פי שנים עשר בין היבוא ליצוא

׳דבר׳ מדפיס הבקר, בעמודיו הרביעי והחמישי, את פרוטה המספרי של תכנית מלוה השקעה עממי, זו שועידת אחדות העבודה קבלה עליה החלטה במוצאי הועידה, ושני עמודים שלמים נתונים לחשבון.

וזה החשבון כפי שהוא נדפס. קרקע: אם אפשר לרכוש בשנים הקרובות קרוב לשלושה מיליון דונם, חקלאית ועירונית יחד, ואם המחיר הממוצע הוא ארבע לירות מצריות לדונם, שהן עשרים דולר, הרי הסכום הדרוש ששים מיליון דולר. הכשרה, ובכללה השקאת מים, דרכים ויעור: ארבעים מיליון. חקלאות, לארבעים אלף משפחות: שמונים מיליון. בנין: חמשים מיליון. ועוד שתי שורות יש שם, אחת לחרושת, למלאכה ולמסחר ואחת להוצאות הגיום, ומספריהן נדפסו בטבלת הסכום הכולל בטור שאין אנו קוראים אותו בבטחון, ועל כן אין אנו נוקבים בהם. כותב ההרצאה עצמו אומר שצירופם של הסכומים מפחיד.

ולענין האמצעים: לפי אותו חשבון עולה אסוף הכספים בסכומים קטנים אל הקרן הקימת עשרים וארבעה אחוזים מן הסכומים הנאספים, והוצאותיה של קרן היסוד שמונה אחוזים, סך הכל שלושים ושנים; ואם יארגנו את התורמים כמשתתפים במלוה ההשקעה ויגדילו את הגיום באותו היקף ובאותם אמצעים עצמם, לא תעלינה הוצאות האסוף, לדברי אותה הרצאה, על שבעה אחוזים. ומבנהו של המלוה: מחציתו תושקע במניות הבנקים, הבנק החקלאי, בנק הבנין ובנק החרושת, ומחציתו תוחזר למשקיעים כנגד אובליגציות הנושאות רבית קבועה של ששה עד שבעה אחוזים; ואת רוחיהן של עשר השנים הראשונות יקדישו המשקיעים לשתי מטרות, להבטחת התקציב השנתי ולקרן המלואים.

וארבעה סעיפים עומדים בראש התכנית: הפסקת כל מקח וממכר פרטי בקרקע בכל תחום ההתישבות; שמירתה של הקרן הקימת כמוסד לאומי והרחבת שיטותיה העממיות; הסבתה של קרן היסוד למלוה השקעה כנגד בטחונות של קרקעות ההתישבות; והתוית תכנית התישבות. ועוד נאמר שם כי לא ערבותה של בריטניה ולא ערבותו של חבר הלאומים יידרשו מאתנו, אלא ההוכחה שאנו קולטים ארבעים אלף יהודים לשנה. על הצד הפוליטי של אותה ועידה נמסר במדור ״פוליטיקה״ שבגליון זה, ועל המשבר שבהסתדרות הציונית במדור ״מן הגולה״.

ממברקי הבקר: המרקיז מרידינג, מי שהיה משנה למלך בהודו, בא אל קונצרן ברונר מונד החדש. ״פלשתין בולטין״ מוסר כי קבל על עצמו דירקטורט נוסף ונעשה חבר במועצת המנהלים; ׳דאר היום׳, הקורא לו לורד רידינג, מוסר כי הסכים לעמוד בראש הטרוסט התעשייתי הגדול שנוצר לפני ימים אחדים על ידי הפירמה ברונר, מונד ושותפיו. שתי המסירות באו באותו בקר ואנו מדפיסים את שתיהן.

ועל ההון: לפי ״פלשתין בולטין״ התאחדו לא מכבר מספר מפעלי תעשיה בריטיים חשובים, ובהם מפעלי ברונר מונד ושותפיו, בית החרושת לצבעים הבריטי ומפעלי נובל, בהון משותף של ארבעים וששה מיליון לירות שטרלינג. ׳דאר היום׳ נוקב באותו ענין בארבעים וחמשה מיליון. ההפרש הוא מיליון אחד, ואין אנו מכריעים בין שתי המסירות.

