אוטו המים של העיריה פגע והרג
אוטו מרביץ המים של עיריית תל אביב פגע ביום השבת בערביה צעירה והיא נהרגה במקום, והנוהג נאסר.
שני עתונים מוסרים את הידיעה בנפרד וקובעים את עקרה באותו אפן: רכב העיריה המרביץ מים בחוצות פגע ביום השבת בצעירה והיא מתה בו במקום. את שם הנוהג מוסר האחד בכתיב עברי והשני בכתיב לועזי, ואין שני הכתיבים עולים זה בזה; על כן אנו כותבים כי הנוהג נאסר ואין אנו נוקבים בשמו.
ההרוגה אינה נקובה בשם באף אחד מן השנים. אשה צעירה מתה ביום השבת ברחוב של עיר שלפני עשרים שנה לא היתה כאן כלל, ואין בעמודי הבקר שורה אחת על בני ביתה. אנו מצינים זאת מפני שראוי לצינו.
ומלאכת הרבצת המים עצמה היא מלאכתה של העיריה ולא של הנוהג בלבד. רחובות החול שבעיר מעלים אבק בכל עגלה העוברת בהם, ועל כן מרבצת אותם העיריה במים פעמים ביום; ומי שמרביץ מים נוסע אטי ומביט למטה אל הסילון ולא לפניו, וכל מי שראה את הרכב הזה בעבודתו יודע את הדבר. אין בזה פטור ואין בזה אשמה, ויש בזה ענין לועדה שתשב על הדבר.
ארבע יריות במגרש הספורט
אמש בשעה אחת עשרה התנפל נעלם על הצעיר יחזקאל זהר, שישב על ספסל במגרש ספורט שבעיר בלוית צעירה, וירה ארבע פעמים. הצעיר נפצע ברגלו והובל לבית החולים, היורה נמלט והשאיר אחריו את תרבושו, וערבי אחד נאסר כחשוד.
ובשני פרטים נחלקו העתונים שלפנינו. האחד קורא למקום מגרש הספורט האנגלי והשני קורא לו מגרשה של ״מכבי״, והאחד מוסר כי הנפגע הוא הצעיר והשני מוסר כי נפגעה הצעירה שישבה עמו. אנו מוסרים את שתי הגרסאות ואין אנו מכריעים, ואת שם המגרש אין אנו נוקבים עד שיתברר.
מאתים לירות לעזרת יולדות
הסתדרות נשים עבריות בתל אביב פרסמה את חשבונה לפרק הזמן שמניסן תרפ״ו ועד תשרי תרפ״ז: למעלה ממאתים לירות הוצאו לעזרת יולדות. עזרה חמרית נתנה למאה תשעים ושלש יולדות, ומאתים ארבעים וארבע נשלחו אל ״הדסה״.
ועד הילד ספק באותו פרק זמן קרוב לאלף חבילות בגדים לתינוקות, ובתחנת החלב נשקלים הילדים והאמהות מקבלות צרכי אכל וחלב על פי תעודת האחות הראשית. חשבון בלשון יבשה כזאת אומר על עיר יותר ממה שאומרת עליה הודעה חגיגית: מאתים ארבעים וארבע נשים שנשלחו אל בית חולים בפרק זמן של חצי שנה הן מדה של עיר ולא מדה של מוסד.
בעלי המלאכה בחרו להם שם
האספה הכללית של בעלי המלאכה חברי הארגון, שהיתה אמש, שמעה דין וחשבון על פעולות הועד בשלשת השבועות שעברו, והחליטה כי מכאן ולהבא יקרא הגוף ״הסתדרות בעלי מלאכה הכללית בארץ ישראל״. האספה אשרה את התקנות שהוצעו לפניה והסמיכה את הועד להגיש אותן לשם אשור. היום שנקבע לכנוס השם החדש אינו קריא בעמוד שלפנינו, וההמשך יהיה בימים הקרובים.
אשרו תקציב במשפט השלום העברי
האספה הכללית השנתית של שופטי משפט השלום העברי, המחוזי והעירוני, התקימה בתל אביב בראשותו של ה׳ ש. רוזנבוים. היושב ראש נתן דין וחשבון כללי על פעולות המוסד בשנה שעברה, ונתנו גם דין וחשבון כספי והצעת תקציב לשנה הבאה; שניהם אשרו פה אחד.
והמזכיר, ה׳ פ. דיקשטין, הרצה על פקודת הבוררות ועל הנובע ממנה בשביל פעולת המוסד ועל השנויים שהוכנסו בקשר עם זה. בגליון של האחד ושלשים באוקטובר הודענו כאן שהאספה עומדת להתכנס; עכשו היא התכנסה ואשרה, וזו ההתפתחות שבידינו.
האוניברסיטה פתחה את עונת הלמודים
חבר הנאמנים, באי כח מוסדות הצבור, פרופסורים ותלמידים נאספו אתמול בשלש אחר הצהרים באולם ההרצאות, וד״ר מגנס פתח בנאום ארך.
ד״ר יהודה ל. מגנס, הצ׳נסלר, הגדיר בנאומו את כוון פעולותיה של האוניברסיטה ואת תכניותיה. האוניברסיטה הוקמה בראשונה, אמר, כמרכז לחקר מדעי טהור ולא כבית מדרש גבוה למתן תעודות; אך השעה מתקרבת שבה יהיה צרך להתחשב גם בצרכי הארץ, בהכשרה מקצועית גבוהה לדור הצעיר שמסים את בתי הספר התיכוניים.
