שעה וחצי בלשכת ראש עיריית תל אביב

בוועד הקהילה שבתל אביב נרשמו בחודש מנחם-אב תרפ"ו מאה חמישים ושלוש לידות: שישים וחמישה זכרים ושמונים ושמונה נקבות.

פירוט התמותה שנמסר עם המספרים האלה הגיע אלינו בנוסח שאינו מסתכם, ואין אנו מביאים ממנו מספר. מספר הלידות עצמו מלמד דבר אחד בלא שום פירוש: עיר שנולדים בה מאה וחמישים ילדים בחודש אחד תצטרך, בתוך שנים מעטות, לכיתות ולמורים באותו קצב עצמו.

העירייה התקשרה עם "סולל בונה" בדבר בניין המעון לתינוקות וגן הילדים בנורדיה, ובימים אלה ניגשים לעבודה.

נורדיה היא מן השכונות החדשות שבעיר, ובניין ציבורי ראשון בשכונה חדשה קובע במידה מרובה את אופייה: הרחובות שייסללו אחריו יימשכו אליו, ומי שיבוא לגור שם ידע שיש בה היכן להניח ילד.

הוועד המקומי של הקרן הקיימת עורך אספה כללית של תורמי תל אביב-יפו ביום שלישי י"ג בתשרי, באולם הספרייה "שער ציון". על סדר היום: סקירה על פעולות הוועד, ההכנות לקראת הוועידה הארצית ובחירת צירים לוועידה.

המטבעות המצריות החדשות באו ירושלימה על ידי ברקליס, ומיד באו בעקבותיהן רמאויות מצד אנשים ידועים.

צורתן שונה בהרבה מזו של המטבעות הקודמות והן גדולות מהן, והכתובות שעליהן ערביות בלבד; ומשום כך הצליחו אחדים לרמות ולתת, למשל, מטבעות קטנות בתורת גרושים.

זה כלל שראוי לזכור בכל חילוף מטבע: ימיו הראשונים של מטבע חדש הם ימיו של הרמאי, שכן הקונה עדיין אינו יודע להבחין במבט אחד במה שהונח בידו. בדיקה בחנות עדיפה על ויכוח בשוק.

ביום שישי, ערב יום הכיפורים, נהרגה בשכונת משה אישה יהודייה בתוצאה מאי-זהירותה. היא הדליקה פרימוס, ועל האצטבה שממעל למכונה עמד בקבוק מלא ספירט.

משהתחמם הבקבוק מלהבות המכונה הדולקת התפוצץ, ושבריו יחד עם הספירט הבוער נזרקו בכוח על האישה; היא נפצעה, נשרפה קשה ומתה.

ספירט מתאדה בחום נמוך, והאדים הכלואים בבקבוק סתום דוחקים בדפנותיו עד שאלה נשברות. מכאן שאין להעמיד בקבוק כזה מעל למכונה דולקת ואף לא בקרבתה, ואפילו אין הלהבה נוגעת בו כלל.

יום הכיפורים הוא תמיד יום "טוב" לגנבים, שכן אז הולכים היהודים וכל בני ביתם אל בתי הכנסת ומבלים שם את רוב שעות היום. הפעם נגנבו חפצים שונים בשכונת מאה שערים, והגנבים לא נתפסו.

ובאותו ליל צום וביומו היה בית הכנסת "ישורון" מלא מפה לפה. נכחו בו כארבע מאות איש מסלתה ומשמנה של ירושלים, והסדר, לפי הידיעה, היה למופת.

מדור "מגנזי ירושלים" שב"הארץ" מביא היום את קורותיה של שכונת בית יעקב, שנוסדה בשנת תרל"ז; השנה מלאו לה חמישים שנה.

המקום היה אז מדבר שממה, סלעי ורחוק מן העיר. הבאים מיפו הגיעו על גבי חמור, סוס ופרד, שכן עדיין לא היו קרונות ועגלות, ואת סחורתם הביאו על דבשת גמלים; והנסיעה "המהירה" הזאת הייתה נמשכת שניים ושלושה ימים.

האגודה שבנתה את השכונה קראה לה "בית יעקב" על שם שבעים הבתים שעלה בדעת מייסדיה לבנות. אחד הבונים הראשונים, שהניח את פינת השכונה ועמל בכל כוחו בבניינה, היה ר' משה גראף מבריאנסק, מן הממונים של כוללות הפרושים באותה עת; הוא לא קיבל חלוקה והתפרנס מכספו שהביא עמו לארץ. וזקן אחד, יהודה אריה לויטס, שהיה שוחט ובודק בעיר בירמינגהם, נדב מכספו עשרת אלפים גרוש לבניין בית המדרש הגדול שבשכונה, והוא אז בן שמונים ושבע שנים.

חמישים שנה אינן זמן רב, ובכל זאת כדאי להעמיד את שתי התמונות זו ליד זו: שיירת גמלים שהלכה שלושה ימים מיפו אל אותה גבעה, ומדרכה חדשה שנסללת עתה במרחק הליכה מאותו מקום עצמו.

בחיפה הוכרזו קורסים חדשים למדעים עבריים והומניטריים וגם למדעים מדויקים, לקראת שנת הלימודים הבאה.

עיר שמספר בתיה גדל במאות בתוך חצי שנה צריכה גם למי שילמדו בהם; וקורס למדעים מדויקים בעיר נמל אינו עניין של השכלה כללית בלבד, שכן נמל ומסילה ובית חרושת מבקשים אנשים היודעים חשבון ומדידה.