הנהלת עיריית תל אביב הודיעה הבקר, בארבעה סעיפים, כי אין אמת בדברים שנאמרו באספת בעלי הבתים במוצאי שבת, כאלו הציעה את האבטונומיה שלה תמורת ההלואה.
ההודעה באה ב׳הארץ׳ של הבקר, בתשובה למשאלה שהובעה במאמר ראשי של אותו עתון: שהנהלת העיריה תברר לצבור את מהלך המשא ומתן עם הממשלה בדבר ההלואה, שעליו פשטו שמועות שונות בעיר, ושתתן את דעתה גם על התלונות שנשמעות על עבודת ועדת הבחירות. ההודעה עונה על שני הדברים, זה אחר זה.
ועל ההלואה נמסר כך: ההנהלה עושה את מה שהיא עושה בענין המצב הכספי מתוך קשר עם המועצה, ובישיבת המועצה מיום שנים עשר באוקטובר נרשמה החלטה שבה שמעה המועצה את הדין וחשבון של הועד הפועל על המצב הכספי ועל הצרך בהשגת הלואה גדולה, ורשמה לפניה את עבודת הועד הפועל בנידון הצעדים שהוא עושה לפני הממשלה לקבלת ההלואה.
ומה טעמה של ההלואה: השגת רשיון להלואה גדולה לשם קונסולידציה כספית בשעת המצוקה הזאת, ולשם סדור חובותיה של העיריה בדרך של ״קונוורסיה״. המשא ומתן, נמסר, מתנהל בהשתתפותו ובהסכמתו של הקולונל קיש, ואין צעד נעשה בלי התיעצות מוקדמת עמו.
והסעיף השלישי הוא הסעיף שבגללו נדפסה ההודעה: ״הדברים שנאמרו באספת בעלי הבתים במוצאי שבת, כי הנהלת העיריה הציעה חלף ההלואה את האבטונומיה של העיריה, אינם נכונים בהחלט״. ובסעיף הרביעי נאמר כי עם התקדמות המשא ומתן תקרא ההנהלה בקרוב לישיבת מועצה ותדווח על כל מהלכו.
שתי הערות ואין עמן יותר. האחת: הכחשה בארבעה סעיפים, שהשלישי שבהם מכחיש והשלושה האחרים מסבירים, אינה מסתפקת במלים ״אינם נכונים״, והיא מבקשת להעמיד את כל הענין מראשיתו. והשניה: הטענה המוכחשת הועלתה באספה פומבית וההכחשה באה בעתון; שני המקומות אינם אותו מקום, ומי שהיה באספה לא היה בעמוד.
ארבעה בהנהלת ועדת הבחירות
ובענין עבודת ועדת הבחירות של עיריית תל אביב נמסר בהודעה שלפנינו דבר אחר. מסיעת השמאל הוצע כי יושב ראש הועדה יהיה אדם נייטרלי מן החוץ, והוצעו לכך ה״ה רוזוב, ד״ר חורגין והרב יעקבסון. כל ההצעות האלה נדחו בידי באי כחן של הסיעות האחרות.
והרכב ההנהלה הוא זה: ארבעה חברים, ובהם שנים בלבד מסיעת הפועלים, ועל כל הפרוטוקולים של ההנהלה חותמים ארבעת החברים. ועדה שיושב ראשה נבחר מתוך הסיעות, לאחר ששלוש הצעות לאיש מן החוץ נדחו, היא ועדה שכל החלטה שלה תקרא לפי מי שחתם עליה; ועל כן נדפסת כאן גם הדרישה שנדחתה, ולא רק הרכבה של ההנהלה שנתקבלה.
וודג׳ווד: לא כהודו אלא כאנגליה
על נאומו של הקולונל וודג׳ווד בועידה ועל תקיפתו את חוק הבחירות לעיריות נמסר בשער הגליון הזה. כאן אנו מביאים את החלק האחר של אותו נאום, זה שנדפס בעמודו הרביעי של ׳דבר׳, ובו מונה האורח את מה שראה בארצות אחרות. ״רוצים לעשות מארץ ישראל ארץ דומה להודו״, אמר, ״במקום לעשותה דומה לאנגליה״.
