מעתמול · Wayback News - עיתון יומי בעברית שמציג: היום, בדיוק לפני 100 שנה. ידיעות מארץ ישראל ומן העולם, יום רביעי, כ״ו בחשון תרפ״ז, 3 בנובמבר 1926.

על דרך הקנין עמד בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים: ״לא בחרב, כי אם ביגיע כפינו, במחרשה ובפטיש״, ואמר כי ״לא גזלנו דבר, לא נישלנו איש מעל אחוזתו״. ועל אמריקה אמר: ״אמריקה היא מכרה זהב, נחוצות הידים החרוצות להוציא את הזהב״. עוד מסר כי הסכסוך בענין קרים, שפרץ בין הציונים שם ובין המתנגדים, נגמר עתה; ואת דבריו סיים: ״קשה להיות יהודי, אך היהודים הם עם קשה עורף״.

מקומו של הנאום אינו מפורש בידיעה שבידינו: התקציר אומר לונדון לפני הנסיעה, והנואם עצמו מדבר על משלחתו באמריקה. על כן אנו מוסרים ״בנאומו, לפני צאתו לאמריקה״, ואין אנו נוקבים לא באולם ולא בעיר. על ירידתו בנמל ניו יורק הודענו בגליון השלושים ואחד באוקטובר.

ושתיהן נוגעות בפועל העובד בשכר. הראשונה היא פקודת הפצויים לפועלים. היא חלה על עובד ששכרו השנתי אינו עולה על שלוש מאות וחמשים לירות מצריות, ואינה חלה על מי שעבודתו עבודה מזדמנת שאינה לצרכי מסחרו או עסקו של נותן העבודה, ואף לא על בן משפחתו של נותן העבודה הגר בביתו. אחריותו של נותן העבודה היא בעד פגיעה אישית בתאונה שמקורה בעבודה שבה הועסק הפועל, ואין פצוי אם לא נשלל מן הפועל כושר עבודתו שלושה ימים לפחות.

והסכומים: במקרה מות ישולם לתלויים בפועל סכום שלא יפחת ממאה לירות מצריות ולא יעלה על מאתים וחמשים, כשהיה הפועל מועסק למעלה משלוש שנים; ואם אין התלויים מתפרנסים כולם מהשתכרותו, יקבע הסכום בבוררות. באין תלויים כלל ישולמו הוצאות הטפול הרפואי והקבורה במידה שהן סבירות, עד חמש עשרה לירות. ובעד אבדן כושר עבודה, שלם או חלקי, ישולם תשלום שבועי שלא יעלה על מאה וחמשים גרוש ולא יעלה על חמשים אחוזים מן השכר השבועי הממצע.

התוספת הראשונה מונה את מקצועות העבודה שעליהם חלה הפקודה: עבודות בנין, ובהן בניה, שנוי, תקון והריסה, עבודות קשוט הנעשות במקום ההקמה והתקנת גז, מים וחשמל; תחבורה במסילת הברזל ובמכוניות והעבודות הכרוכות בה; פצוץ, חפירה, חציבה, קדיחה וכריה; עבודות יצור שבהן משתמשים במכונות המונעות בכח; וכן יצור חשמל וחלוקתו, הנחת קוי טלגרף וטלפון ותחזוקתם, והעבודות הקשורות באספקת מים לצבור. הפקודה אינה חלה על חיל הוד מלכותו ועל משטרת פלשתינה, אבל חלה על פועלים המועסקים מטעם הממשלה, וחלה גם על אגודות שתופיות, אף אם שכר הפועלים בהן משתלם כולו או מקצתו בחלק מן הרווחים.

ההצעה השניה היא פקודת מניעת ההפחדה, והיא נוגעת בסכסוכי עבודה, כלומר בכל סכסוך שבין נותני עבודה ופועלים או בין פועלים לפועלים, הכרוך בהעסקה או באי העסקה, בתנאי ההעסקה או בתנאי העבודה של אדם. מי שישתמש שלא כדין באלמות או בהפחדה כלפי אדם אחר, כלפי אשתו או כלפי ילדיו, או יזיק לרכושו, כדי להכריחו לעשות מעשה שיש לו זכות חוקית לעשותו או להמנע ממנו; או מי שירדפו בעקביו ממקום למקום; או מי שיחביא את כליו ואת בגדיו או ימנע ממנו את השמוש בהם; או מי שיארב לבית שבו הוא יושב, עובד או מנהל עסק, או למבואו, ויצור עליו; או מי שילך אחריו בשנים או ביותר בדרך של אי סדר ברחוב ובדרך, דינו קנס עד חמשים לירות מצריות או מאסר עד שלושה חדשים, או שני הענשים יחד.

ובצד האסור נקבע המותר. אדם אחד או יותר, הפועלים בשמם או בשם אגודה הרשומה כדין אצל השלטונות, העומדים בבית שאדם עובד בו או מנהל בו עסק או בקרבתו, כדי לקבל ידיעות או למסרן בדרכי שלום, או כדי לדבר על לבו בדרכי שלום שיעבוד או שיחדל מעבוד, הרי מעמדם מעמד כשר. הקו שמותחת הפקודה אינו עובר, אם כן, בין שביתה לאי שביתה, אלא בין שכנוע לאיום.

׳דאר היום׳ פתח את עמודו הראשון הבקר במאמר מערכת בשבח ההצעה. ״עלינו לקבל בברכה את הצעת החוק בדבר מתן פצויים לפועלים״, נאמר בו, ומן הטעמים שהוא מונה: אלה הם החוקים הראשונים כמעט להגנת העובדים בארץ, והעובדים הם רוב מנין של הצבור; יש בחוק כדי למנע להבא זעזועים ביחסים הצבוריים, והוא מכניס בחיינו תקון חברתי כדוגמת המדינות הנאורות. ועוד מטעים המאמר כי חוקי עבודה דרשו היהודים, ואולם יהנו מהם הערבים במידה שווה אתנו אם לא יותר, שכן אלפי ערבים עובדים בעבודות הצבוריות של הממשלה ואצל חברות ואנשים פרטיים. המאמר, החתום בן-ברוך, קורא גם אל המוסדות הכלליים של הישוב ואל ההנהלה הציונית להעמיד מומחים לבדיקת החוקים; ומי שאמר אלף, כלשונו, מוכרח להגיד בית.

ושתי ההצעות הן הצעות ולא עוד. לפי חוקת הארץ יקבלו תוקף חקי כעבור חודש ימים מיום פרסומן בעתון הרשמי, ובינתים הרשות בידי ההסתדרויות המעונינות ובידי אגודות בעלי התעשיה להגיד בהן את דעתן. אנו מביאים את עקרי שתי ההצעות כפי שנדפסו, בלא להמיר מטבע ובלא להוסיף משלנו. ועל נאומו של ד״ר ויצמן לפני צאתו לאמריקה ועל נתוני מחלקת העליה במדור ״מעתמול בארץ״ שבגליון זה.