הפועלים נצחו בעיריות אנגליה

מלונדון נמסר כי מועצת כורי מחוז נוטינגהם קבלה החלטה בעד הסכם מחוזי ומינתה משלחת לבוא במשא ומתן עם בעלי המכרות שבמחוז לשם חתימת הסכם מקומי. ההחלטה באה לאחר בקוריהם ולאחר תעמולה נמרצת של חברי ״מועצת המלחמה״ של הכורים, וזאת עיקר הידיעה: התעמולה היתה והמועצה החליטה כנגדה.

וגם בלסטרשיר לא הצליחו המנהיגים בתעמולתם. לאספות באו רק מעטים, ולפי הידיעה כמעט כל הכורים בגליל ההוא חזרו לעבודתם. ובאותו מברק נמסר כי עוד שמונת אלפים שמונה מאות שבעים ושמונה כורים חזרו היום לעבודה; המספר הכולל של הכורים העובדים בא שם בספרות מטושטשות, ואין אנו מדפיסים אותו.

ומצדם של בעלי המכרות: אחדים מהם מודיעים כי הם נכונים להעלות את שכר הכורים בעשרה עד עשרים אחוזים אם יסכימו לשוב לעבודה. החברות מנהלות תעמולה נמרצת בעד חדוש העבודה בתנאים החדשים ומבטיחות פרמיות למסכימים, ובמקומות אחדים הפרמיה היא תשלום של לירה שטרלינג אחת בעד כל ארבעה ימי עבודה, נוסף על השכר. ויש המבטיחים לפועלים למחול להם על חובותיהם בשכר דירה שהם חייבים לבעלי המכרות, או לשלם בעדם את הקנסות שהוטלו עליהם מטעם הרשות.

קו המחלוקת, אם כן, אינו עובר עוד בין שביתה לחזרה לעבודה, אלא בין הסכם ארצי להסכם מחוזי: מועצת המלחמה מבקשת לקים חזית אחת לכל המחוזות, ובעלי המכרות ומועצות המחוזות מבקשים לחתום מחוז מחוז לעצמו. על מנין הטונות שהופקו בשבוע נמסר במדור הזה בשלושים ואחד באוקטובר, וכאן אין לפנינו מספרי תפוקה אלא מספרי אנשים.

מרומא נמסר הבקר כי המשטרה האיטלקית אסרה את משפחתו של הנער שירה בשלושים ואחד באוקטובר בראש הממשלה האיטלקית, ה׳ בניטו מוסוליני. האב, בעל דפוס ידוע בבולוניה, אמר כי בנו, שאינו אלא בן חמש עשרה, היה נוח להתרגז מאד, ושיצא מן הבית לפני המעשה ובידו אקדח של אחיו. המשטרה, לפי אותו מברק, משוכנעת כי האב עצמו שייך לאגודה מהפכנית, ועל כן הוא מוחזק במשמר; ולפי ׳דבר׳ הוא נאשם בזה שהכין בדפוסו כרוז מהפכני שהיה צריך להתחלק לאחר ההתנקשות, ובו הובעה שמחתו של העם האיטלקי על שנפטר מראש הממשלה. ובהודעה רשמית אחרת נמסר כי האב הוא אנארכיסט לשעבר, שהכריח את בנו לצאת מהסתדרות הנוער הפאשיסטי שהיה חבר לה, וכי זה מכבר לא עסק האב בשום פעולות מהפכניות. שני הדברים באו באותו בקר ואין אנו מישבים ביניהם.

מעצרים נוספים נעשים בבולוניה, וההשערה הנזכרת במברק היא כי הנער לא פעל מיזמתו אלא נשלח למלא תפקיד. ה׳ טוראטי, מזכירה הכללי של המפלגה הפאשיסטית, הודיע בנאום כי המפלגה תתבע שעונש המות יוחל גם על כל אלה שהתנקשו בעבר בחיי ראש הממשלה; והחוק שקבלה הממשלה האיטלקית לא מכבר, הקובע עונש מות למתנקשים בחיי המלך והמלכה, יורש העצר וראש הממשלה, תקפו למפרע. ומשפטם של הציר זאניבוני ושל הגנרל קאפלו, שהיו מעורבים לפני שנה בקשר להתנקש בחיי ראש הממשלה, נקבע לשלושים בנובמבר בבית הדין שבסיינה.

ומקאליארי שבאי סרדיניה נמסרה תולדה אחרת של אותו מעשה: פאשיסטים מקומיים ערכו הפגנת מחאה על ההתנקשות מול בית מעונו של הציר לוסו, מן האופוזיציה, ובשעת ההפגנה ירה הציר אל ההמון שמחוץ לביתו. פאשיסט אחד נהרג והציר נעצר.

ודבר אחד בא הבקר מרומא ואין בו מספרים כלל: מפקד הפאשיסטים בבולוניה קבל מאת ראש הממשלה טלגרמה ובה נאמר, לפי הנוסח שבידינו, כי הוא שולח לו את שארית הסרט שהכדור נקב אותו, כדי שישמור עליו בין עתיקות הפאשיסטים בבולוניה. את שמו של המתנקש אנו מדפיסים אנטיאו זמבוני, כפי שנמסר במדור הזה אתמול, ומצינים כי האיות משתנה מעתון לעתון.

