אספתה של אגודת בעלי הבתים בתל אביב, שנאספה במוצאי שבת, החליטה בהרמת יד שלא להשתתף בבחירות לעיריה.
׳דאר היום׳ מדפיס הבקר, בעמודו השלישי, דין וחשבון מפורט מאותה אספה. קהל של קרוב לחמשת אלפים איש נאסף אליה, ופתח בה ה׳ שושני בדין וחשבון שעמד על עמדתה השלילית של הממשלה כלפי בעלי הבתים, שבגללה, לדבריו, קבל פסק הדין של בית המשפט פרוש הנוטה לטובת הפועלים. ואף על פי כן, אמר, אמרו בעלי הבתים להשתתף בבחירות.
ואלה הדברים שבגללם, לפי אותו דין וחשבון, נשתנתה הכונה. באי כוחם של בעלי הבתים נוכחו כי אין אפשרות לבקורת הבחירות, מפני שבאי כוחם של הפועלים לא רצו להתחשב בדרישותיהם; אל האספות הוזמנו, כלשון הדין וחשבון, פועלים בלבד; ובישיבה השניה, אמר הנואם, זיף יושב ראש ועדת הבחירות את הפרטיכל. מכאן באו הסכסוכים, באי כוחם של בעלי הבתים חדלו להשתתף בועדת הבחירות, והתוצאה היא שהרבה מבעלי הבתים לא נרשמו ברשימות הבוחרים כלל. הרכבה של הנהלת ועדת הבחירות נמסר במדור הזה אתמול, והטענה שלפנינו היא הטענה הבאה בעקבותיו.
ומכאן עבר הנואם אל המצב הכלכלי של עירית תל אביב. היא מודה כבר, אמר, שמצבה הכספי רעוע, אבל אינה מסבירה את סבותיו של המצב הזה ואינה מודה ברשלנותה; ובשעה שבתל אביב עומדת שאלת אמוץ הכוחות ויצירת אפשרויות כלכליות לתושבים, אין סיעת הפועלים קוראת לישיבת מועצה כדי למצוא דרך לרפא את המצב.
ומה יהיה עכשיו, שאל: המצב לא ישתנה, יהיה אותו יחס הכוחות עצמו, יהיו אותם הבזבוזים, ומספר הפקידים יכפל. ועל כן החליטה מועצת בעלי הבתים ליעץ לבעלי הבתים שלא ישתתפו בבחירות: ישלטו הפועלים לבדם ויקבלו עליהם את כל האחריות למצב שהם בעצמם יצרו אותו. אין מוצא אחר, אמר, ואם רוצים הם להשתתף בבחירות בשעה שאנו יודעים שאין בכוחו של איש לעכב בעדן, הרי זה דבר אחד; וההחלטה שלנו היא דבר אחר.
ובסוף הישיבה נעשה הדבר למנין. מדברים היו עוד נואמים נגד ההשתתפות, ואחדים שנסו לדבר בעד ההשתתפות נפגשו במחאות עזות מצד הקהל ולא גמרו את דבריהם אלא הודות לעמדתו של היושב ראש. בשעה שתים עשרה בלילה נגמרו הויכוחים, היושב ראש ענה למקשים והעמיד למנין את הצעתה של מועצת הסתדרות בעלי הבתים, היא האגודה שבשמה נאספה האספה, שלא להשתתף; וההצעה נתקבלה בהרמת יד של כל הקהל הרב ובמחיאות כפים ממושכות.
״רקדו על שתי החתונות״
ואם הדין וחשבון של היושב ראש היה מכוון אל הממשלה ואל ועדת הבחירות, הרי שני הנואמים שאחריו כוונו את דבריהם אל שותפיהם לאתמול. ה׳ דימן פתח ואמר כי לפני שנתים הלכו אל העיריה בכונה של עבודה משותפת ולא הצליחו, ושבמקום שדה עבודה מצאו שם שדה מלחמה; ואת האשם הוא תולה יותר מכל באלה שהוא קורא להם הציונים הכלליים, שבגדו בנו, כלשונו, בעיריה, אשר רקדו על שתי החתונות והתנהגו בצביעות. אין לנו דרך אחרת, אמר, ולא נסכים להשתתף.
ה׳ גליקמן בא אחריו ומנה את מה שהיה. מישיבתה הראשונה של המועצה, אמר, לא דאגה סיעת הפועלים להטבת המצב הכלכלי של העיריה אלא נלחמה כל הזמן בבעלי הרכוש; הפועלים היו באים לישיבות המועצה בהחלטות שנתקבלו מראש, ולכן לא התחשבו אף פעם בדעתו של המעוט. אין שום תועלת להשתתף בבחירות, אמר, ובהשתתפות הזאת יש גם נזק, ואיננו רוצים לקבל עלינו את האחריות ואת הבנקרוט של העיריה. ועוד אמר כי העיריה נכנסה לבוץ של ספסרות קרקעות והכניסה לבוץ הזה את העניים השקועים בחובות, ובקש מן האספה לאשר את ההחלטה.
