״ישנו משבר בהסתדרות הציונית״

שמונה הדרישות באות בהרצאה באותיות סדורות, מאלף עד חית, ואנו מביאים את עקרן. אלף, תכנית: לשים קץ לאנדרלמוסיה שבתקציבים הקיימים ולהכין את ההסתדרות הציונית לשאת באחריות לכל המפעל בארץ ולא דוקא למפעלים שהיא קשורה בהם באופן פורמלי, ולהתוות תכנית של פעולה מסודרת המכוונת לקראת קליטתה של העליה. בית, תקציב של קליטה: לשנות את מבנהו של התקציב הציוני ולהסבו לתקציב של קליטה, והדרישה הנקובה היא חמשה עשר אחוזים לחקלאות, לתעשיה ולעבודה; חלקה של הקליטה בתקציב של היום נדפס שם במספר שאין אנו קוראים אותו בבטחון, ואין אנו נוקבים בו.

גימל, הקץ לספסרות: להפריד בין עסק פרטי ובין מפעל ציוני, ולא יתכן, כלשון ההרצאה, שמנהלו של מוסד כספי אחד יהיה גם ראש עבודתה של הקרן הקימת; ובפולין לבדה, נאמר שם, קיימות עשרות חברות שבהן חותמת ציונית, והרבבות שנתנו בהן אמון ונתאכזבו תובעים לא מן החברות אלא מן הציונות. דלת, קונטרולה ציונית עליונה על כל המוסדות הכספיים: הועד המפקח של הבנקים אינו יכול, לפי אותה הרצאה, לקיים בקורת של ממש לפי הזמן הנמצא ברשותו ולפי מנין ישיבותיו; והבנק האפותיקאי, אילו היה חי על קונטרולה צבורית ערה ואילו היה קשר שיטתי בין עבודתו ובין ההסתדרות הציונית, לא היה בו מה שיש בו. הא, הועד לכספים ולכלכלה: להחיות ולהפעיל את המוסד שנבחר בקונגרס הארבעה עשר, שיהיה המוח הכלכלי של ההסתדרות, ולפתוח את שעריו לכוחות המחשבה והכלכלה שבתוכה.

ואו, חישול העבודה הפוליטית: המרצה מזכיר את רשמיהם של חברי משלחת הועד הלאומי בז׳נבה על חוסר ההכנה בחבר הלאומים, את המקריות שבסדור הצגת השאלות בפרלמנט האנגלי ואת ירידת הפופולריות בעולם, ומזהיר בנשימה אחת גם מפני הנמכת הקומה הפוליטית וגם מפני הרצון להשקיט את הרעב בסיסמאות. זין, ביצור האבטונומיה הלאומית בארץ: על ההסתדרות הציונית לתת כסף ותמיכה מוסרית כדי לאפשר לישוב העברי לנהל את ענינו ולהתחנך לשלטון עצמי, ולתת כסף ולא להטיל כל קונטרולה. חית, ביסום מוסדות הפועלים: לדרוש מן התקציב הבא אמצעים לביסוסם, ולתת אותם באמונה ובלי פקפוקים, בלי הרכבת גוברנרים ובלי צמצום עצמאותם. ותנאי אחד להגשמתן של כל אלה: לעמוד לפני ההסתדרות הציונית ומוסדותיה המנהלים בשתי רגלים, כלומר להשתתף בהנהלה הציונית.

ואשר לדרישה השניה: הקביעה שמנתה ההרצאה היא כי התקציב הציוני כפי שנתקבל אינו תקציב של קליטה אלא תקציב של החזקת הקיים, והדרישה היא לשנות את היחס הזה בקנה מדה גדול. אנו מדפיסים את עקרי הדברים כפי שנדפסו, ומצינים כי המרצה עצמו קורא להם דרישות ולא החלטות.

מלונדון נמסר ל׳דבר׳, על פי ורשה, כי הממשלה הפולנית מעיינת בחוקה חדשה של קהלות היהודים בפולין, אשר תעמיד אותן על בסיס חלוני. זה כל מה שיש בידיעה, ואין בה פרטיה של אותה חוקה ואין בה מועד; ואנו מדפיסים אותה כלשונה, מפני שבפולין יושבת הקהלה הגדולה שבאירופה והשאלה מי מנהל את קהלותיה אינה שאלה של נוסח.

