מס ההשבחה: קול קורא משכונות הצפון

המועצה הטילה מס על שכונות הצפון בעקבות עלית ערך הקרקע, ומן השכונות יצאה תשובה בדפוס.

מועצת עירית תל אביב החליטה להטיל מס השבחה על שכונות הצפון, לאחר שערך הקרקע באותן שכונות עלה. בתשובה נתפרסם קול קורא מאת אחת משכונות הצפון, והוא מביא תחילה את שני נמוקיה של הנהלת העיריה ואחר כך משיב עליהם.

הנמוק הראשון: המס אינו מוטל על חברי השכונות בלבד אלא גם על בעלי האחוזות הגדולות אשר בצפון. על כך משיבים הכותבים שאם אמנם יש בצפון בעלי שטחי קרקע גדולים שיפיקו תועלת מרובה מן ההתישבות החדשה, יוטל המס עליהם; אבל אין זה מן הצדק שהספקולנט בעל עשרות הדונמים והאיש שיש בידו חמש מאות אמות, שאינן מספיקות אף לדירתו, ישלמו מס אחד.

הנמוק השני: בכסף הזה יוקמו גנים ופרקים לטובת התושבים. על כך הם משיבים שקרוב לודאי כי תושבי רחוב הרצל ולב תל אביב יהנו מן הפרקים האלה יותר מתושבי שכונות הצפון עצמם.

ומסקנתם חריפה: קל יותר לגבות מס נוסף דוקא מאלה שאינם יכולים לשלמו, ועל כן יש לבטל את המס כליל ולדרוש זאת מן הנבחרים במועצה. החתימה שבסוף הקול הקורא אינה קריאה כל צרכה בעמוד שלפנינו, ועל כן אנו מיחסים אותו לאחת משכונות הצפון בלבד.

ומה הוא מס השבחה. כשמשביחה הרשות את הסביבה, בסלילת כביש, בהנחת צנור מים או בהקמת גן, עולה ערך הקרקע הסמוכה; והמס בא ליטול מבעל הקרקע חלק מאותה עליה שלא הוא עשה אותה. כל הויכוח כולו הוא על שתי שאלות: מי באמת השביח, ומי באמת נהנה.

ועד העיר לירושלים קבל החלטות בדבר ההתעללות בכותל המערבי. בלשון ההחלטה מביע הועד בשם הצבור הירושלמי את מחאתו על ההתעללות המחפירה, והוא מבקש להשיג פקודה מיוחדת להענשת העברינים.

הדרך שהתוה הועד לעצמו היא דרך של תנועה עממית: סדור אספות פומביות ומשלחות אל הממשלה. הועד אינו מוסר פרטים על מקרה שארע ואינו מודיע על מעשה בודד, אלא על החלטות שנתקבלו, ואנו מוסרים אותן כפי שנתפרסמו.

ההחלטה השניה מעשית יותר ורחוקת טוח יותר: למנות ועדה מיוחדת של עורכי דין ושל עסקנים צבוריים מומחים, שתפקידה לאסוף את החומר השייך לענין ולקבוע את הבעלות של המקומות הקדושים בכלל ושל הכותל המערבי בפרט, השייך לעם היהודי.

והאחרונה הזאת היא העיקר. טענת בעלות אינה נחתכת באספה אלא בניירות: שטרי קנין, פסקי דין מימי השלטון שקדם, רשומות של הקדש ועדויות של ותיקים. ועדה שמלאכתה לאסוף חומר כזה עושה עבודה שאינה נראית לעין, והיא הקודמת לכל טענה שתטען אחר כך לפני הרשות.

ד״ר שמקין הגיש את התפטרותו לאחר שנצטוה לעבור לתל אביב, והעיר נדהמה.

לפי ״דאר היום״ נדהם הקהל החיפאי מן השמועה שד״ר שמקין, מנהל ״הדסה״ בעיר, הגיש את התפטרותו. הסבה שמוסרת הידיעה היא שנצטוה לעבור לתל אביב. הוא סדר ונהל את מוסדות ״הדסה״ בחיפה, נתקשר מאד אל העיר ואל עבודתו, והטלטולים היו לו למורת רוח; ובהרגישו שהיחס אליו בלתי רצוי ובלתי מתאים הגיש את ההתפטרות.

בחיפה מעריכים אותו לא כמנהל בלבד אלא כרופא עינים מומחה שבמומחים. לפנים היו נוסעים מכאן לבירות או לירושלים כדי לשאול בעצת רופאים, וידיעותיו גרמו שיבואו אל ״רופא העינים״ לא בני חיפה בלבד אלא אנשים מכל הסביבה.

המרירות על ההעברה מורגשת בעיקר בין המוסדות הבאים עמו במגע תכוף, כבתי הספר וכועד העדה. ידוע שהודות לעבודתו המרצית מעטו מחלות העינים אצל התלמידים, וביחוד הגרענת. הקהל מקוה שההנהלה המרכזית של ״הדסה״ תתחשב בדעת הקהל ותבטל את רוע הגזרה, ויש המציעים לשלוח מברק. שמו הפרטי של הרופא אינו בידיעה שלפנינו.

והגרענת היא מחלה של העין העוברת מיד אל עין, במגע ובמטפחת משותפת, והיא מכה את עפעפי הילדים שבבתי הספר יותר מכל. על כן נמדדת עבודתו של רופא עינים בבית ספר לא במספר החולים שרפא אלא במספר אלה שלא חלו, והכל יודעים כמה קשה למנות אותם.