ברנרד בארון, מלך הטבק היהודי-בריטי, אדם שאינו אוהב פרסום אך אוהב לתת, תרם השבוע 25,000 לירות לעבודות ציבוריות בארץ ישראל. הסכום, שנמסר בשקט, נועד להקלת האבטלה. מספרים כי בארון הגיע לטקס אלנבי בחליפה חדשה ובכובע צילינדר שנראה כאילו נרכש באותו בוקר.

בארון, שמפעלי הסיגריות שלו מעסיקים אלפים בלונדון, ידוע כתורם שקט שאינו דורש לוחות זיכרון. 'הוא מעדיף שהכסף ידבר בשקט,' אמר אחד מקורביו. אך 25,000 לירות הן סכום שקשה להשתיק.

לורד אלנבי, שנכנס לירושלים ברגל בדצמבר 1917 כדי שלא להיראות ככובש, קיבל השבוע ארגז כסף מעוטר מן הפדרציה הציונית. נמסר כי הוטבעו בו ציורים של ירושלים ושל מקומות מן הארץ.

אלנבי, שעזב את פלשתינה בשנת 1919, אינו חוזר אליה אלא בזיכרון. מספרים כי כששאלו אותו אם מתגעגע, ענה בקצרה: 'לאוויר.' ויצמן, שעמד לצדו, חייך.

מה באמת קרה מאחורי הקלעים בבודפשט? אחרי שלהקת הבימה נאסרה מלהציג, מספרים בווינה כי הדבר לא היה מפתיע. גורמים קרובים ללהקה אומרים כי כבר ביום הגעתם לבודפשט הרגישו באווירה עוינת: שוער המלון לא הכיר בהזמנה, וכרטיסי האולם שהודפסו נעלמו.

נמסר כי חוגים ימניים בפרלמנט ההונגרי לחצו על שר הפנים לאסור את ההצגה 'העברית'. הרוזן בתלן, ראש הממשלה, לא התערב. נחום צמח, מנהל הלהקה, נמסר שאמר לחבריו: 'בווינה מחאו לנו כפיים, בבודפשט סגרו לנו את הדלת. זו אירופה.'