דלג לתוכן העמוד
bookmark

כ״ב בחשון תרפ״ז30 באוקטובר 1926

מעתמול

מוסף סוף השבוע

יום שבת · כ״ב בחשון תרפ״ז · 30 באוקטובר 1926

אוירון ראשון מלונדון להודו

האוירון הראשון בקו החדש שבין אנגליה ובין הודו עתיד לצאת מלונדון בחמשה עשר בדצמבר ודרכו אל קהיר, וארץ ישראל תשמש שדה לשרות האויר הבריטי החדש; שר האויר והממונה על ענייני האויר האזרחיים נוטלים חלק במסע הראשון כדי להראות שאפשר לסמוך על הקו

קו אויר חדש עתיד לחבר את אנגליה אל הודו, והאוירון הראשון יצא מלונדון בחמשה עשר בדצמבר ודרכו אל קהיר. נמסר כי ארץ ישראל תשמש שדה לשרות הבריטי החדש, ושר האויר עצמו יטול חלק במסע הראשון.

מלונדון נמסר כי האוירון הראשון של הקו החדש מאנגליה אל הודו עתיד לצאת בחמשה עשר בדצמבר, ודרכו אל קהיר. לפי הידיעות תשמש ארץ ישראל שדה לשרות האויר הבריטי החדש, והמשמעות שבדבר אינה קטנה: הנוסע שיורד כאן לא ירד אל תחנה שבקצה העולם אלא אל חניה שבאמצע הדרך שבין אירופה ובין הודו.

הצפיה היא כי סר סמואל הור, שר האויר, ואשתו, הגברת מוד הור, ועמהם סר ספטון ברנקר, שבידו ענייני האויר האזרחיים, ופקידים אחרים ממשרד האויר, יטלו חלק במסע הראשון, כדי להראות שהשרות החדש של אימפריאל אירויס הוא שרות שאפשר לסמוך עליו. אין זו נסיעה של תענוג: שר שעולה בעצמו אל האוירון מודיע לנוסעים שהקו אינו הרפתקה.

ומנגד באה הידיעה האחרת שבאותו שבוע. נמסר כי שני אוירונים צרפתיים נפגשו זה בזה באויר, ואחד מהם נשרף עם שני מעופפיו. מי שקורא את שתי הידיעות בגליון אחד רואה את הדבר כפי שהוא: הקו אל הודו אינו נבנה על קלות דעת אלא על חשבון מדויק, ומה שעלול לקרות בשמים עדיין קורה.

אוירון של חברת ״אימפריאל אירווייס״
אוירון של חברת ״אימפריאל אירווייס״
בנין תחנת רכבת ומסילות לפניו
תחנת מסילת הברזל בארץ ישראל

רכבת לילה במחלקה שלישית

מחיפה נמסר כי מן האחד בנובמבר ואילך תופעל רכבת מיוחדת בשעות הלילה מלוד אל תל אביב ואל יפו. הרכבת תצא מלוד בשעה אחת וארבעים וחמשה רגעים לאחר חצות, תגיע אל תל אביב בשעה שתים ועשרים וחמשה רגעים, ואל יפו בשעה שתים וארבעים. כל קרונותיה מן המחלקה השלישית, ואין בה אחרת.

לוד היא צומת המסילות בארץ הזאת, ובשעות הלילה עוברות בה רכבות הקו הגדול, ומסתבר שהנוסע שהגיע אליה בלילה היה נאלץ עד כה להמתין בתחנה עד אור הבוקר או לשכור מכונית. ומחלקה שלישית בלבד אינה חסרון כאן אלא הצהרה: רכבות ארץ ישראל קבעו למי נועדה הרכבת הזאת, לפועל ולסוחר הקטן ולעולה שירד מן האניה, ולא למי שדמי מכונית פרטית מצויים בכיסו.

מכונית פורד משנת 1926 עומדת על דרך
מכונית פורד מן הדגם החדש

פורד החדשה בשלשה גוני גוף

בעתון של יום ו׳ באה מודעה שראוי לקרוא אותה פעמים. המודעה מציעה את מכונית פורד האחרונה ומונה את מה שנשתנה בה: גוף של פלדה, עבודה מוצקה, מרכב נמוך ועמוק, ובחירה בין שלשה גוני גוף. מי שזוכר את השנים שבהן יצאו כל המכוניות האלה בצבע שחור אחד יודע כי הבחירה הזאת אינה ענין של נוי בלבד, אלא סימן שהתעשיה הגדולה למדה שהקונה רוצה שהמכונה תהיה שלו ולא כשל כולם.