ונואם רביעי, שכתיב שמו בנוסח שלפנינו אינו ברור, בקש סליחה על חטא שחטא בשגגה: לפני שלוש שנים נשמעה הדעה שלא להשתתף בבחירות, והוא התנגד לה אז מנמוקים מוניציפליים וכלכליים, והשגיאה ההיא, אמר, עלתה לנו ביוקר. תל אביב נהפכה, לדבריו, לעיר של בריחה והגירה, והוא קורא לתת לחם לרעבים. ועוד הזכיר כי לפני שלוש שנים נהלו הפועלים תעמולה לבחירות העיריה וקראו תגר על עירית בעלי הבתים בשל הוצאה מרובה ותקציב מוגזם, וכשנכנסה העיריה לידיהם נהפכו הבזבוזים, כלשונו, להפקרות גמורה. אנו מדפיסים את הדברים כפי שנמסרו באספת מפלגה אחת, ואת תשובתה של הנהלת העיריה על טענות אותה אגודה הדפסנו כאן אתמול.
בן גוריון השיב לוודג׳ווד
ההנהלה הציונית לארץ ישראל ערכה אתמול בשעה ארבע ושלושים אחר הצהרים קבלת פנים לקולונל ג׳וזיה ק׳ וודג׳ווד ולאשתו במלון אלנבי בירושלים. נכחו נציגיהם של המוסדות הצבוריים והלאומיים העבריים ובני כל חלקי הצבור, למעלה ממאתים איש, ובהם גם הסופר הסוציאליסטי האנגלי הידוע הנרי ו. נבינסון. בראש האספה ישב הקולונל קיש, ושמו של האורח נרשם בספר הזהב של הקרן הקימת; והוא פתח את דבריו בהודיה על כך ואמר כי זה כבוד גדול. על נאומו של האורח בועידת אחדות העבודה נמסר בגליון של אתמול, וכאן בא מה שבא אחריו.
ו׳הארץ׳ מקדיש הבקר את מאמרו הראשי לאותו נאום ולויכוח שבעקבותיו. הקולונל מתנגד לחוק הבחירות לעיריות ורואה בו קללה ומכשלה לארץ ולהתפתחותה, ועיקר הרע שבחוק הוא בעיניו הבחירות לפי העדות, שהוא רואה בהן מעין משטר קסטות, שבא להפריד ולמשול ולקיים את הנגודים הדתיים הפעוטים. ואולם הקולונל אינו טוען לשיטה היחסית, אלא לדימוקרטיה הפשוטה בנוסח אנגליה, לעיקר ההכרעה על פי רוב ומעוט, ואותו עיקר הוא רוצה להשליט בבחירות לעיריות וכן גם בבחירות לפרלמנט הארצי העתיד.
ועל כך השיב ה׳ דוד בן גוריון בדברים ברורים וקצרים: ״אילו הסכמנו לשלטון עצמי בלתי מוגבל של תושבי הארץ, כי אז היו התוצאות מזה: ראשית, סגירת שערי הארץ בפני היהודים; שנית, שלילת זכויות הפועלים העברים; ושלישית, דכוי והשפלת כל העובדים בארץ״. ולענין דרכי שלום והסכם אמר, לפי אותו נוסח, כי דוקא על ידי הבטחת החופש והאבטונומיה לכל חלק מתושבי הארץ לסדר את עניניו כרצונו תובטח האוירה של שלום והבנה ויימנעו חכוכים; שתי מלים בשורה הזאת אינן קריאות בנוסח שלפנינו, ואנו מביאים אותה בלשון עקיפין ולא במרכאות. ובאותה קבלת פנים נאם גם ה׳ קפלנסקי.
נעילת הועידה: חמש עשרה שעות
ועידתה של אחדות העבודה נסתיימה. ישיבתה האחרונה, העשרים במנין, נמשכה כל הלילה ועד אחת עשרה בבקר, וכולה הצבעה לקבלת ההחלטות; ׳הארץ׳ מוסר כי נמשכה חמש עשרה שעות רצופות, וששתי המסירות מסכימות שהועידה ננעלה בנאומיהם של ה״ה בן צבי וטבנקין ובשירת האינטרנציונלה.
