מברק מיוחד שבא מריגא מודיע כי הסיים הלטבי פתח בחקירת מאסרם של שמונים וחמשה אנשים ונשים מחברי ״קולטור ליגה״ בעירה קריסלאווקה.
הידיעה באה אל ׳הארץ׳ במברק מיוחד מריגא, בראשון בנובמבר, ולא בידי סוכנות. שלושה דברים נקובים בה. האחד הוא המספר, שמונים וחמשה. השני הוא הכתוב במקור, ״חברים וחברות״, שממנו עולה כי בין הנאסרים היו גם נשים. והשלישי הוא העינויים, שנאמר עליהם במפורש שהיו בימי המאסר. יותר מזה אין בידינו, ואין אנו מוסיפים תאור מדעתנו.
ומה שראוי לשימת לב הוא הגוף החוקר. לא ועדה שמנתה הממשלה, ולא חקירה שעורכת משטרה בעצמה ולעצמה, אלא ועדה שמנה בית הנבחרים לחקירת מעשיה של משטרת ארצו. ״קולטור ליגה״ היא התאחדות לתרבות יהודית בלשון היידיש, ואין בידיעה שלפנינו אשמה שהוטלה על הנאסרים ואין בה סעיף של דין.
המברק מוסיף משפט על רשמו של המעשה בצבור, ובנוסח שהגיע אלינו נקטע המשפט באמצעו; אין אנו משלימים אותו מדעתנו ואין אנו נוקבים במה שאינו כתוב. קריסלאווקה היא עירה במזרח לטביה, סמוך לגבול, ומספר יהודיה אינו בידיעה.
עשרת אלפים בהלוית הרבי
ממברק ורשה של אתמול, על פי מה שנמסר מלבוב: בקבורתו של הרבי מבעלז נכחו עשרת אלפים חסידים ומאות רבנים שבאו אליה מכל חלקי הארץ, והללו ליוו את המטה אל בית הקברות. המברק מוסר שנראו שם מראות מרטיטים, והוא עצמו אינו מפרט אותם.
ושני דברים שנאמרו כאן אתמול חוזרים ונאמרים, מפני שהם עלולים להתחלף: ורשה היא תחנת המברק ולבוב היא מקום המעשה, ושאלת הירושה לא הוכרעה ואין בידינו עליה דבר. ועוד זאת: עשרת אלפים איש הם קהל שבא ממרחקים ביום אחד, ולא קהל של עיר אחת, וזה המספר שהעתון נוקב בו.
המיניסטר הפולני: לא לפי המעמד
מכתב מורשה, ב׳הארץ׳ של הבקר, מביא את החוזר שהוציא המיניסטר החדש לעניני הפנים אל שרי הגלילות בפולין. והרקע שבמכתב הוא זה: בעת מסעו בגליל ורשה התבונן המיניסטר וראה כי ה״סטארוסטים״ והפקידים שתחתיהם, כשבא אליהם ענין או אדם, אינם מתיחסים אליו בצדק וביושר לפי החוק, אלא שהכל תלוי במעמדו של בעל הדבר בחברה, ואף בדתו ובלאומו. העתון מוסיף כי זה מנהגו של הפקיד מימים רבים, ושהתושבים הסכינו לו כאל דבר טבעי.
והחוזר קובע כך: ה״סטארוסטא״ מחויב לקבל כל אדם בפנים מסבירות ולטפל בענינו בזריזות, בלי הבדל מעמד ודת; במשרד הפקידות צריך להיות אולם ישיבה מיוחד לכל האזרחים הבאים בשביל ענינם; בתשע וחצי מחויב ראש הלשכה לרשם את כל הבקשות, הקובלנות והתביעות של הבאים; ולאחר מכן על ה״סטארוסטא״ לשמע כל אחד ואחד בפני עצמו, ואם אפשר להוציא החלטה במקום.
ושני סעיפים נוספים הופכים את החוזר ממלים למעשה. האחד: הדרך החדשה תתפרסם בקהל בערי הגלילות בכרוזים ובהודעות באותיות מאירות עינים, והמיניסטר עצמו יסיר את הגלילות להוכח אם נוהגים לפי פקודתו. והשני: כל אדם שבמשך שלושה ימים לא נתקבל אצל הפקיד שאליו פנה רשאי להודיע על כך למיניסטר. ואת שמו של המיניסטר אנו משמיטים, שהוא נדפס אצלנו בכתיב שאין אנו בטוחים בו; נמסר עליו שהיה קודם לכן שר העיר ורשה, ושקנה לו שם בפקודותיו לפאר את השכונות היהודיות שבה.
זאלסקי על האבטונומיה התרבותית
ובאותו עמוד עצמו מובאת שיחתו של המיניסטר החדש לעניני החוץ של פולין, ה׳ זאלסקי, עם מנהל סוכנות הטלגרף היהודית ה׳ לנדוי. על השאלה מה עמדתו לגבי הציונות ולגבי בנין הבית הלאומי בארץ ישראל השיב, לפי הנוסח שלפנינו: ״האמינה לי כי מתיחס אני בכבוד רב אל הרעיון הציוני, ומביט בחבה אל התקדמותו ואל התפתחותו״.
ועוד מסר: התנועה הציונית, שהתחילה בפולין לפני עשרים שנה, התפתחה באופן מיוחד לאחר שנוצרה הריפובליקה הפולנית; וכשבא ה׳ סוקולוב לפולין קבל בורשה מאת המיניסטר סקשינסקי מכתב שבו הובעו דברי חבה מצד הממשלה. הממשלה סוברת, אמר, כי עבודת ההסתדרות הציונית היא שאיפה צודקת לתחית התרבות היהודית והרוח הלאומי על ידי יצירת מרכז רוחני בארץ ישראל, ולפיכך תתיחס בחבה גם להבא אל העבודה הזאת. ועוד נמסר כי נשלחה פקודה אל השלטונות המבררת שההסתדרות הציונית בפולין היא מפלגה פוליטית ואינה זקוקה ללגליזציה, ושרק האגודות הציוניות העוסקות בפעולות מיוחדות טעונות רשמה, אך על השלטונות לסדר בלי אחור את כל הפורמליות הדרושה.
ועל שאיפת היהודים לאבטונומיה תרבותית אמר כי החוקה הפולנית מרשה למעוטים הלאומיים לפתח את סגולותיהם הלאומיות בדרך של התאגדות מעוטים בגבולות שלטון עצמי כללי, ושהוא מתיחס בחבה רבה לשאיפה הזאת. ואחרית הדבר היא שורה שכתב העתון ולא המיניסטר: הדברים האלה גורמים נחת רוח ליהודי פולין, הרגילים לשמע נאצות, ואף על פי כן נאנח היהודי ואומר שלא המדרש הוא העיקר אלא המעשה.
אספת הרבנים בורשה
בימים האלה התקימה בורשה אספה גדולה של אגודת הרבנים בפולין, לדיון בענינים שבין קהלה לקהלה, ובסופה פרסמו הנאספים תזכיר לממשלה בדבר זכויות דתיות. תכן התזכיר אינו בידיעה שלפנינו, ואין אנו משערים אותו.
ובצד האספה הזאת מונחת החלטתו של בית הדין העליון בורשה, שעליה נמסר בשער הגליון: הרב חיב להשתתף בישיבות הנהלת הקהלה. שתי הידיעות נוגעות באותה שאלה מצדדים הפוכים, מקומו של הרב במנהל הקהלה; האחת היא החלטת בית דין והשניה היא תזכיר של רבנים. ואין אנו קושרים ביניהן יותר מזה, ואין אנו למדים מהן על מחלוקת אחרת.