימים בפיו דברים; כל שבידינו הוא שם ההרצאה, השעה והמעמד.
ומעמד כזה אינו נמדד בשורות שהוא תופס בעתון. האוניברסיטה העברית, שנחנכה בארץ לפני שנה וחצי, מקבלת אל אולמה חוקר מפריז, ואגודת רופאים מקומית היא המזמינה והיא המברכת. זהו הדבר שראוי לציין בידיעה הזאת, ולא הסעודה ולא הכבוד.
מן העולם
חפירות על חוף הדניסטר
שני חוקרי עתיקות נודעים נשלחו לפני חדשים לפולניה מטעם בית הנכאות שעל יד האוניברסיטה בקמברידז׳, על פי הזמנתו של הפרופיסור קוזלובסקי, והחפירות שערכו בגבעה המתנשאת על חוף הדניסטר שבמחוז הורודנקה ירדו עד תקופת האבן הצעירה.
תנאי הזמנתם מתועד בידיעה, ויש בו ענין לעצמו: הנהלת בית הנכאות מכלכלת את הוצאות החפירה מכיסה, וחלף זה נמסרת לרשותה מחצית החפצים שימצאו. הגבעה משכה מכבר את תשומת לבם של חוקרי העתיקות בפולניה, מפני שכלי חרס היו נשטפים ממנה אל השפה.
וזה סדר מה שנמצא. מתחת לשכבת חול בעובי עשרה עד שלושים סנטימטרים באו עקבות ישוב סלבי מן המאה הששית לתאריך; מתחתיה שכבה מתקופת הקיסרות הרומאית, שכליה אף הם מישוב סלבי ונושאים חותם ברור של התרבות הגותית שהתפשטה אז בכל החבל; ומתחת לאלו עקבות ישוב סלבי עתיק מן הימים שקדמו לתאריך, ובו עלה בידי החופרים לגלות את הבתים עצמם, בתים פשוטים שכתליהם מחומר, זקופים ותקועים בחלקם בתוך האדמה. עביה של שכבה זו כשני מטרים, מתחתיה שכבת טיט בעובי מטר, ומתחת לזו שכבת תרבות שמוצאה מתקופת האבן הצעירה.
עקבות התרבות העתיקה הזאת נגלו פה ושם במקומות רבים באירופה המזרחית, ובפודוליה נמצאו בכמה מקומות; ואולם כלי החרס המצוירים שנמצאו עתה שונים מכל וכל מאלה שקדמו להם, ויש בהם תערובת של הטפוס האוקראיני ושל הרומני, ומשערים שמוצאם מן המחצית השניה לאלף השלישי לפני התאריך.
והחשוב מכל אינו הכלי אלא הבית. כפי שנכר מן השרידים היה זה בית מורכב מחדר ומסדרון, ועקבות הטפוס הזה נגלו ביוון הקדומה, בטרויה ההיסטורית וגם בארץ שבעת הגבעות; ומי שמוצא את אותה תכנית עצמה בגליציה המזרחית מוצא קו ההולך מן הדניסטר ועד חופי הים התיכון. שם הכפר ושם השבט הסלבי הראשון שבחבל נמחו בדפוס שלפנינו, ואין אנו נוקבים בהם.
פינת המים
הצפרדע וברכות הגשמים
ירדו הגשמים הראשונים, ובלילה שלאחריהם נשמע מן השקע שבקרן השדה קול שלא נשמע שם כל ימות החמה. הברכה שהיתה שם בשנה שעברה חזרה אל מקומה, ועמה חזרו בעליה.
הצפרדע אינה דגה ואינה שרץ היבשה, ודרכה לשבת בשני העולמות האלה ולא להיות בת בית בשום אחד מהם. עורה דק ולח, ודרכו היא נושמת חלק מאוירה; ומפני כך אינה יכולה להרחיק מן המים ואינה יכולה לשבת בתוכם כל ימיה.
ומה שראוי שידע הקורא הוא סדר גידולה. הנקבה משליכה את ביציה אל תוך המים, והן נראות כגוש רקיק שקוף ובתוכו נקודות שחורות. מן הביצה יוצא הראשן, בריה שיש לה זנב ואין לה רגלים, והיא נושמת בזימים כדגה ונזונה מן הירוקת שעל האבנים. לאחר שבועות מתחילות הרגלים האחרונות לצאת, ואחריהן הקדמיות; הזנב הולך ומתקצר ואינו נושר אלא נבלע בגוף; הזימים נסתמים וריאה באה במקומן. הבריה שנכנסה אל הברכה אינה הבריה היוצאת ממנה.
ולחכמי הטבע יש בה ענין נוסף. הראשן אוכל בימי גידולו מן הירוקת ומן הרמשים הזעירים שבמים, ובהם לדברי היודעים גם זחלי היתוש; ועל כן אומרים שברכה שיש בה ראשנים אינה כברכה שאין בה. ואין אנו למדים מזה דבר על ייבוש הבצות ועל המלחמה בקדחת, שהם ענין למהנדסים ולחכמי הרפואה.
בספרי חכמי הטבע שתארו את חי הארץ נמנו מינים אחדים של צפרדעים ושל קרפדות בבצות החוף ובבקעת הירדן, ואין בידינו למנותם כאן בשמותיהם; אך מי שיעבור בחורף הזה על הברכות שבשדה ישמע מהן את מה שאין העין רואה, שנת חיים שלמה הנעשית בתוך רגל של מים.