ורשימת ההחלטות ארוכה, ואלה שבה שאפשר לקרוא בבטחון: סדור מלוה לאומי פנימי על יסוד תכנית השקעה; מלחמה בספסרות קרקעות; הפעלת המועצה הכלכלית; האבטונומיה של הישוב העברי; הכרת ההסתדרות מטעם ההנהלה הציונית; מסירת עבודות לאומיות לקבלנות הסתדרותית; ההשתתפות בהנהלה הציונית; דרגת המשכורת והפרשת משכורת חודש במוסדות הציוניים; התישבות תרפ״ז; הקבוצה והמושב; העבודה במושבה; בחירות יחסיות; הנוער העובד; פועלי הרכבת; חוקת הגנת העבודה; חוקת העיריות והפעולה המוניציפלית בכלל; ההתאזרחות; רדיפות החברים ברוסיה; וברכות לקרן הקימת ליובלה. על צדה הכספי של ההחלטה הראשונה נמסר במדור ״כלכלה ומסחר״ שבגליון זה.
ובויכוח שקדם להצבעה נאמרו דברים חריפים על ההסתדרות עצמה. ה׳ טבנקין טען כי חטאה של ההסתדרות הוא חסרון הרצון, שאין כוון כלכלי ואין רכוז, ושכל אחד יודע מה נעשה במקצוע שלו ובפנה שלו אבל אין מוסד מרכזי המשקיף על כל העבודה ומנהל אותה. ה׳ רמז הודיע שהוא מסכים לחלק גדול מדברי טבנקין, ובענין ההנהלה הציונית אמר כי אי השתתפותנו בה מביאה לידי כך שזרים שולטים בכספי הצבור שלנו; ומן השורות קראו לעברו ״רצון ציוני סוציאליסטי״, והוא השיב ״רצון ציוני״. וה׳ קיציס, ממועצת פועלי יפו, קבל רשות הדבור בתור אורח ושאל מי בועד הפועל של ההסתדרות יודע מה נעשה במרכז קופת חולים, בסולל בונה ובמועצת פועלי יפו, ואמר שאין ועדה כלכלית שתכוון את הפעולות לטובת הפועל הסובל. הוא התנגד לבחירות יחסיות במוסדות המוציאים לפועל, שלדעתו מקומן במוסדות מחוקקים בלבד, והזכיר אגודה מקצועית אחת שלא יכלו לעבוד בה שלושה חדשים מפני שבכל האספות לא באו לידי הסכם.
ולועד הפועל של המפלגה נבחרו תשעה חברים, ולמועצה כעשרים וחמשה. שתי הרשימות שלפנינו, ב׳דבר׳ וב׳הארץ׳, אינן זהות באיות השמות ובסדרם, ועל כן אנו נוקבים רק באלה החוזרים בשתיהן: ה״ה בן צבי, ברל כצנלסון, בן גוריון, טבנקין, גולומב ואידלסון.
ועד העיר דוחק בועד הלאומי
ומירושלים נמסר בעמודו הרביעי של ׳דאר היום׳ על החלטותיו של ועד העיר, ושתים מהן נוגעות ישר בשאלה שעמדה הלילה באספת תל אביב. בענין הבחירות לעיריה הוחלט לקרוא לאספה כללית רק לאחר שהממשלה תתן את אשורה המוחלט לחוקי הבחירות, היינו לאחר האחד עשר בנובמבר, כדי לדון ולטפל בשאלה למעשה. מועד אחד, אם כן, עומד בין שתי הערים: בתל אביב הוכרעה השאלה הלילה, ובירושלים נדחית ההכרעה בכונה עד שתיאמר המלה הרשמית.
וההחלטה השניה היא דחיקה גלויה בשני מוסדות: לפנות אל הועד הלאומי ואל ההנהלה הציונית שישפיעו על הממשלה בדבר חוקת הקהלות, שכבר עברה בועד הפועל של ההנהלה הציונית זה כשני חדשים וצריכה לקבל את פתרונה המוחלט. והנמוק נקוב בפרוש: ביחוד משום שזה מעכב את הבחירות לועד העיר, שצריכות להעשות בהקדם. ועד אחד מחכה לאישורו של מוסד אחר, והוא אומר זאת בהחלטה ובדפוס.
ובאותה שורה של החלטות בא גם זה: ועד העיר ממנה ועדה מורחבת של עורכי דין ועסקנים צבוריים, שתאסוף את החומר הדרוש לבירורן ולקביעתן של הזכויות במקומות הקדושים בכלל ובכתל המערבי בפרט, השייכות, כלשון ההחלטה, לעם היהודי. ועדה של עורכי דין היא לשון אחרת מלשונן של האספות, והיא אומרת שענין הכתל המערבי עומד להתברר בדרך של טענות ומסמכים.