עונת הקיץ בפריז מתאפיינת בהמשך הצללית הצינורית שהחלה לשלוט בשנת 1925 והגיעה כעת לשיאה. השמלה האופיינית היא ישרה, ללא הדגשת מותניים, שוליה מגיעים לברך או מעט מתחתיה, וקו הכתפיים רך ונופל. הצבעים הנבחרים לקיץ: לבן שנהב, כחול חיוור, ורוד מאובק ושחור לערב.

ז'אן לנוין, שבית האופנה שלה ברחוב פובור סנט-אונורה הוא ממוסדות האופנה הוותיקים בפריז, מציגה השנה שמלות משי בגזרה צרה עם רקמות עדינות לאורך המחשוף. לנוין ידועה בגישתה הנשית: היא אינה מבטלת את העיקולים הנשיים אלא מרמזת עליהם מבעד לבד. מדלן ויונה, שעלתה לבולטות בשנים האחרונות, ממשיכה לחתוך את הבד באלכסון, טכניקה שמעניקה לשמלה נפילה טבעית ותנועתיות שחסרה בגזרה הישרה הרגילה.

תכשיטי אר-דקו משלימים את המראה: שרשראות ארוכות שנופלות עד המותניים, סיכות ראש גאומטריות, ועגילים תלויים בצורות משולש ומעוין. החומרים הנפוצים הם בקליט, כסף ואבני חן חצי-יקרות. בלונדון, כך נמסר, הגברות המכובדות עדיין מעדיפות פנינים, אך בפריז ובברלין אין בושה בחומר חדש אם צורתו יפה.

בארץ ישראל, שבה חום הקיץ אינו דומה כלל לפריז, האופנה הצינורית מחייבת התאמות. תופרות בתל-אביב וביפו מעידות כי הלקוחות מבקשות את הקו הישר הפריזאי, אך בבד קל יותר: כותנה דקה, פשתן, או ויסקוזה שמאפשרים לעור לנשום.

השרוולים, שבפריז יורדים לאמצע הזרוע, מתקצרים כאן לשרוול קצר או לכתפייה. כובע, שבפריז הוא חובה, מוחלף בארץ בצעיף משי קל שמגן מהשמש בלי להכביד. נעלי הרצועה, שנועלות בקרסול ברצועת עור דקה, מתאימות לרחובות הארץ ולמדרכות שעדיין אינן סלולות בכל מקום. מי שמבקשת בד טוב בתל-אביב תמצאנו בחנויות הבד שברחוב הרצל ובשוק יפו.