ועידת התעשיה דורשת בנק לתעשיה

בחודש אוגוסט נכנסו לארץ ארבעת אלפים שלוש מאות ושמונה עשר תיירים, ובאותו חודש עצמו חזרו אל הארץ אלף תשע מאות עשרים וששה מבניה, וזאת מלבד העולים.

המספרים האלה באו בהודעה על תנועת התיירים, ואנו מדפיסים אותם במלים ולא בספרות מטעם אחד: המספר השני, אלף תשע מאות עשרים וששה, הוא מספרם של החוזרים אל הארץ ולא ציון של שנה, ומי שיקרא אותו בספרות עלול לראות בו שגגת דפוס.

ומדת הענין לסוחר. תנועת תיירים אינה עליה ואינה נכנסת במסגרת הסרטיפיקטים, ואולם היא מביאה מטבע חוץ אל בתי המלון, אל המובילים ואל החנויות שבדרך. והשורה השניה אומרת דבר אחר לגמרי: מי שיצא מן הארץ בשנה שעברה אינו בהכרח מי שאבד לה, ואלף תשע מאות עשרים וששה איש חזרו בחודש אחד.

בבולטין המסחרי נתפרסמה ידיעה שממשלת הוד מלכותו הודיעה כי ארץ ישראל היא בין השטחים שעליהם חל ההסכם לעניני מסחר וספנות שנחתם בין בריטניה הגדולה ובין אוסטריה ביום עשרים ושנים במאי אלף תשע מאות עשרים וארבע. תנאי החוזה חלים על ארץ ישראל מיום עשרים וששה ביוני של השנה הזאת.

וראוי להסביר את הדרך שבה בא חוזה כזה לכאן, מפני שהיא חוזרת ושבה. ארץ ישראל אינה צד לחוזה ואין היא חותמת עליו; הממשלה הבריטית חותמת, ולאחר מכן היא מודיעה על אלו מן השטחים שבידה יחולו תנאיו. לסוחר שבחיפה או ביפו יש בכך משמעות מעשית: ליבוא הבא מוינה ולספינה הבאה משם יחולו מעתה תנאי החוזה, ולא תנאים הנקבעים כאן מחדש בכל פעם.

לפי הדין וחשבון של מנהל החקלאות לחודש אוקטובר הכינו בסביבות חברון ובסביבות ירושלים קרקעות לנטיעות של גפנים, ונמסר שם על דרישה גדולה לזבל הכפרי לצרכם של הגנים והפרדסים.

בכל מקום מקוים ליבול טוב של פרי הזהב ושל הלימונים. ואילו בענין הטבק מוסר הדין והחשבון דבר אחר: איכותו וכמותו בצפון הארץ שונות מאד ממקום למקום, ומספרים אין בהודעה.

ומי שקורא דין וחשבון כזה מבקש בו שתי שורות, אחת על מה שנזרע ואחת על מה שנמכר. בהודעה שלפנינו יש את הראשונה ואין את השניה; על המחירים אין בה דבר, והטבלה שבמדור זה אינה מביאה אלא את המחירים האחרונים שהגיעו לידינו.