ובאותו עמוד בא דבר שני מוורשה: מועצת המעוטים הלאומיים התכנסה לדון באופן הבחירות הבאות, והיהודים לא הוזמנו אליה הפעם. ובידיעה נקוב מה שהיה: בבחירות האחרונות יצאו היהודים ביזמה של גוש המעוטים ותפסו מקום ראשון בחזית המעוטים, ועכשיו נאספה המועצה בלעדיהם. השתתפו בה אוקראינים, גרמנים ואחרים, ולפי אותה ידיעה נותנת את הטון במועצה מפלגת האוקראינים.

ועוד מפולין: מן הדין וחשבון שנתן מנהלה של קרן היסוד בפולין, ה׳ ד״ר ח. קלוסל, לפתיחתה של השנה, יוצא כי במשך שנת תרפ״ו נאספו בפולין סכומים לטובת הקרן, ושנשלחו מפולין אל הארץ בשנה ההיא עשרים ושבעה אלף; יחידת הסכום נדפסה בקצור שאנו קוראים אותו לירות מצריות, כמנהגו של אותו עתון. וחלקן של הוצאות התעמולה, ההנהלה והארגון נקוב שם בארבעים אחוזים, ואין הנוסח מברר אם זה חלקן מן הסך הכל או עליה לעומת אשתקד; על חשבון אחר להוצאות האסוף, זה שבא באותו גליון בהרצאה על מלוה ההשקעה, נמסר במדור ״כלכלה ומסחר״ שבגליון זה.

כנסיתה של ״תרבות״ בליטא נאספה, לפי המאמר שב׳דבר׳, בשעה קשה, והשעה הקשה היא זו: בשלהי אוגוסט נתקיימה כנסיה ליטאית תרבותית, שהשתתפו בה, כלשון המאמר, כל האלמנטים הפרוגרסיביים של התרבות הליטאית, ויצא ממנה תזכיר של האשמה והלשנה נגד בתי הספר העבריים שבליטא, אלה שלשון הלמוד בהם עברית.

והטענה שהובאה אל מיניסטריון ההשכלה נקובה במאמר: שבית הספר העברי הוא נטול שורש, מפני שחניכיו הולכים ועולים לארץ ישראל, ומדוע תהיה מדינת ליטא מחויבת לכלכל אותם. ושמו של המיניסטר בא בעמוד בכתיב מסופק, ואנו משמיטים אותו.

ותשובתו של המאמר היא שעל בתי הספר העבריים להתחזק מתוך תקוה שהממשלה הדימוקרטית לא תתערב בעניניהם הפנימיים. מנין בתי הספר ומנין תלמידיהם אינם במאמר, ואין אנו משערים אותם; מה שיש בו הוא התזכיר, הטענה והתשובה, ואנו מדפיסים את שלושתם.

ועידתם של המורים העבריים באמריקה, שהתכנסה בתחלת אוקטובר, קבלה, מלבד שורה שלמה של החלטות בדבר ארגונם הפנימי, גם החלטות עקרוניות. הוחלט שעל כל המורים מוטלת חובה לעבוד לטובת הקרן הקימת וליסד לשם זה אגודות של ילדים, ולהקדיש עשרה ימים בשנה כדי להכיר לילדים את כל המתהווה בארץ ישראל. ועוד הוחלט לתמוך בכל תוקף בכלי הבטוי של המורים העבריים באמריקה, הירחון הפדגוגי ״שבילי החנוך״.

עשרה ימים מתוך שנת למודים אינם ענין של הצהרה: הם לוח שעות, והם מסורים בידיו של כל מורה ומורה בעריה של אמריקה. ועל כן אנו מדפיסים את ההחלטה הזאת לפני ההחלטות האחרות שבאו באותה ועידה.

ומקטוביץ שבפולין נמסר דבר אחר הנוגע באמריקה: בסוף אוקטובר התכנסה שם ישיבה מלאה של הפלנום של ההסתדרות העולמית של קרבנות המלחמה היהודיים. לאחר שנשמעו דינים וחשבונות מן הארצות השונות הוחלט לשלוח לאמריקה משלחת, שתפקידה יהיה לארגן שם סניף של אותה הסתדרות ולרכוש לה תומכים; ועל המשלחת יהיה מוטל גם לבוא במשא ומתן עם ה״ג׳וינט״ ולהעיר לו על שאינו ממלא את דרישותיה המיוחדות של הסתדרות קרבנות המלחמה.