עוד נמסר על הרחבת הלמודים במכון למדעי היהדות, שאליו יצטרפו הרצאות בתולדות העמים, בספרות, בפילוסופיה ובסוציולוגיה; ולדברי הנואם אין אלה למודים שערכם בעצמם בלבד, אלא הם דרושים גם להבנה טובה יותר של חכמת ישראל. המורים החדשים, ה׳ דוד ילין וד״ר א. רופין, נשאו את הרצאות הפתיחה שלהם, הראשון על השירה העברית בספרד והשני על הסוציולוגיה היהודית. ביום הראשון נערכה באוניברסיטה ישיבת חבר הנאמנים ונבחרה בה הנהלה חדשה.
ודבר אחד ראוי לעמד בו: מוסד שנחנך לפני שנה וחצי בלבד מדבר כבר על שנוי כוון. מי שמעמיד חקר טהור לבדו מעמיד אותו למי שכבר למד, ומי שמוסיף הכשרה מקצועית פונה אל מי שגמר הבקר את בית הספר התיכון ואינו יודע לאן ילך. בין שני אלה עומדת כל שאלת החנוך הגבוה בארץ, והנואם העמיד אותה בגלוי ולא הכריע בה.
ועד לכל שכונה, וגרוש לנפש
בעמודו הקדמי של ׳דאר היום׳ נדפסה הבקר הצעה מעשית בשאלת העזרה לנצרכים: שתבחר לה כל שכונה ועד מיחד של אנשים ידועים והגונים, שיאסף מכל בני השכונה שיש להם פרנסה גרוש לנפש לחדש, ושיתמנה ועד מרכזי מכל השכונות. לפי החשבון שבהצעה יאספו כך שלשים עד ארבעים אלף גרוש לחדש; ואין אלה מספריהם של הרעבים אלא מספריה של ההצעה.
והכותב מביא תקדים מימי המלחמה. בשעה שהיה צרך לחלק קמח לכל יהודי העיר בקש הקונסול האמריקני, שנתמנה על הדבר, מכל השכונות היהודיות שתמסרנה לו ספירה מפרטת של תושביהן, והספירה נעשתה בכל שכונה ושכונה ונמסרה לו בתוך זמן קצר. לדבריו היתה הספירה ההיא בידיו, שכן היה אחד המנהלים בעבודת החלוקה, ולדעתו אפשר לחזר ולעשות כמוה גם עתה. שמו של הכותב אינו קריא בעמוד שלפנינו.
הרכבת רצצה עגלה על הפסים
העגלון פלדמן התנמנם בדרכו מחוף הים אל המרכז המסחרי, הסוסים נעצרו על פסי מסלת הברזל, והרכבת באה.
אתמול הוביל העגלון פלדמן עגלה טעונה חול מחוף הים אל המרכז המסחרי. בדרך התנמנם והסוסים נשארו עומדים על הפסים, ובינתים עברה הרכבת ופגעה בעגלה ורצצה אותה. שני הסוסים נהרגו, העגלון נפצע ברגלו והובל לבית החולים הממשלתי, ומצבו קשה אך אין סכנה לחייו.
הידיעה באה אלינו בשתי לשונות ובשני עתונים, ובשניהם אותו יעד: המרכז המסחרי. מעבר של עגלות על פסים בלא מחסום ובלא שומר הוא ענין שחוזר ונדפס בעמודים האלה, ואין אנו מוסיפים עליו דבר מלבד שהוא חוזר ונדפס.
תרבושים נשארו באוטו
אמש בשעה אחת עשרה נכנסו גנבים לדירת המשפחה הספרדית אשכנזי, היושבת על יד בלד אל שיך מחוץ לעיר, ונטלו חפצי בית. כחצי שעה לאחר מכן התנפלו נעלמים על שני ערבים מחיפה שיצאו לטיל באוטו לבלד אל שיך בלוית אשה, וגזלו מהם את כספם; תרבושי המתנפלים נשארו באוטו והם לא נתפסו. סבורים כי אלה הם שהתנפלו גם על הדירה.
בשוי הגנבה נחלקו שני העתונים שלפנינו הבדל של פי עשרים ואחד, ובשעת המעשה נחלקו בחצי שעה. על כן אין אנו נוקבים בסכום כלל, ואת ההנחה שמדובר באותם אנשים אנו מוסרים כהנחת העתון ולא כקביעה שלנו.
שביתת התלמידים נגמרה בפשרה
תלמידי בית הספר העברי התיכוני בחיפה השביתו את למודיהם לאחר שרעיתו של מנהל בית הספר הכתה על פניו של תלמיד. השביתה נמשכה ביום החמישי וביום הששי, שאר המורים השיגו פשרה, והתלמידים חזרו אל בית הספר ביום הראשון.
לא שם התלמיד ולא שם הרעיה נמסרים בידיעה שלפנינו, ואין אנו מבקשים אותם. את הדבר הראוי לצינו מצינים: בבית ספר שבו נשבתו הלמודים שני ימים לא הכריע המנהל ולא הכריעה המשטרה, אלא המורים הם שהשיגו את הפשרה והחזירו את התלמידים אל הכתות.
