חופרים אל פנת החומה השלישית

ה׳ ש. אורי, ממחלקת העתיקות, מנהל יחד עם בית המדרש האמריקני לארכיאולוגיה חפירה שתכליתה פנת החומה השלישית, במקום שבו משערים כי היא נפגשת עם החומה השניה; החפירה החלה אתמול.

דברי ימיה של השאלה ארכים מדברי ימי החפירה. יוספוס, שכתב את ספרו בדור שאחרי החרבן, מונה שלש חומות לעיר: הראשונה, הקדומה שבהן; השניה, שהקיפה את הרבע הצפוני; והשלישית, שהחל בה המלך אגריפס והשלימוה בחפזה בימי המלחמה. את הראשונות אפשר לעקב בשטח, ואת השלישית תולים החוקרים פעם בקו אחד ופעם בקו אחר. מי שמעמיד את הקו במקום אחד מוציא שכונות שלמות מתחום העיר העתיקה, ומי שמעמידו במקום אחר מכניס אותן אל תוכה.

על כן אין המדבר בחפירה הבאה לגלות אלא בחפירה הבאה להכריע בין שני קוים. הזוית שבה נפגשות שתי חומות היא העדות הטובה שאפשר לבקש בשאלה הזאת: אבני פנה מהקצעות אחרת מאבני קיר, ושתי חומות הנשענות זו על זו מגלות גם איזו מהן קדמה לחברתה. החפירה היא בת יומה אחד, ואין בידינו מה שנמצא בה, ואין אנו משערים מדעתנו.

ד״ר י. י. קליגלר, ראש מחלקת ההיגיינה באוניברסיטה העברית, חזר לירושלים לאחר ארבעה חדשים באפריקה המערבית, ובידו דין וחשבון ארך על חקר קדחת הצהבת.

המשלחת נשלחה בידי המועצה הבין-לאומית לבריאות מטעם קרן רוקפלר, ועבדה בניגריה, בחוף הזהב ובמקומות נוספים. פרופ׳ קלוץ מאוניברסיטת טורונטו שבקנדה עזב אף הוא, ושני החברים האחרים ממשיכים שם בעבודתם. את הדין וחשבון שלח קליגלר אל המועצה, והוא עצמו נדרש לחזר לירושלים לשם פתיחתה של מחלקת הבריאות באוניברסיטה.

ושתי דרכים נקבעו לפעולתה של המחלקה: חקר התפשטותן של המחלות הנפוצות בארץ ישראל, ושכלול דרכי הטפול והרפוי בכמה מהן. הראשונה שבהן היא מלאכה של רשימות ולא של מעבדה. רושמים בכל מקום ומקום מי חלה ומתי חלה ובאיזה גיל, ומצרפים את הרשימות עד שהן נעשות מפה; ומפה כזאת היא כל ענינו של חוקר המגפות, שכן מחלה שאינה נראית במקרה בודד נראית היטב כשמעמידים אלף מקרים זה בצד זה. מי שרואה היכן מצטברים המקרים רואה עמהם גם את הבאר, את הבצה או את הרחוב שמהם הם באים.

ובאותו גליון עצמו: לראשונה בדברי ימי הישוב נאספו כל רופאי ארץ ישראל העברים לאספה אחת בירושלים, לדון בשאלות ההבראה בארץ. אגודות של רופאים נוסדו בערים אחת אחת בשנים שלפני המלחמה, ואגודת הרופאים העברים ביפו אספה בשנים האחרונות נתונים על הלידה והתמותה בקרב היהודים ופרסמה אותם בחוברות זכרונות; אספה כללית של כלם לא היתה עד עתה.

לפי כתבו המיחד של ׳דאר היום׳ יש בארץ כמליון דונם של קרקעות נעות ונדות, ומחלקת היעור אינה רשאית להוציא על קביעתן יותר מאלפים לירות אחדות לשנה.

חול נע אינו עומד במקומו אף יום אחד. הרוח מגלגלת את הגרגרים במעלה הצד הנוח של הגבעה, ובהגיעם אל הכתף הם נושרים אל הצד התלול ממנו, וכך נמצאת הגבעה כלה הולכת ומתקדמת לפי הרוח שנשאה אותה. כפר העומד בדרכה אינו נקבר בשעה אחת אלא קמעא קמעא, חצר אחר חצר. נמסר כי יותר משלשת רבעיו של כפר ערבי אחד נבלעו כך בשנים האחרונות, ותושביו הביעו לפני השלטונות את דאגתם לעתידם.

ועל כך אין תרופה אלא אחת: להעמיד שרש בתוך האדמה הנעה. העשב והשיח והאילן אוחזים את הגרגרים ברשת של שרשים דקים, ומשעה שאין הגרגר מתגלגל אין הגבעה הולכת; ומשום כך נוטעים תחלה מן הצד שאליו נושבת הרוח ולא מן הצד שממנו היא באה, שאם לא כן נקבר השתיל בטרם יאחז. נמסר כי כמליון אילנות נטעה כבר הממשלה, וכי משתלת חולות עומדת בעזה, ובסביבות עכו ובסביבות חדרה נעשתה בשנים האחרונות עבודה נכרת.

מי שיבקש לעשות את כל המלאכה בבת אחת לא יספיקו לו מליוני לירות, וזה טעמה של הדרך האטית: משתלה, שורות אחדות, ושנה אחר שנה. בחולות גסקוניה שבצרפת נקבעו החולות בזריעת ארנים לפני דורות אחדים, והמלאכה ארכה שם שנים רבות; ויש לדמות כי גם כאן תמדד העבודה בדורות ולא בעונות.