בכפר אחד שעל גבעה, בין הגורן ובין הכרם, היו שתי חצרות סמוכות זו לזו, וגדר אבנים נמוכה ביניהן. בכל חצר עמד בור מים חצוב בסלע, ומן הגג יצאה אל פיו תעלה קטנה. כל הקיץ שאבו משם, דלי אחר דלי, לשתיה ולכיבוס ולהשקיית העציצים, וכשבא חשון לא נשארו בבורות אלא מעט מים עכורים ואצבע של טיט בתחתית.

השכן הזקן עשה באותם ימים מה שעשה בכל שנה. קשר חבל אל עץ הזית, הוריד סל, ירד בעצמו עם עששית בידו, וגרף את הטיט עד שראה את האבן. העלה את הסל שבע פעמים, סייד את הדפנות בסיד לבן, טיפס אל הגג ופינה מן התעלה עלים יבשים וקן של ציפור שעמד בה מן האביב, ולבסוף פרס בד נקי על פי הבור וקשר אותו בחבל.

השכן הצעיר ראה את כל המלאכה מעבר לגדר וצחק. השמים נקיים כזכוכית, אמר, ואין ענן אחד מן הים ועד ההר. יש לפני עוד חודש של עבודה בכרם, וכשיתקדרו השמים אקח גם אני חבל וסל. ואם יאחר הגשם, הרי נחתי חודש והזקן עמד בטיט לחינם. ולא אמר הזקן דבר, אלא שאל אותו אם ראה פעם גשם שבא לאחר שהודיע.

והנה בלילה אחד בחשון התחלף הרוח ובא קר מן הים, והגשם ירד בבת אחת, בלא התראה ובלא טיפות ראשונות. התעוררו הילדים בשתי החצרות לקול המים המתגלגלים בתעלות, ושכבו והקשיבו, שאין קול הנעים לאוזן של איש כפר יותר מזה.

בבוקר ירדו שניהם אל הבורות. בבורו של הזקן עמדו מים צלולים וקרים, והדלי שעלה ממנו היה ראוי לשתיה כמות שהוא. ובבורו של הצעיר עמדו מים חומים, שהביאו עמם מן הגג את כל אבק הקיץ ואת העלים שבתעלה ואת הקן. אין שותים מים כאלה ואין מכבסים בהם, ולא נשאר לו אלא לשאוב ולשפוך, דלי אחר דלי אל מורד החצר, ולהמתין לגשם הבא, שאיש אינו יודע מתי יהיה.

אמר לו הזקן מעל הגדר: הגשם אינו שואל אם הכינונו את הבור, והוא גם אינו מאחר בשביל מי שלא גרף. וזה הדבר שלמדו הילדים בחצר ההיא, ואנו מוסרים אותו לקוראינו הקטנים לפני היורה: מי שמכין את כליו בשעת המנוחה שותה מים צלולים, ומי שמכין אותם בשעת הדחק שואב ושופך.

ראשי קטן ואדום, ואני שוכב עם אחי בקופסה אחת. פעם אחת בלבד בחיי אני קם ומאיר, ובאותו רגע עצמו אני כלה ואיני חוזר. מה אני?

בירה:

פראג

אוכלוסייה:

כשלושה עשר מיליון וחצי נפש לפי המפקד שנערך בשנת 1921

שפה:

צ׳כית וסלובקית, ובפי מיליונים מתושביה גם גרמנית

יבשת:

אירופה

צ׳כוסלובקיה היא מן המדינות הצעירות שבאירופה: בשבוע שעבר מלאו לה שמונה שנים בלבד, שכן הוכרזה בפראג בסוף אוקטובר אלף תשע מאות ושמונה עשרה, כשנסתיימה המלחמה הגדולה. ארץ בלא חוף ים כלל, ובכל זאת עוברים בה נהרות גדולים, וגבעות ויערות אשוח והרים גבוהים בגבולה הצפוני. בפראג הבירה, היושבת על נהר הוולטבה, עומד בכיכר העיר העתיקה שעון מפורסם בכל אירופה: הוא עובד יותר מחמש מאות שנה, ומראה לא רק את השעה אלא גם את מהלך השמש והירח ואת חודשי השנה. בכל שעה עגולה נפתחים שני חלונות קטנים שבראשו, ושתים עשרה דמויות של שליחים עוברות בהם זו אחר זו, והקהל עומד למטה בכיכר, מרים את הראש וממתין. ובעיר הזאת עומד גם בית כנסת קדום, שבנו אותו לפני יותר משש מאות וחמשים שנה והוא הקדום שבבתי הכנסת שבאירופה שעד היום מתפללים בהם. בני הקהילה שם מספרים עליו אגדה על חכם גדול שחי בפראג ועשה, כך מספרים, אדם מחומר שיגן על היהודים, והוא הגולם. בשאר חלקי המדינה עושים כלי זכוכית דקים הנשלחים לכל העולם, בעיר פילזן עומדים בתי מלאכה גדולים לפלדה ולקטרים, ובעירה זלין עושים נעלים לרבבות ושולחים אותן אל כל היבשות. ובמקום שקוראים לו קרלסבאד עולים מן האדמה מעיינות של מים חמים, ואנשים חולים באים מרחוק לשתות מהם.

לחשוב: פתחו מפה של אירופה ובדקו שלושה דברים. ראשית, ספרו כמה מדינות גובלות בצ׳כוסלובקיה ורשמו את שמותיהן. שנית, מצאו את הנהר העובר בפראג ובדקו אל איזה נהר גדול הוא נשפך ואל איזה ים מגיעים מימיו בסוף, שהרי לארץ עצמה אין חוף; ואחר כך השוו: לארץ ישראל שתחת המנדט הבריטי יש נמלים ביפו ובחיפה, וחשבו מה יתרונו של סוחר שהנמל בארצו על סוחר שסחורתו צריכה לעבור תחילה במדינה אחרת. ולבסוף שאלה לחשבון: המדינה מנתה שמונה שנים בשבוע שעבר. בני כמה תהיו אתם בשנה שבה ימלאו לה עשרים?

ילד שאוסף בולים יודע שבול אינו רק דמי משלוח. כשקמה צ׳כוסלובקיה, לפני שמונה שנים, היה אחד הדברים הראשונים שעשתה הוצאת בולים משלה, והיא הזמינה אותם מידי צייר צ׳כי נודע, אלפונס מוכה. הבולים הראשונים נושאים את גבעת הארמון שבפראג, ומאחריה שמש העולה. באמת אין השמש עולה מאותו צד, אבל כל מי שראה את הבול הבין מה רצה הצייר לומר.

אותו צייר עשה גם את שטר הכסף הראשון של המדינה החדשה. ומי שיש בידו בול כזה, ואפילו מקומט ומודבק באלבום של אח גדול, יחזיק אותו ביד ויחשוב: זה הדבר הראשון שארץ אחת שלחה בו את שמה אל העולם, בפרוטה אחת ועל פיסת ניר קטנה.