מבגדד נמסר בשני בנובמבר כי ממשלת סעדון התפטרה, מפני שנכשלו מועמדיה לנשיאות בית הנבחרים. ׳הארץ׳ מוסיף כי אפשר שבית הנבחרים יתפזר ושיערכו בחירות חדשות, ושהמלך פייסל הזמין אליו מדינאים אחדים והתיעץ אתם על המצב. ולנשיאות שני הבתים נבחרו, לפי המברק שב׳דאר היום׳, ה׳ ראשיד לבית הנבחרים וה׳ יוסף אל סוידי לסנט; שם משפחתו של הראשון נדפס בכתיב שאין אנו בטוחים בו ואין אנו מוסיפים עליו, ואילו שמו של השני מאושר גם ב״פלשתין בולטין״ של הבקר, המכנה אותו נשיא הסנט העיראקי.

ובאותו עמוד עצמו נמסר כי שר המשפטים בעיראק, נאג׳י ביי אל סוידי, בנו של נשיא הסנט, זכה בתואר פחה. ועוד מברק מבגדד: המלך פייסל חתם היום על החוק בדבר עבודת צבא של חובה בעיראק. מי שקורא את שלוש הידיעות יחד רואה ממשלה שנפלה, שני בתים שבחרו את נשיאיהם וחוק גיוס שנחתם, והכל בתוך יומים.

ולענין הנוגע בקוראי העתון הזה: סיר הנרי דובס, הנציב העליון הבריטי בעיראק, יצא באוירון מבגדד לקהיר בעשרים ושנים באוקטובר ובדרכו ללונדון. הוא יגיש למשרד המושבות דין וחשבון על הנהלתה של ארם נהריים, ומשם יסע לז׳נבה להשתתף במושבה של ועדת המנדטים הקבועה של חבר הלאומים, שבו תיבדק הנהלתה של עיראק. עתוני האופוזיציה שם, נמסר, מתאוננים בחריפות על שעיראק עודה תחת משטר מנדטורי. אל עיראק יחזור דובס דרך קושטא, אנטוליה וחלב, ובינתים ממלא את מקומו מר ר. בורדילון, יועצו. אותה ועדה עצמה היא הועדה שלפניה באה גם הנהלתה של ארץ זו.

מואשינגטון נמסר כי בערב הבחירות לקונגרס פרסם הנשיא קולידג׳ כרוז לבוחרים, לבלי לוותר על זכות השלטון העצמי שלהם על ידי הסתלקות מהצבעה. הכרוז הזה, מעיר ׳דבר׳, הוא כמעט המעשה הפוליטי היחיד הנהוג אצל נשיא לפני הבחירות האלה, אשר בדרך כלל הן נחשבות הבעת אמון לממשלה. היום נערכות הבחירות הדו שנתיות לבתי הקונגרס בארצות הברית.

ומה עומד על הפרק: הרוב העתיד להתהוות בסנט מסופק, ומנהיגי הדמוקרטים, מתנגדיו של קולידג׳ הרפובליקאי, מנבאים כי האופוזיציה בבית הנבחרים תגדל. מספרי המקומות והרוב המפלגתי נדפסו בנוסח שלפנינו בטשטוש גמור, ואין אנו נוקבים בהם ואין אנו משערים אותם.

ושאלה אחת תעסיק את הבוחר יותר מכל: שאלת הנזירות ממשקאות חריפים. ׳דבר׳ מוסר כי המשאלים הנערכים יחד עם הבחירות במדינות ניו יורק ואילינוי הם שיראו את כוחם של הצדדים, ושמספר התומכים ב״יובש״ במדינת ניו יורק יראה ממספר המצביעים בעד המועמד ה״יבש״ לסנט, ושרוב המועמדים לבית הנבחרים מכל המפלגות הכריזו כי הם ״רטובים״. ו׳דאר היום׳ מונה ערים שבהן נערכים משאלי עם בענין זה: ניו יורק, פרובידנס, פילדלפיה, בולטימור ושיקאגו. ועוד שאלה אחת נזכרת שם, שאלת השתתפותן של ארצות הברית בחבר הלאומים.

ולמי שאינו בן בית בדבר: ״יובש״ הוא כנויה של המדיניות האוסרת את מכירת המשקאות החריפים בארצות הברית, ו״משאל עם״ הוא הצבעה על שאלה אחת ולא על אנשים, הנערכת שם באותו יום ובאותה קלפי שבהן נערכות הבחירות לצירים.

מקושטא נמסר כי מוסטפא כמאל פחה, נשיא הרפובליקה התורכית, פתח אתמול את האספה הלאומית התורכית באנגורה. שני הבתים נכחו במלואם, והנשיא נשא נאום ארוך שסקר בו את מדיניותה של תורכיה כלפי פנים וכלפי חוץ. תכנו של הנאום אינו בידינו, ואין אנו מוסרים ממנו דבר.

ובאותו שבוע עצמו חגגה תורכיה את יום השנה השלישי ליסוד הרפובליקה. לפי ׳דאר היום׳ בקר כמאל את הצבא בלבוש של שר צבא, ובערב נערך נשף רקודים גדול, ולפי הנוסח שבידינו בראשותו של עסמת פחה, ונכחו בו קונסולי הנכר שבאנגורה; ובקושטא היתה תהלוכה של הצבא והעם הלך ברחובות העיר. שתי הידיעות באו יחד ואנו מדפיסים אותן יחד: טכס של חג וישיבה של פרלמנט בהפרש של ימים מספר.