ארבעה עשר אלף לשנת תרפ״ז
בישיבה שנערכה אמש אישרה מועצת הדר הכרמל את תקציב השכונה לשנת תרפ״ז, המתחילה באוקטובר של שנה זו.
לפי הפירוט שנמסר מוקצים מתוך ארבעה עשר אלף הלירות חמשת אלפים לכבישים, אלפים לתיעול, שמונה מאות לתיקון דרכים ולהחזקתן וארבע מאות ועשר לפארק. יתר הסעיפים, ובהם הספקת מים, קרקע ומכונות, נדונו אף הם וחלקם אושר לפי שעה.
מר פבזנר סקר לפני המועצה את מצב השכונה: רכושה הציבורי עולה לשבעה עשר אלף לירות מצריות, ולמרות המצב הקשה נגמרה שנת תרפ״ו בלא גרעון. התקציב החדש הוא, לפי הנמסר, כמחצית תקציבה הכללי של עירית חיפה, וזה מספר שראוי לעמוד עליו: שכונה אחת מחזיקה מחצית ממה שמחזיקה עיר שלמה.
בראשית הישיבה הופיעו לפני המועצה עשרות מבעלי הצריפים שבשכונה וביקשו שתדון שוב בענינם. הוברר כי עשרים ושבעה מהם קיבלו הודעה להופיע לפני בית הדין של הממשלה, והוחלט להטיל על שנים מחברי המועצה להשתדל לדחות את המשפט ולברר לשם מה נקראו.
והוחלט עוד לבחור בועדה לשיפור השכונה, ולדון בישיבה הבאה בשאלת ההתאזרחות ובחוקת הבחירות לעיריות. שכונה שהיא גוף בפני עצמו בתוך עיר גדולה ממנה עומדת תמיד באותה שאלה, מה היא מחזיקה בעצמה ומה היא מקבלת מן העיריה, וכל סעיף שבתקציב הוא תשובה אחת לשאלה הזאת.
המועדון העברי יורד מן המרכז
המועדון העברי בחיפה עומד על סף סגירה. לפי הרשימה שלפנינו נוסד המועדון בימים שבהם חנה בעיר הגדוד העברי, ומשהתפרק הגדוד ולא באה תמיכה במקומו הולך המועדון ונחלש; עתה מועבר הוא ממקומו המרכזי שבעיר אל חדר בהדר הכרמל.
בעל הרשימה מעיר כי בהעברה זו מפסיד המועדון את עיקר תעודתו, לשמש מרכז ליהודי חיפה הפזורים בשכונותיה, ושואל אם יימצאו לו גואלים. מועדון אינו בנין אלא כתובת, ומי שמעביר כתובת מן המרכז אל הפרבר משנה בלא כוונה את מי שנכנס בה.
שבע מאות בקופת הקרן
באספה השנתית של תורמי הקרן הקיימת בחיפה נמסרו דין וחשבון על הועידה הארצית ועל פעולותיו של הועד המקומי, ונמסר כי הכנסות הקרן הקיימת בעיר בשנה שעברה היו שבע מאות ושבע עשרה לירות מצריות. נבחר ועד חדש בן חמישה חברים.
שבע מאות ושבע עשרה לירות שנאספו בעיר בשנה שלמה הן מספר שראוי להעמידו לצד התקציב שלמעלה: הן אינן מגיעות אלא לכחלק השביעי מן הסכום שהשכונה מקציבה לכבישיה בשנה אחת. ואולם תרומה לקרן אינה מס, ואיש אינו נתבע עליה לפני בית דין; וזה ההפרש שבין שני המספרים.
פנקס הבוחרים הולך ומתמלא
אתמול נתפרסמו בתל אביב רשימות הבוחרים לעיריה עד למספר ששת אלפים ושמונה מאות, ופרסומן נמשך.
לפי הנמסר יתפרסמו עוד רשימות עד סוף האלף בית, וקרוב לאחד עשר אלף שמות יהיו בהן בסופו של דבר. אלפים נוספים מבעלי זכות הבחירה עומדים לבירור בשל פרטים אישיים שבנוסח הרשימות.
ומי שאינו רשום בפנקס אינו בוחר, אף שהוא יושב בעיר ומשלם בה את מסיו. לפיכך אין פרסום הרשימות סופו של הענין אלא תחילתו: ימי הערעור שאחריו הם הימים שבהם מתקנים השמטה, ומי שיעבור עליהם ולא יבדוק את שמו ימצא את עצמו ביום הקלפי עומד מבחוץ.
ובאותם ימים עצמם נערכות בעיר הבחירות לועידת אחדות העבודה. לפי המודעה תיפתחנה הקלפיות בשעות הבוקר ותיסגרנה בשעה אחת עשרה בלילה, במועדון המפלגה, וששה עשר צירים צריכים להיבחר. שתי הקלפיות האלו, זו של העיריה וזו של המפלגה, אינן ענין אחד, ואולם הן פונות באותם שבועות אל אותם אנשים עצמם.