ועוד אומרת המודעה דבר שאין בו צניעות: בחצי שעה יכול אדם ללמוד להנהיג אותה בעצמו. סוכני המכונית מחזיקים משרדים ביפו, בירושלם ובחיפה, ולצדם מוצע בעתוני השבוע שרות מכוניות ׳קדימה׳, שנוסד בארץ בשנת אלף תשע מאות ותשע עשרה ולו שני סוכנים, האחד בירושלם ברחוב יפו מול הגן העירוני והשני בתל אביב ברחוב הרצל; וכן צמיגי גודייר הנמכרים בירושלם בחנויות שבמושבה האמריקאית. שלשת אלה יחד הם סימן מובהק: לא עוד מכונה יחידה שבאה אל הארץ, אלא ענף שלם של מכירה ותקון וצמיגים.

שני אנשים פורקים שקים מקרון רכבת בתחנה
קרון רכבת בתחנה

הרכבת האנטולית חוזרת לתורכים

נמסר כי ממשלת תורכיה החליטה לקנות בחזרה את הרכבת האנטולית על כל חמריה, ועם ההון והרבית ופרעון החוב, בשבעים וחמשה מיליון לירות תורכיות, שהם כשבעה מיליון וחצי לירות שטרלינג. מר מייסנר, מנהל הבנק הגרמני, יצא מברלין לקושטא לנהל את המשא ומתן בשם בעלי המניות, ומניות הרכבת עלו עם הידיעה.

ובאותם ימים נמסר מרומא כי אמנת המסילות החדשה שבין ממשלת איטליה ובין ממשלת צרפת נתאשרה. מר מוסוליני ומר בנאר, ציר צרפת ברומא, החליפו ביניהם את תעודות האשור וחתמו עליהן בשם ממשלותיהם. שתי הידיעות האלה באו בשבוע אחד, ושתיהן על ענין אחד: המסילה אינה עוד ברזל בלבד, היא נכס של מדינה. מי שקנה אותה בדורות שעברו קנה זכות, ומי שקונה אותה היום קונה גבול.

קבוצת נוסעים חבושי כובעים על חוף יפו
קהל נוסעים על חוף יפו

אניות אל חוף יפו

לוחות ההפלגות שבעתוני השבוע מראים את חוף יפו כמו שהוא. חברת פאבר מודיעה על חמש אניות, מתשעת אלפים טון ועד ששה עשר אלף: אחת באה ממרסיל דרך אלכסנדריה בשלשים באוקטובר ומפליגה בו ביום בחזרה, אחת באה מניו יורק דרך קונסטנצה בתשעה בנובמבר ומפליגה למרסיל דרך בירות, ואחת שתבוא בארבעה עשר בנובמבר יוצאת מכאן אל ניו יורק. ולויד טריאסטינו מודיע על יציאה מיפו בכל יום ד׳ אל טריאסט, דרך חיפה, בירות, אלכסנדריה, מסינה, קפריסין ופיראוס. ואין ביפו נמל אלא מזח וסירות, וכל אניה מאלה עומדת במרחק מן החוף והנוסעים יורדים אליה בסירות.

ומברלין באה ידיעה אחרת לגמרי. חברת המבורג אמריקה מכרה את מחצית חלקה בחברת התחבורה המשותפת אל נציגות המסחר הרוסית שבברלין. החברה המשותפת הוקמה בשנת אלף תשע מאות עשרים ואחת כדי להחזיק בידה את הובלת הסחורות שבין גרמניה ובין רוסיה הסוביטית ואת תנועת המהגרים מרוסיה לאמריקה, ושני היסודות האלה אכזבו: מדיניות ההגירה של ארצות הברית ושל קנדה אינה מניחה תקוה לרבוי מהגרים מרוסיה בשנים הקרובות, וסחר רוסיה ירד ירידה גדולה, ומונופול של הובלה שאין בו סחורה אינו שוה כלום. בחוגי הספנות שבברלין רואים בכך חלק מן האכזבה הכללית שבעסקי גרמניה עם רוסיה.

ואפשר שהקורא בארץ יראה בשתי הידיעות ענין אחד. תנועת המהגרים אל אמריקה הולכת ונסגרת, והקוים שהתפרנסו ממנה מחפשים נוסעים ונמלים אחרים, ויפו היא אחת מן התחנות שהם מונים אותן.

מקורות

  • Palestine Bulletin, 27-10-1926, p1
  • Palestine Bulletin, 27-10-1926, p3
  • Palestine Bulletin, 27-10-1926, p4
  • Palestine Bulletin, 24-10-1926, p1
  • Palestine Bulletin, 24-10-1926, p2
  • עתון דאר היום, 29-10-1926, עמוד 4
  • עתון דאר היום, 29-10-1926, עמוד 5
  • עתון דאר היום, 29-10-1926, עמוד 7