השבת שאין בה בשר
מגפת הפה והטלפיים חלפה ומניניה נמסרו לפרסום, ובתל אביב הושג רשיון יבוא לבקר מחוץ לארץ. ועד שיתמלאו האטליזים, שולחן של חשון נסמך על החומוס, על עלי הסלק, על הדלעת ועל השמן החדש שבא מן הבד
הבשר לא יצא מן השולחן מפני המחיר לבדו אלא מפני העדרים. ועד שיחזור, יש מה להעמיד: קדרת חומוס ועלי סלק בשמן החדש, מרק דלעת לצדה, ושתי ביצים שנצלו בקדרה עצמה לסעודת הבוקר.
אין אנו באים למסור ידיעות ואף לא לחזור על מה שנדפס השבוע בעמודי המשא ומתן. אלא שבית אחד מרגיש את הדברים האלה בקערה ולא בטור המספרים. המגפה שפשטה בקיץ בעדרי הבקר הגיעה אל סופה, ושני מנינים נמסרו עליה השבוע, ואינם מודדים דבר אחד: לפי אחת הסקירות נפגעו שמונת אלפים תשע מאות שמונים ושמונה ראשי בקר, ולפי אחרת הגיע מנין הבהמות שאבדו אל ארבע מאות ותשעה עשר. בתל אביב נתקבל רשיון להביא מאה וחמשים ראשי בקר מחוץ לארץ, ועד שיבואו הבשר יקר ומעט. השאלה שעל השולחן אינה שאלה של טעם אלא של ממש: מה מעמיד סעודה שיש בה שובע.
התשובה עומדת בכל מכולת ואינה עולה בדמים: קטניות. ערב השבת שלפני, טלו כוס אחת חומוס יבש לארבע נפשות, בררו ממנו את האבנים ואת הגרגרים השחורים, ושטפו בשלושה מים עד שהמים יוצאים צלולים. שימו את הגרגרים בקערה גדולה וכסו במים פושרים שלוש אצבעות מעליהם, שכן החומוס תופח עד כדי פי שנים ומי שקמץ בקערה ימצא בבוקר גרגרים יבשים בשוליה. הוסיפו קמצוץ סודה לשתיה, שהוא מרכך את הקליפה, והניחו עד הבוקר. בבוקר שפכו את מי השריה ואל תבשלו בהם, כי הם המקלקלים את הקרביים ולא הקטנית עצמה.
עתה לקדרה. קחו קדרה שתחתיתה עבה, חממו בה שלוש כפות מן השמן החדש, והטילו שני בצלים חתוכים דק. ערבבו על אש קטנה עד שהבצל צהוב ורך ואינו שחור, והוסיפו ארבע שיני שום שלמות ולא קצוצות. הכניסו את החומוס, כסו במים לגובה שתי אצבעות מעל הגרגרים, הביאו לרתיחה אחת והסירו בכף את הקצף הלבן שעלה. הנמיכו את האש עד שהיא קטנה ואינה כבה, כסו, ובשלו שעתים ומחצה. אם חסרו המים הוסיפו מן הרותחין ולא מן הקרים, שמים קרים עוצרים את הבישול. ואת המלח אל תוסיפו בראש המלאכה אלא לאחר שהגרגר נמחץ בין שתי אצבעות, כי מלח הבא לפני זמנו מקשה את הקליפה ומעמיד אותה כאבן.
בשעה שהחומוס מתרכך הכינו את הירק. טלו צרור עלי סלק, שטפו אותו היטב משני עבריו, כי העפר יושב בקפלי העלה, והפרידו את הגבעולים הלבנים מן העלים הירוקים. חתכו את הגבעולים לאצבעות קצרות והטילו אותם אל הקדרה כחצי שעה לפני גמר הבישול, ואת העלים הקצוצים הוסיפו בחמשת הרגעים האחרונים בלבד, שהעלה מתבשל כהרף עין ומי שמשהה אותו מקבל ירק אפור. בשלב זה שימו כפית כמון טחון ומעט פלפל שחור, ובהסירכן את הקדרה מן האש סחטו לתוכה חצי לימון. הלימון הוא העושה את התבשיל קל, והוא הדבר שמרגישים בו בלא לדעת מה הוא.
ולסעודת הבוקר של שבת יש בקדרה הזאת סוד קטן: לפני שאתן מעבירות אותה אל הפתילה הקטנה לכל הלילה, שקעו בה שתי ביצים שלמות בקליפתן. בבוקר תמצאו אותן חומות מבחוץ ורכות מבפנים, וטעמן טעם התבשיל כולו. הגישו בקערות עמוקות, שפכו על כל קערה חוט של שמן חדש, ולחם חם לידה. והמרק שנשאר בתחתית הקדרה אל תשפכו: הוסיפו לו מים וכף אורז, והרי לכן מרק לסעודת מוצאי שבת שאין צריך להתחיל אותו מתחילתו.


מרק דלעת עם אורז וקנמון
הדלעת היא ירק של נוחות, ואין בזה גנאי: היא עומדת בפינה חדשים שלמים, מחירה פרוטות, ואין בה מלאכה אלא קליפה. קחו חצי דלעת בינונית, הסירו את הקליפה הקשה ואת הגרעינים, וחתכו את הבשר לקוביות כגודל אגוז. בקדרה חממו שתי כפות שמן, הטילו בצל אחד חתוך דק, ועליו את הדלעת. ערבבו רגעים אחדים עד שהקוביות מבריקות, כסו במים עד שהם עומדים אצבע מעל הירק, הוסיפו חצי כוס אורז שטוף, ובשלו כארבעים רגעים עד שהדלעת מתפוררת מנגיעת הכף.
עתה מעכו הכל בכף עץ עד שהמרק אחיד וסמיך, הוסיפו מלח, קמצוץ קנמון, ומי שדלעתה אינה מתוקה דיה תוסיף כפית דבש. הגישו חם, ועל כל קערה מעט שמן וקוביות לחם שנצלו במחבת יבשה. ואת הגרעינים שהוצאתן אל תשליכו: שטפו אותם, מלחו וצלו אותם בתנור עד שהם מצהיבים, והרי משהו שהילדים אוכלים בדרכם מבית הספר.

עצת השבוע
השמן החדש בא עתה מן הבד, ושתי עצות בו. ראשית, כיצד תדעו שהוא טוב: טעמו ממנו כפית בלא לחם. שמן חדש וכשר למלאכתו עוקץ מעט בגרון ומשאיר אחריו טעם של עשב ושל עלה, ושמן שטעמו מתוק או שעולה ממנו ריח של עפר אינו ראוי לשולחן אלא לנר. ושנית, כיצד תשמרו עליו: בכלי חרס או בפח אפל, סגור היטב, רחוק מן החלון ומן הכירה, כי האור והחום מכלים אותו יותר מן הזמן. ועוד עצה לימים אלה: דלעת שלמה עומדת בפינה קרירה ואפלה חדשים ארוכים, ודלעת חתוכה אינה עומדת אלא יומיים, ולכן אל תחתכו ממנה עד שעת הצורך.
מקורות
מקורות
- הארץ, 25-10-1926, עמוד 4
- עתון דאר היום, 25-10-1926, עמוד 4
- Palestine Bulletin, 25-10-1926, p3
- שאר הדברים במסורת הבית