אזכרה למיסדת ״שולמית״

ביום חמישי בשש בערב תערך באולם הקונסרבטוריון ״שולמית״ שבתל אביב אזכרה לשולמית רופין ז״ל, מיסדת בית הספר הנושא את שמה, שנפטרה בשנת תרע״ב.

שני עתונים מודיעים על המעמד הבוקר: האחד נוקב בשם המלא ובמוסד, והשני מוסיף את השעה ואת האולם. סדר המעמד ושמות המדברים בו לא נמסרו, ואין אנו מדפיסים תכנית שאינה בידינו.

ולקורא שהמלה זרה לו: קונסרבטוריון הוא בית ספר למוסיקה, שבו לומדים נגינה בכלי ושירה בקול לפי מחלקות ולפי שנים, ואינו אולם קונצרטים; האולם שבו תערך האזכרה הוא אולמו של בית הספר עצמו. ושנים הרבה עברו מאז פטירתה של מי שיסדה אותו, ובית הספר קיים ונושא את שמה, ושומעים בו תלמידים שלא ראו אותה מעודם. זהו הדבר שבמוסד: הוא ממשיך את מה שהתחיל בו אדם אחד.

מניו יורק נמסר כי הגיעו הבוקר מברקים מדטרויט, ובהם שהארי הודיני, הקוסם הנודע בעולם, נפטר שם ביום השלושים ואחד באוקטובר.

הודיני היה בנו של הרב שמואל, איש דת יהודי נכבד בארצות הברית, ובראשונה נועד אף הוא, כאביו, לשמש בקודש. אלא שנטיה של מלאכת מחשבת היתה בו תמיד, ואותה נטיה, יחד עם חניכות שהתחנך בה בסתר אצל מסגר, היא שאפשרה לו להעלות את יכלתו בפתיחת מנעולים לכדי מה שהעלה. הוא נודע כאדם שאין סגר מחזיק בו, ולא אחת הראה לקהל את אמנותו בהחלצו מכל מה שסגרו עליו; והקשה שבמעשיו היה חלוצו מתוך חבית מתחת לפני המים, וידיו ורגליו אסורות באזיקים.

ומה שראוי לציין במברק הזה הוא אותה חניכות שבסתר. מנעול אינו קסם: הוא אוסף של חלקי מתכת שסדר אחד מחזיק אותם, ומי שלמד כיצד נעשה הסדר הזה יודע גם היכן הוא מתפרק. על כן אין האיש הזה בן בית אצל הקוסמים העושים מעשה בהיסח הדעת, והוא בן בית אצל בעלי המקצוע; ומי שראה אותו על הבימה ראה מלאכה ולא נס. סבת מותו אינה בידיעה שלפנינו.