מן המזרח
האלחוט מגיע אל ערב
בחג'אז פועלות היום שלוש תחנות אלחוט, במכה, במדינה ובג'דה; בזמן האחרון נוספה עליהן תחנה בממלכת האידריסי, ובימים האחרונים הוקם במכה מכון רדיו-טלפוני.
התחנה שנוספה בממלכת האידריסי מיועדת, לפי הידיעה, לשימוש פרטי. אורך הגל הנקוב בידיעה אינו קריא בנוסח שהגיע לידינו, ולפיכך הוא נשמט כאן.
ומה עושה תחנת אלחוט? מי שלא ראה אחת מהן מדמה לעצמו מכונה גדולה, ואין הדבר כן. עיקרה חוט מתוח בין שני תרנים, הוא האנטנה, וזרם מתחלף העולה ויורד בו רבבות פעמים בשנייה. הזרם המתנודד הזה דוחף מן החוט גלים אל האויר, כדרך שאבן הנופלת אל בריכה דוחפת ממנה עיגולים; והעיגולים הולכים ומתפשטים גם כשאין איש רואה אותם.
בקצה השני עומד חוט אחר, ובו מעוררים אותם גלים זרם קלוש עד מאוד. הסליל והקבל שבמקלט נערכים כך שיענו לגל אחד בלבד מכל הגלים העוברים על פניהם, כאוזן הבוררת קול אחד מתוך רעש הרחוב; הגלאי חותך את הזרם המתנודד לצד אחד, והשפופרת מגדילה את השארית עד שהיא מזיזה את קרום האזניה. זה כל הדבר, ואין בו נס.
בין תחנת אלחוט ובין מכון רדיו-טלפוני יש הפרש שראוי לעמוד עליו. הראשונה משדרת אותות קטועים, נקודות וקווים, ומי שקולט אותה צריך לדעת את הצופן; השני נושא את הקול עצמו. ואף כאן אין הגל נושא את הקול כשק על גבו: הקול מטביע את חותמו בעוצמת הגל, מעבה אותו ומדלדל אותו לפי עלייתו וירידתו, והמקלט מפשיט את החותם מעל הגל ומחזירו לאויר כקול.
אין זה חידוש של אתמול. מאז הראה הרץ, לפני קרוב לארבעים שנה, שאפשר לעורר גלים חשמליים בפינת חדר אחת ולתפוס אותם בפינה השנייה, ומאז שלח מרקוני את אותותיו מעבר למים, הלכה התחנה האלחוטית ונעשתה מכשיר של ממש בידי ממשלות ובידי אניות.
ולקורא שלנו יש בכל זה עניין קרוב יותר משהוא משער. הידיעות הבאות אל מערכת "דבר" מחוץ לארץ מתקבלות מן המכון לרדיו ולאלקטרוטכניקה של "חברת העובדים", והן נדפסות תחת הכותרת "ידיעות רדיו". כלומר: חלק ממה שקורא היום הקורא בעתונו הגיע אל הארץ בגלי אויר, לא באנייה ולא בחוט.
מודדים מסילה לאורך הפרת
נערכת מדידת קרקע להארכת מסילת הברזל מחלב אל דיר א-זור, עיירה היושבת על הפרת. אורך הקו, לפי הידיעה, יהיה שלוש מאות קילומטר.
מדידת קרקע אינה עבודה של פקידות. המודד עובר את הקו כולו, בהליכה ועל גבי בהמה, וקובע לכל מקטע את גובהו בעזרת מכשיר אופטי ומוט מסומן: אחד מחזיק את המוט במקום שנקבע, והשני מביט אליו מרחוק דרך הזכוכית וקורא את המספר. מאלפי מספרים כאלה עולה חתך של הדרך כולה.
ולמה זה נחוץ? מסילה אינה סובלת עלייה חדה. גלגל ברזל על פס ברזל כמעט שאין בו אחיזה, וקטר הגורר משא כבד יעמוד על שיפוע של שניים או שלושה למאה. לפיכך אין קו נמתח על פני האדמה כפי שהיא, אלא מעמיקים במקום שהוא גבוה ומגביהים במקום שהוא נמוך, וההפרש שבין שתי העבודות האלה הוא רוב מחירה של מסילה.
נמסר עוד כי השלטונות בסוריה החלו בבדיקת הקרקעות שעל הגדה המערבית של הפרת, כדי לעמוד על אפשרויות ההתיישבות שם. מי שקורא את שתי הידיעות כאחת רואה סדר מוכר: תחילה שואלים מה תיתן האדמה, ומיד אחר כך שואלים במה יובל היבול.
פסל שנמצא בעבר הירדן
נמסר מטעם "אלכרמל", מפי כתבו בעמאן, כי חוקרי עתיקות ארץ-ישראליים גילו במערה שבמזרח הירדן פסל של ראש ישו הנוצרי, שלם בתכלית השלמות.
משערים, לפי אותה ידיעה, כי הפסל הוא מן המאה השנייה לספירת הנוצרים, וכי הובא לארץ ישראל. אנו מוסרים את הדברים בשם אומרם ואין אנו מאשרים אותם: הידיעה הגיעה אלינו מכלי שני, אין בה שמם של החוקרים ואין בה שמה של המערה.
