ביריחו: טלפון בכל שעה

מחלקת הדואר והטלגרף מודיעה כי מעתה ואילך נמסרות ונתקבלות ביריחו שיחות טלפון מן המנויים שבמקום בכל שעות היום והלילה, ולא בשעות המשרד בלבד.

ההודעה חתומה בידי ה׳ ו. פוסטר, ממלא מקום המנהל הכללי של הדואר, ונוסחה קצר: החל מעתה יפעל ביריחו שירות טלפון צבורי רצוף. אין בה לא מספר קוים ולא מספר מנויים, ואף לא מלה על ההוצאה; כל מה שיש בה הוא ההפרש שבין משרד הנפתח בבקר ונסגר בערב ובין משרד שאינו נסגר כלל.

ומה בין זה לזה בדרך המעשה. שיחה אינה הולכת מן המדבר אל השומע אלא דרך לוח, ובלוח יושב פקיד: לפניו צוהרים כמנין המנויים ולכל צוהר נורה קטנה, וכשמרים אחד את השפופרת נדלקת נורתו. הפקיד נועץ תקע בצוהרו ותקע שני בצוהר המבוקש, ומשנסגר המעגל אין בין שני הדוברים אלא חוט. כל זמן שאין פקיד יושב בלוח אין טלפון, אף אם מתוחים הקוים על כל עמוד ועמוד שבדרך; ועל כן אין ההודעה שלפנינו מדברת בנחשת אלא באדם, ושלוש משמרות במקום אחת.

ויריחו אינה עיר גדולה, אבל היא עומדת בדרך היורדת אל הירדן ואל ים המלח, ומי שעבר בה בלילה היה מנתק את עצמו מן הארץ עם חשכה. יש לדמות כי בשנים הקרובות תבואנה אחריה גם נקודות אחרות שבדרכים, ואין אנו מוסיפים על כך דבר.

סלילת הדרך שעל יד המכון הארכיאולוגי האמריקאי בירושלים גלתה את המשך קו החומה השלישית, במרחק שמונים מטר מן המקום שבו נפסקו החפירות.

בגליון של אתמול מסרנו על החפירה שנפתחה אל פנת החומה. ההתפתחות שבעמודי הבקר היא בשני דברים: המקום שבו נמצא ההמשך רחוק שמונים מטר מן הנקודה שאליה הגיעו החופרים, ומעתה ידוע גם כיוונו של הקו; ה׳ סוקניק ימשיך את החפירות בכיוון החדש.

ומה למדים משמונים מטר. חומה אינה נמצאת כולה בבת אחת אלא בקטעים, וכל קטע הוא נקודה על קו; מי שבידו שתי נקודות יודע לשער היכן תעבור השלישית, ואינו חוזר וחופר באותו מקום עצמו אלא הולך בכיוון. כך נעשית חפירה לשרטוט.

בראש ידיעות החוץ שבעמודו הראשון של ׳דבר׳ נדפסת הבקר שורה אחת, ובה נאמר כי ידיעות הרדיו מתקבלות מן המכון לרדיו ולאלקטרוטכניקה שבתל אביב.

ומה מעשהו של מכון כזה. אין הוא כותב את הידיעה ואינו בודק אותה, אלא קולט אותה. על הגג מתוח חוט ארוך והוא האנטנה, וגל אלקטרי העובר בחלל מניע בו זרם קטן עד מאד, קטן מכדי שתשמע אותו אוזן. את הזרם הזה מוליכים אל שפופרת, ובה הוא מתחזק פעמים רבות עד שהוא מגיע אל האזניה; ומה שנשמע באזניה אינו דבור אלא נקישות, קצרות וארוכות לפי אלפבית מורס. הקולט יושב ורושם אות אחר אות, ומן הפתקה שבידו נדפסת לאחר שעות הידיעה מברלין.

ושתי הערות לקורא. האחת, שכל מה שמפריד בין מברק ההולך בחוט שמתחת לים ובין מברק הבא באלחוט הוא החוט עצמו, ושניהם אותן נקישות ממש. והשניה, שגל אינו בוחר לו מקבלים: כל מי שיש לו מקלט וחוט על גגו יכול לקלט את אותה ידיעה עצמה באותה שעה, ובזה כל החדוש שבדבר.

רשימה שנדפסה הבקר ב׳דאר היום׳ מספרת את דברי ימי הצוללת, ומראה שהכלי הממלא בימינו תפקיד כה חשוב בצבאות הימים אינו המצאה של דורנו.

לפי הרשימה בנה ההולנדי קורנליס ון דרבל בראשית המאה השבע עשרה צוללת על אותם העקרונים שמשתמשים בהם גם בזמננו, והראה אותה בשנת אלף שש מאות ועשרים לפני המלך; המלך לא נתן בה את דעתו, והכלי נשאר מונח על החוף עד שהתפרק. ובמלחמת המתקוממים באמריקה שמשה צוללת קטנה שכנוה ׳הצב האמריקני׳: בקרבה אויר שהספיק לכחצי שעה, ומחוצה לה, בצדה, מכל של חמר מפוצץ שאפשר היה לנתקו ממנה בכל רגע. לדברי הרשימה הטביע הכלי הזה את אנייתו של אדמירל אנגלי, ואנו מוסרים את הדבר כפי שנדפס.

ובמלחמת האזרחים באמריקה שמשו המתקוממים צוללות שצורתן כצורת סיגרה, ולדברי הרשימה נקראו ׳דוד׳, והן הדומות ביותר לצוללות של ימינו. מאז נוסף בכלי שכלול אחר שכלול, ועתה מרבות הממשלות בבנינן מפני שהן נחשבות לנשק המועיל ביותר במלחמת הים.

וכיצד הוא צולל. בדפנות הכלי תאים, וכשפותחים את השסתומים נכנסים אליהם מי הים ומשקלו גדל עד שהוא שוקע; וכשרוצים לעלות דוחקים את המים מן התאים באויר כבוש השמור בגליל, והכלי קל וחוזר ועולה. כל אותה חכמה אינה אלא הוספת משקל ונטילתו, ובזה כל ההבדל שבין אניה ובין צוללת. ובסופה של הרשימה נאמר כי יש הרואים בצוללת את סוף המלחמות על הים, הואיל והיא עושה את האניות הגדולות לבלתי מסוכנות; הדעה הזאת אינה שלנו ואנו מביאים אותה כלשונה.