ההתנקשות החמישית במוסוליני

מחר, ביום שלישי השני בנובמבר, נערכות הבחירות בארצות הברית: נבחרים כל ארבע מאות שלושים וחמישה חברי בית הנבחרים ושליש מחברי הסינט. שני העתונים שבידינו כותבים במפורש ״מחר״, ואנו מדגישים זאת אחריהם, שהגליון הזה יוצא יום לפני הקלפי.

ומן המשדר שבא מניו יורק עולה דבר שראוי לשימת לב: אין סימן ל״קדחת הקלפי״, למרות מאמציהם הנואשים של מנהיגי המפלגות לעורר התענינות. שני טעמים נותנים לכך. האחד הוא הרווחה החמרית השוררת בכל הארץ וההרגשה הנובעת ממנה שאין כדאי לשנות דבר, והשני הוא העדר אישיות גדולה בין המדינאים. הריפובליקאים, מפלגת הנשיא, מטעימים את הרווחה הזאת עצמה ודורשים על יסודה את קול הבוחר; והדמוקרטים מקוים להבנות מזה שהבחירות באות באמצע תקופת כהונתו של הנשיא.

שאלת חבר הלאומים, סדור חובות המלחמה, הפחתת המכס והמסחר הבין לאומי מעסיקות מספר רב של בוחרים בעלי מחשבה, אולם הוצאו כליל מן התעמולה העממית; ומכל השאלות הפוליטיות העולמיות רק שאלת הצטרפותה של אמריקה לבית הדין הבין לאומי בהאג תפסה מקום ניכר. ובפעם הראשונה תפסה שאלת אסור המשקאות עמדה מרכזית בבחירות ארציות: שמונה מדינות החליטו להעמידה למשאל עם, ו״הרטובים״ פועלים במרץ ביחוד במדינות ניו-יורק ואילינוי.

ומה מונח על הכף: לריפובליקאים רוב של תשעה ועשרים בלבד בבית הנבחרים, ובסינט אין הם יכולים לאבד יותר משלושה או ארבעה מקומות בלי לאבד את הרוב. המעריכים סבורים שהרכב שני הבתים ישאר כשהיה. אנו מדפיסים את ההערכה כהערכה ולא כתוצאה: מה שיצא מן הקלפי אינו בידינו, ולא יהא בידינו עד שיבוא המשדר.

מלונדון נמסר כי המתווכים מטעם המועצה הכללית של קונגרס האגודות המקצועיות הצליחו להשיג ויתורים גם מן הממשלה וגם מן הכורים. משערים כי הכורים הסכימו לפשרה בשאלת השיבה לעבודה על יסוד הסכמים מחוזיים זמניים המצורפים יחד למערכה ארצית, עד אשר יסודר הסכם ארצי קים.

חברי המועצה הכללית נועדו לישיבה עם ראשי הכורים, ואחר כך הלכו לדאונינג סטריט והתראו עם מיניסטר הכספים ה׳ צ׳רצ׳יל. ופגישת מנהיגי הכורים עם המועצה הכללית נדחתה לשבוע הבא, כדי לתת לראשי הכורים לכנס את ועידת ההתאגדות, שאישורה דרוש לכל פשרה ארצית; ובינתים תקיים המועצה הכללית פגישה חדשה עם ראש הממשלה. אין אנו כותבים שנחתם הסכם, ושני העתונים מדגישים שועידת צירי הכורים טרם אישרה דבר.

ומן הצד השני הודיע ה׳ סטנלי בולדווין בלונדון, בתשובה לפניות מן החוגים הנוגעים בדבר, כי התקוה שנתלתה בקרב בעלי המכרות והכורים שהממשלה תתערב עוד בסכסוך רק האריכה את זמן השביתה, וכי הוא יכול לאמר בודאות שאין לממשלה כל כוונה להמשיך או לחדש משא ומתן בשם אחד הצדדים. שתי ההודעות באו ביום אחד, ומי שקורא אותן יחד רואה היכן עומד המשא ומתן: הגוף השלישי מתווך, והממשלה מודיעה שאינה צד.

ועוד נמסר כי ה׳ קוק, מזכיר התאחדות הכורים, פנה אל האגודות המקצועיות ברוסיה, וכי אלו החליטו לשלוח סכומי כסף גדולים לעזרת השובתים באנגליה; הסכום המדויק אינו קריא בנוסח שבידינו ואין אנו נוקבים בו. ואתמול עבדו במכרות אלף כורים יותר מביום שלפניו.

המשא ומתן בין גרמניה ובין צרפת בטוארי, בין ה׳ שטרזמן ובין ה׳ בריאן, בשאלת התשלומים ובתקון חוזה השלום, טרם הוכרע עם פתיחת נובמבר. וההצעה שעל השלחן היא הצעת כסף: גרמניה מציעה להוציא אגרות חוב של מסילות הברזל בחשבון התשלומים, בסכום שבין מיליארד ומאתים מיליון ובין מיליארד ושלוש מאות מיליון מארק, כדי לממן הסדר עם צרפת.

ואגרת חוב של מסילת ברזל אינה כסף שבקופה אלא התחיבות לשלם בעתיד, והיא נמכרת היום בפחות מן הערך הנקוב בה כדי שיהא בה רווח לקונה. משמעות ההצעה, אם כן, היא שגרמניה אינה מציעה לשלם מן ההכנסה השוטפת אלא למכור מראש את הכנסותיה של הרכבת בשנים הבאות. מי שקונה אגרת כזאת קונה את הכנסת הרכבת ולא את חתימת הממשלה לבדה, וזהו כל ההפרש בינה ובין מלוה פשוטה.

ובצד הכסף באה הרשימה המדינית. חוגים פוליטיים בגרמניה דורשים תקון של כמה סעיפים בחוזה השלום: פנוי חבל הריין, החזרת דנציג, הסדר הסאר, ואפשרות של אחוד עם אוסטריה. ארבעת הסעיפים האלה אינם ענין של תשלומים, ומי שקורא אותם בצד הצעת האגרות רואה מה מבקשת גרמניה לקבל בעד מה שהיא מציעה לשלם. תשובת צרפת אינה בידינו.