הנהלת מסילות הברזל של ארץ ישראל תוציא עשרת אלפים לירות לפחות לשפורה של תחנת הרכבת בירושלים, והתקונים החלו בה לפני כמה שבועות.
ובצד התחנה הירושלמית נדפסו בעתון הרשמי של השבוע שתי הודעות הפקעה שכולן מסילה: חלק מאדמות הכפר עין חרוד, לשם הקמתה של תחנת רכבת מטעם הממשלה, והרחבתה של תחנת הרכבת שבארטוף. ההפקעות הללו נחשבות למעשים שיש בהם צרך צבורי.
תחנה אינה בנין בלבד אלא פה של קו: כל מה שעובר במסילה נכנס ויוצא דרכה, וכל עכוב שבה הוא עכוב בכל הקו. על כן אין הודעה על ספסלים ועל צוהרי מכירה הודעה של נמוס, אלא הודעה על זרימתם של אנשים.
על המסילה
התחנה הירושלמית מתחדשת
״ההנהלה תוציא עשרת אלפים לירות לפחות לשפור התחנה״: כך נדפס הבקר בעמודו הראשון של ׳דאר היום׳, במסירת פרטים על התקונים שהחלו בתחנת הרכבת שבירושלים לפני כמה שבועות.
ואלה התקונים שנמסרו: הגבעה הרמה שלפני התחנה תורחב, והרחוב המוביל אליה יורחב בששה מטרים; הבנין ישפץ, ויסד ויצבע מחדש; יעמדו צוהרי מכירה נוספים לפתקאות ומשרדי הפתקאות יורחבו, כדי שלא יצטרכו הקונים להצטפף; ספסלים נוחים יקבעו לאורך הכתלים, כדי שהנוסעים והנוסעות יוכלו לשבת עד שיקנו את פתקאותיהם; ושוטרים מיוחדים יעמדו על הסדרים. עוד נמסר כי חדר יוקצה להמתנתם של פקידים עליונים ושל קונסולים.
ושני דברים שהם עקרו של הדבר לנוסע הפשוט. האחד, תחבורה צבורית משער העיר ועד לתחנה במחיר גרוש אחד; והשני, שהפתקאות ימכרו גם בשער העיר, כדי שלא יצטרך הנוסע לקנותן בתחנה המרכזית. שתי אלה אינן תקונה של תחנה אלא תקונה של הדרך אליה, ובתחנה העומדת מחוץ לחומה כל מה שבינה ובין השער הוא חלק ממנה.
ועל הרכבות עצמן נמסר באותה כתבה כי ה׳ הולמס, המנהל הכללי של מסילות הברזל, וה׳ פיליפ דאגו שתהיינה נקיות ומסודרות. הקטרים נשלחו לאנגליה לתקון, ומששבו נמצא שכל אחד מהם יכול לגרר משא של מאתים טון לפחות, שבעה וגונים מלאים מלבד עגלות המשא; סחורה הנמסרת בחיפה או ביפו ביום הראשון נמסרת לתעודתה בירושלים בבקר, ורכבת רגילה יכולה לשאת שלוש מאות נוסעים מן המחלקה השלישית ושלושים ושנים מן המחלקה השניה. מספר נוסעי המחלקה הראשונה אינו קריא כל צרכו בעמוד שלפנינו ואין אנו נוקבים בו. ובסופה של הכתבה שאלה אחת שאין לה תשובה בעמודי הבקר: מתי תפתח תחנה תל אביבית הראויה לשמה.