תיארוכו של ממצא אינו נעשה מן הממצא בלבד. החופר מבקש לדעת תחילה באיזו שכבה נמצא הדבר ומה נמצא עמו, שכן שכבות האדמה מונחות זו על גבי זו כדפי ספר, והתחתונה קדומה מן העליונה. מטבע או שבר כלי חרס שנמצא באותה שכבה עצמה מלמד על זמנה יותר מכל אומדן שנעשה לפי צורתו של הפסל.
מכאן גם חומרתה של עקירה. פריט שהוצא ממקומו בלא רישום של שכבתו ושל שכניו מאבד את מחצית עדותו, ואין העולם יכול להשיבה לו עוד. משום כך אין החופרים ממהרים לפרסם, ומשום כך ראוי להמתין כאן לידיעה ראשונה מפי מי שראה.
מן הארץ
מים לתחנת הניסיון שבג'בתא
בימים אלה ניגשה הקרן הקיימת להתקין הספקת מים לתחנת הניסיון של המחלקה החקלאית שבהנהלה הציונית, היושבת על אדמת הקרן בג'בתא הסמוכה לנהלל.
תחנת ניסיון אינה משק. משק מבקש יבול, ותחנת ניסיון מבקשת ידיעה, ודרכה בכך: זורעים חלקות קטנות זו לצד זו ואין משנים בהן אלא דבר אחד, זן או מועד זריעה או עומק חריש או מידת מים. כל שאר התנאים נשארים שווים, ולפיכך אפשר לדעת בסוף העונה מה גרם למה, ולא רק מה עלה יפה.
ומכאן שהמים אינם נוחות אלא תנאי. חלקה שהשקאתה תלויה בגשם או בשאיבה מקרית אינה בת השוואה משנה לשנה, שהרי הגשם משתנה והחלקות אינן שוות בו; ובעמק, שקיצו ארוך ויבש, אין ניסוי בהשקאה אפשרי כלל בלא אספקה קבועה ומדודה.
אין זו אפוא הודעה על צינור. כל תשובה שתצא מן החלקות האלה, על זן חיטה או על מועד נטיעה, תשמש קודם כול את המושבים והקבוצות שבסביבה, ואלה קרובים אליה כדי כמה שעות הליכה.
פינת המים
המושט שבכנרת
בשעה שהחמה יורדת אל מעבר להרי הגליל ומי הכנרת נעשים כמין נחושת קלל, אפשר לראות מן החוף להקות של דגים שטות סמוך לפני המים. בני החוף קוראים להם מושט, ובפי הנוצרים הם דג פטרוס. אין בו במושט מן ההוד שבדגי הים הגדולים, והוא נמכר בשוק טבריה בפרוטות; ואף על פי כן אין בכל דגי ארצנו דג שיש בו מנהג מופלא כמוהו.
המושט דג רחב וגבנוני, שגופו לחוץ מן הצדדים כמין כף יד, וסנפירו העליון קוצני ומשונן; ומכאן שמו בפי הערבים, שהוא בלשונם שמו של המסרק. מזונו אינו דג אחר אלא הירק הדק שעל האבנים והחלקיקים הצפים במים, ולפיכך אין הוא נלכד בחכה בנקל, ורוב הצייד בו ברשת.
ומנהגו זה, שנתפרסם בו: לאחר שהטילה הנקבה את ביציה נוטל אחד ההורים את כולן אל תוך פיו ואוגר אותן שם. כל אותם הימים אין הוא אוכל דבר, והוא עומד במקומו ומנענע את לחייו בלא הרף כדי שיזרמו המים על הביצים ולא ייחנקו. ומשבוקעים הגורים אין הם יוצאים מיד לנפשם: הם שטים סמוך לפיו, וכל שעה שקרב אליהם צלו של דג טורף הם נסים ובאים אל תוך פיו כאל מערה, והוא סוגר עליהם. כך מצאו והעידו חוקרי הטבע שתיארו את דגי הימה.
בחודשי החורף, כשמצטננים המים, נמשך המושט אל המקומות שבהם נובעים מעיינות פושרים אל תוך הימה, ושם הוא מצוי בהמון ושם ממתינים לו הדייגים. תריסטרם, שסייר בארץ לפני דורות אחדים ורשם את חיותה ואת צמחיה, מנה את דגי הכנרת ומצא כי קרובים הם דווקא לדגי הנילוס ולא לדגי הנהרות שבסביבה הקרובה; ויש שלמדו מכאן על קדמותו של הבקע שהימה יושבת בתוכו.
ולסוף דבר שכדאי לזכור בשעה שהמושט מוטל בסל: דג זה אינו מפזר רבבות ביצים ומניחן לגורלן, כדרך רוב דגי המים, אלא מוליד מעט ושומר על מעטיו. מי שדולה ממנו הרבה בעונה אחת עלול למצוא את המחסור בעונה הבאה, ואילו הדייג שאינו יודע זאת סבור שהימה אינה נדלית.