כשנודע בפריז ביום רביעי השבוע כי ממשלתו של אריסטיד בריאן הגישה את התפטרותה לנשיא הרפובליקה, לא היה זה מחזה חדש. בריאן, איש הנאומים הגדול של הרפובליקה השלישית, כבר ישב בכסא ראש הממשלה עשר פעמים קודם לכן - ועשר פעמים ירד ממנו. אך הפעם, כך נדמה, הנסיבות אחרות.

נולד בעיירה נאנט שבמערב צרפת בשנת 1862, בריאן עלה מצעירותו בשורות התנועה הסוציאליסטית. בתחילת דרכו הפוליטית נחשב לרדיקלי שדגל בהפקעת רכוש הכנסייה ובהפרדת דת ומדינה - והוא אכן היה הכוח המניע מאחורי חוק ההפרדה של 1905, שניתק את קשרי הרפובליקה מן הכנסייה הקתולית.

אך בריאן הוא קודם כל איש פשרה. לאורך שנות שירותו הארוכות בפוליטיקה הצרפתית, הוכיח כי יכולתו העיקרית היא לשבת עם יריבים ולמצוא את נקודת האמצע. מתוקף תכונה זו נבחר, לאחר המלחמה הגדולה, להוביל את המאמץ הדיפלומטי לפיוס עם גרמניה.

נמסר כי הישג חייו הגדול הוא הסכם לוקרנו באוקטובר 1925, בו חתמו צרפת וגרמניה - יחד עם בריטניה, איטליה ובלגיה - על ערבויות הדדיות לגבולות מערב אירופה. עבור מעשה דיפלומטי זה זכה בריאן, יחד עם עמיתו הגרמני שטרזמן, בפרס נובל לשלום.

בריאן יושב כעת בקי ד'אורסה כשר חוץ, תפקיד שבו הוא מרגיש בנוח יותר מאשר בכסא ראש הממשלה. האם הממשלה החדשה תצליח לעצור את נפילת הפרנק? התשובה תלויה בפואנקרה יותר מאשר בבריאן, אך אחריותו של שר השלום לעתיד אירופה נותרה כבדה.

מרומא נמסר השבוע כי סיר רבינדרנת טאגור, המשורר ההודי הגדול וחתן פרס נובל לספרות, הודיע על כוונתו לבקר בירושלים בחודש ספטמבר הקרוב. ידיעה זו, שהגיעה לארץ עם דואר יום חמישי, עוררה התעניינות מיוחדת בחוגי התרבות בירושלים ובתל-אביב.

טאגור, יליד קלכתה שבבנגל, הוא בלא ספק הסופר האסיאתי המפורסם ביותר בעולם כיום. משפחתו נמנית עם האצולה הבנגלית, ואביו דבנדרנת היה פילוסוף והוגה דעות. הצעיר רבינדרנת כתב את שיריו הראשונים בגיל שמונה, ומאז לא הפסיק לכתוב - שירה, מחזות, רומנים, מסות ושירים.

בשנת 1913 קיבל טאגור את פרס נובל לספרות, והיה הראשון שאינו אירופאי לזכות בפרס זה. ועדת נובל ציינה את קובץ השירים "גיטנג'לי" כיצירה "בשל עומק רגשותיה ויופי ביטוייה". הספר, שטאגור עצמו תרגם לאנגלית, כבש את לב הקוראים באירופה והפך את שמו למוכר בכל רחבי העולם.

נמסר כי טאגור אינו רק סופר אלא גם מחנך. בשנת 1901 ייסד את "שאנטיניקטן" - אוניברסיטה בשדות בנגל, שבה תלמידים לומדים מתחת לעצים, ללא כותלי כיתות. הוא מאמין כי החינוך האמיתי צומח מתוך הטבע ומתוך שיחה חופשית, לא מתוך כפיה. רעיון זה אינו רחוק מן החלום החינוכי של הישוב העברי.

אם טאגור אכן יגיע לירושלים בספטמבר, יהיה זה ביקור שיעורר הד רחב. משורר ששירתו חצתה גבולות שפה ותרבות, מגיע לעיר שבה מתנסה עם עתיק בתחייה בשפתו שלו. הנה הזדמנות למפגש שאינו רק ספרותי אלא גם רוחני.

אין שבוע שבו מאיר דיזנגוף נח. ראש עיריית תל-אביב, בן ה-65, נראה השבוע בשלושה מקומות שונים, שלושתם מעידים על אופיו הבלתי נלאה: בטקס הנחת אבן פינה, בסיור עם אורח בריטי נכבד ובפגישה דיפלומטית בבירת שווייץ.

דיזנגוף נולד בשנת 1861 באקרמן שבבסרביה, אז חלק מהאימפריה הרוסית. בצעירותו הצטרף לתנועת חובבי ציון ועלה לארץ בפעם הראשונה בשנות השמונים. לאחר שנים של נדודים בין אודסה, פריז וארץ ישראל, השתקע סופית בעיר הצעירה שנוסדה על חולות יפו.

בשנת 1909, כשקבוצה של 66 משפחות יהודיות הגרילה מגרשים על גבעות החול שמצפון ליפו, היה דיזנגוף בין המייסדים. מאז, גורלו שזור בגורל תל-אביב. הוא שימש ראש ועד השכונה, ומשנת 1921 הוא ראש העירייה - תפקיד שהוא ממלא בנחישות ובאהבה שקשה לתאר.

מי שרואה את דיזנגוף ברחובות תל-אביב מזהה אותו מיד: גבר ממוצע קומה, שפם לבן מטופח, כובע פנמה, הליכה מהירה ומבט חד. הוא מכיר כל רחוב וכל בית בעירו, ואין בעל חנות או קבלן שלא שוחח עמו פנים אל פנים. ראש עירייה כדיזנגוף הוא תופעה ייחודית: הוא גם מנהל, גם שגריר וגם מארח.

דיזנגוף בן ה-65 נע בין טקסים, סיורים ומשלחות כאילו הוא בן שלושים. עירו גדלה בקצב שאין לו תקדים, ואין נראה כי ראש העירייה מתכוון לנוח. כל מי שמבקר בתל-אביב מבין מהר מאד: דיזנגוף הוא תל-אביב, ותל-אביב היא דיזנגוף.