ולמה הדבר נוגע בעמודים האלה: אלה הם מפעלי כימיה וחמרי פיצוץ וצבעים, ותוצרתם מגיעה אל הארץ בדרך היבוא, שבחודש אוגוסט לבדו עמד על שמונה מאות ושמונה עשר אלף לירות מצריות. התאחדות של מוכרים בסדר גודל כזה היא ידיעה לכל מי שקונה צבע, דשן או חמר פיצוץ בלונדון, ועל כן אנו מדפיסים אותה כאן ולא בין מברקי החוץ.

רכבות פלשתינה מזמינות הצעות לשכירת מזנוני התחנות בחיפה, בלוד, בירושלים, בזכרון יעקב, בטולכרם ובסמח, מן הראשון בינואר אלף תשע מאות עשרים ושבע ועד השלושים ואחד בדצמבר של אותה שנה. ההודעה נדפסה הבקר בשני נוסחים, באנגלית בעמודו הרביעי של ״פלשתין בולטין״ ובעברית בעמודו הראשון של ׳דאר היום׳.

ואלה התנאים: הרוצה לשכור אחד מן המזנונים או את כולם יפנה אל מהנדס הדרכים והעבודות בתחנת חיפה כדי לדעת את תנאי השכירות. ההצעות ישלחו במעטפות סגורות שעליהן רשום ״הצעה לשכירות מזנוני התחנות״, אל לוח ההצעות שבמשרד המנהל הכללי, רכבות פלשתינה, חיפה, והן מתקבלות עד יום חמישי השני בדצמבר אלף תשע מאות עשרים וששה. חתום על ההודעה ה׳ ב. ו. הולמס, המנהל הכללי.

ובסופה של ההודעה שורה שיש בה הפרש בין שני הנוסחים. הנוסח האנגלי אומר שהנהלת מסלת הברזל אינה מתחייבת לקבל את ההצעה הגבוהה שבהן ולא כל הצעה שהיא; הנוסח העברי אומר שאינה מתחייבת לקבל דוקא הצעה פלונית, והמלים האחרונות שבו נדפסו בנוסח שלפנינו בטשטוש. ומכיון שהמדובר בשכירות ולא בקניה, אין ״הגבוהה״ ו״הזולה״ היינו הך, ועל כן אנו מוסרים את השורה כפי שהיא בנוסח האנגלי ומצינים את ההפרש.

׳דבר׳ מוסר הבקר כי חברת הקבלנות ניקסון גמרה בימים אלה את עבודותיה האחרונות בארץ, לרגלי הסתלקותה מזכיון בירושלים; תאורו של אותו זכיון נדפס בנוסח שבידינו בטשטוש ואין אנו מוסרים אותו. את שם החברה אנו מעתיקים כפי שנדפס, ומצינים כי הוא חוזר באותו עמוד בשלושה כתיבים שונים.

ולפי אותה ידיעה הודיעה ההנהלה לפקידיה ולעובדיה כי יתכן שבעוד חדשים אחדים תשוב החברה לעבודה גדולה בארץ. ובארץ מהלכות שמועות, כך נדפס שם, כי החברה מנהלת משא ומתן עם ממשלות מצרים ועיראק בדבר חבורן של פורט סעיד ובגדד במסלת ברזל, בדרך קנטרה, חיפה, עמאן ומעבר למדבר.

ואנו מדפיסים זאת כשמועה ולא יותר מזה: אין בידינו הודעה של אחת מן הממשלות הנזכרות ואין בידינו תנאי זכיון. מה שראוי לצין הוא הקו שבשמועה עצמה, שהוא עובר בשתי נקודות שבארץ זו; וכל מי שעוקב אחרי ענין המסלות באלה השנים יודע שקו כזה אינו ענין של תכנית הנדסה בלבד אלא ענין של שתי ממשלות ושל מדבר שביניהן.