אשר לוריא, מארגן קואופרטיבי בחיפה

קראתי שהנציב העליון חנך את מפעל עין פרה ושיבח את סר ג'ון ג'קסון בע"מ על העבודה. 52,000 לירות, צנרת חדשה, מים לירושלים. יפה מאוד. אני שואל שאלה אחת: כמה פועלים עבריים עבדו בפרויקט הזה? כי מניסיוני בחיפה, בעבודות ממשלתיות גדולות משתמשים בקבלנים בריטיים שמביאים פועלים ערבים בשכר נמוך, והפועל העברי נשאר בצד.

אני לא מקנא בפועל הערבי. אני מבקש דבר פשוט: כשממשלת המנדט מוציאה 52,000 לירות על מפעל ציבורי, שתהיה מכסה הוגנת לפועלים עבריים. בלי חשבון מדויק, כל חנוכה ראוותנית היא הצגה. מפעל עין פרה מעולה להנדסה, אך מה הוא עושה לאבטלה?

יהושע בר-נס, עיתונאי ופובליציסט בירושלים

חוק הבחירות החדש מעניק זכות הצבעה לכל תושב העיריות. נשמע יפה. אך אני אומר בפירוש: חוק זה הוא סכנה לישוב אם לא נתכונן לו כראוי. כי 'כל תושב' פירושו גם ערבים, גם זרים, גם עולים שאין להם עדיין שורשים בעיר. בתל-אביב אנו הרוב; בחיפה, בירושלים, ביפו, אנו מיעוט. חוק בחירות דמוקרטי בעיר מעורבת עלול להיות כלי בידי מי שנגד בניין הבית הלאומי.

איני מתנגד לדמוקרטיה. אני תובע שהישוב יתארגן: שכל יהודי בעל זכות הצבעה ירשם, שכל מפלגה תגיש רשימה, ושנפסיק לריב בינינו ביום הבחירות ונציג חזית אחידה. אם בדצמבר ניגש מפוצלים, נפסיד את מה שהחוק נתן.

ד"ר קורט בלומנפלד, אינטלקטואל ציוני מברלין

המתבונן בנפילת הפרנק הצרפתי רואה לא רק משבר כלכלי אלא שאלה פילוסופית: האם דמוקרטיה מסוגלת לקבל החלטות כואבות? צרפת החליפה ממשלות כגרביים בשבועות האחרונים, ופואנקארה, שהוזמן כמושיע, מנסה עכשיו לעשות את מה שבריאן, הריו ופנלווה לא הצליחו: לעצור את הנפילה. הניסיון יצליח או ייכשל, אך השאלה נותרת.

בישוב שלנו, שאינו מדינה אלא מפעל רצוני, השאלה עוד יותר חמורה. אנחנו תלויים באמון: אמון של תורמים מחוץ לארץ, אמון של עולים הבאים הנה, אמון של ממשלת המנדט בכושרנו לנהל עצמנו. כשהפרנק נופל, צרפת מפסידה כסף. כשהאמון בנו נופל, אנחנו מפסידים עולים.

אסתר רזיאל, פעילה אזרחית מירושלים

עדות המזרח הגישו השבוע מזכר שאומר מה שאיש אינו רוצה לשמוע: שליש מהעולים הם מזרחיים, ועשירית מתקציבי ההתיישבות מגיעה אליהם. המספרים ברורים, ואני מסרבת לשתוק לנוכחם. אך יש לי תוספת: גם בתוך עדות המזרח, הנשים הן האחרונות לקבל. אם הגבר המזרחי מקבל עשירית, האישה המזרחית מקבלת עשירית מן העשירית.

אני מבקשת להזכיר שיש כאן עקרון, לא רק חשבון. הישוב אומר 'בניין לאומי'. בסדר. אך בניין לאומי מחייב שכל החלקים יהיו שלמים. לא ייתכן שנקים בית שקיר אחד שלו מגויסת באבני גזית ושלוש אחרות מטיח דק. המזכר הזה הוא קריאה לשוויון, ואני תומכת בו בכל לבי.

שלמה גלבוע, סוחר ובעל משרד קטן בתל-אביב

אני לא רופא ולא חקלאי, אך כסוחר בתל-אביב אני רואה את התוצאות: סחורה שלא מגיעה מן העמק, ירקות שאין מי שיוביל, לקוחות שמפחדים לנסוע. 130 חולי טיפוס ו-6 מתים בעמק יזרעאל, והדסה עושה מה שהיא יכולה במתקני בידוד מאולתרים. אני שואל: היכן ממשלת המנדט? היכן התקציב לתברואה?

לפי חשבוני, מגפה שאינה נעצרת בעמק תגיע גם לעיר. מי הבארות, הניקוז הפתוח, הצפיפות בשכונות העולים, כל אלה הם קרקע פוריה למחלה. חנוכת מפעל עין פרה יפה לתמונות בעיתון, אך מים נקיים בעמק יזרעאל דחופים יותר מצנרת בירושלים.