ועל אוסטריה אמר: שיטה כזאת פעלה ב״מועצת המדינה״ האוסטרית, וגרמנים, פולנים וצ׳כים נלחמו בה זה בזה, ולאחר המהפכה בטלה אותה ממשלתם של באואר ורנר. ואחר כך הוסיף דבר שראוי לשמעו עד סופו: באואר היה האחרון שדרש ביאת כח קהלתית ליהודים, והטרגדיה היא שההחלטה המתקבלת עכשיו תשאר גם לאחר שיהיה כאן רוב. דרשתם אותה בהיותכם מספר מסוים, אמר, ובבוא שעת הצעד השני יאמרו לכם: שניתם את דעתכם.
ואת פעולתה של השיטה תאר בשני מהלכים. האחד: נבחרים לפי קהלות הם אנשי הדת, וכל מי שנבחר כך צריך להיות לקיצוני, שהוא נקרא לדאג לא לעניני התושב אלא לבני דתו. והשני: במלחמה על משרות ועבודות ממשלתיות נמנים לא האנשים המוכשרים ביותר אלא לפי מכסה שנקבעת לכל עדה מראש, והדבר מוליד שנאה; ומתוך שהנגודים בין העדות הם דתיים ולא כלכליים, מתרכזת תשומת הלב בהם ושאלות התקונים החברתיים נשכחות.
ובמקום זה הציע דבר אחד: שיטה אחרת של בחירות, שבה כל הגברים והנשים מבני עשרים ואחת ומעלה שוים בזכויותיהם וצריכים לתת יד זה לזה בשלטון העצמי. על כך בקש מן הועידה לפנות אל הממשלה הבריטית. ובדבר אחד הקדים את מתנגדיו: ״אל תחשבוני לאורח״, אמר, ״כבר הוכחתי עד כמה הנני ידיד יהודים״.
תקון: לא הוזמנו לדין
״פלשתין בולטין״ מדפיס הבקר, במדור התקונים שבעמודו השלישי, הודעה רשמית: אין אמת בידיעה שנשיא בית הדין הורה להעמיד לדין את ״צות אל שעב״ ואת ״פלשתין״, באשמת פרסום מאמרים שיש בהם פגיעה בשופט ובבית הדין לקרקעות.
אנו מדפיסים את התקון בשני מקומות, כאן ובמדור התקונים שבגליון, מפני שהידיעה על ההזמנה נדפסה אצלנו בשלושים ואחד באוקטובר. מי שקרא אותה אצלנו יקרא אצלנו גם את בטולה, וזה כל ענינו של מדור תקונים. ועוד זאת, שלא יתחלפו שני ענינים: התקון הזה אינו נוגע לתביעת הדיבה של השיך שוקירי נגד עורך ״פלשתין״, שהיא ענין אחר לגמרי ושעליה לא נמסר הבקר דבר.
פקידים יהודים יוצאים מן השרות
׳דאר היום׳ מתאר הבקר תופעה שהוא קורא לה ״מחלה פנימית מפושטת בין היהודים במשרות ממשלתיות״: התפטרויות עצמיות של פקידים יהודים ממשרות ממשלתיות, בשל תנאי עבודה קשים. העתון אינו נוקב במספר המתפטרים ואין אנו משערים אותו, ואין בידינו גם רשימה של המשרדים שמהם יצאו.
ולצד הדברים האלה מונחים דברים שנאמרו אמש מעל במת הועידה. ה׳ בן גוריון מנה שם, בדברי קבלת הפנים לאורח, את מה שלא נשתנה ביחס הממשלה: אין עדין הכרה לקהלות ולשלטון היהודי העצמי שתתן להן אפשרות לגבות מסים למלוי התפקידים המוטלים עליהן; המוסדות הלאומיים מוציאים כספים לצרכי חנוך ובריאות והממשלה משתתפת בחלק קטן בלבד; ובעבודות הצבור הנעשות בכספי העליה היהודית אין מקום למחוסרי העבודה היהודים.
שתי המסירות באו משני כוונים: האחת מעתון שאינו עתון פועלים, והשניה מעל במת ועידת הפועלים. התפטרות מן השרות והעדר קליטה בעבודות הצבור אינם אותו ענין, ואנו מדפיסים אותם בזה אחר זה מפני שהם נדפסו באותו בקר ומפני ששניהם נוגעים ביחס אחד.