התימנים והכבישים שבכרם
ועדה שנבחרה מטעם הועד הלאומי לברר את קובלנותיה של התאחדות התימנים על עירית תל אביב הגישה את מסקנותיה, ואלו נתקבלו בה פה אחד לאחר חקירת הצדדים, שמיעת עדים ובדיקת התעודות והמכתבים.
בענין מאסרו של האדון גלוסקא קובעת הועדה כי לא היתה מצד העיריה פקודה ולא זכות לפקוד על המאסר, ולפיכך לא היו לאדון גלוסקא ולחבריו שבהתאחדות סיבות להאשים בדבר את הנהלת העיריה.
ובענין הכבישים: בראשית המשא ומתן עם התאחדות התימנים היתה מצד העיריה הבטחה למסור לה בקבלנות את העבודה בכבישי שכונות התימנים, ולרגלי הופעתו של קלוב הפועלים התימנים לא יצא הדבר לפועל. דעתה של הועדה היא שעל העיריה למסור להתאחדות בקבלנות את שני הכבישים שבכרם התימנים, בתנאי מפורש שההתאחדות תספיק לעבודה פועלים מכל חוגי התימנים ובשורה הראשונה מבין בעלי המשפחות, ושסלילתם של הכבישים תוגשם בזמן הקרוב ביותר.
ועוד מציעה הועדה לפני הועד הלאומי שרישומם של הפועלים ייעשה באופן שימנע סכסוכים. מי שקורא את שלוש ההנחות יחד רואה שהמחלוקת לא היתה על כביש אלא על מי מחלק את העבודה שבו, וזו מחלוקת שאינה של שכונה אחת ולא של עדה אחת.
שעורי הערב ומוריהם
רשימה ראשית באחד מעתוני הבוקר מעמידה את שעורי הערב ללימוד הלשון העברית למבוגרים על סדר היום ותובעת להם תמיכה מן הציבור. שלושה שותפים יש להם בעיר: ועדת התרבות של העיריה, ועדת התרבות של הסתדרות העובדים וסניף הסתדרות המורים, ושלושתם, לפי הרשימה, קצרה ידם מלתת למפעל קיום של מנוחה.
עיקר טענתה נוגע למורים: אנשים שנתנו נפשם על מקצועם ועבדו עבודת חלוצים בחינוך העברי בגולה, ופרנסתם קצובה להם מלכתחילה באיפה דלה; יש שהם עובדים חדשים שלמים ואין הם רואים פרוטה משכרם. ובעל הרשימה מוסיף כי אלפי מבוגרים ישבו אשתקד על ספסלי התלמידים בשעורים האלה.
ודבר אחד ראוי לומר בלשון של חשבון. מורה שאין שכרו משתלם אינו מלמד פחות טוב מפני שאינו רוצה, אלא מפני שהוא טרוד בפרנסתו בשעות שהיה צריך להכין בהן את השיעור; ומקצוע שאין לו ספרי לימוד מתאימים, כדברי הרשימה, מחייב את המורה לברוא בעצמו את סדר הלימוד ואת תוכן השיחה. שני אלה יחד הם שעושים את השאלה שאלה של כסף ולא של רצון טוב.
תלמוד תורה נפתח בזכרון משה
בשבוע שעבר נפתח בשכונת זכרון משה שבירושלים בית תלמוד תורה חדש.
לפי הנמסר בא הדבר מתוך התעוררותם של בעלי הבתים שבשכונה ומתוך פעולתו המסורה של אחד הרבנים שבמקום. התלמוד תורה החדש נעשה סניף לתלמוד תורה הכללי שבעיר, ובימי חג הסוכות שעבר נתנדבו רבים מבאי בית הכנסת שבשכונה סכומים חשובים לצורך בנינו.
שמו של המוסד משובש בדפוס שלפנינו ואיננו נוקבים אותו. וסניף של תלמוד תורה כללי אינו מוסד עצמאי: תקציבו, מוריו ותכנית לימודיו באים מן המרכז, והשכונה נותנת את הבית ואת התלמידים. זה ההסדר המצוי בירושלים, והוא שמאפשר לשכונה קטנה לפתוח בית לימוד בלא שתקים מוסד שלם מראשיתו.
רופא בא מטקסס
לא מזמן הגיע לירושלים הרופא ד״ר שלום בורג, מסן אנטוניו שבמדינת טקסס. לפי הרשימה שימש בעירו כראש ועד הבריאות העירוני וכמנתח ראשי בבית החולים העירוני ובבית חולים נוסף, ואף עבד שנתים בבית חולים ממשלתי בוינה.
הרופא, שנעשה תושב בעירנו, מודיע כי בכוונתו לבוא לעזרתם של חולים עניים שאין ידם משגת לשלם דמי ריפוי גבוהים, והבטיח את עזרתו גם לאגודת העוזרות ליולדות ולבקר יולדות בשעת הצורך. רופא שבא מארץ עשירה ומודיע מראש שיטפל בחינם במי שאין לו, עושה בזה מה שאין מודעה של מוסד עושה.
שנתים לגדוד מגיני השפה
גדוד מגיני השפה בירושלים ממלא שנתים לקיומו, ולרגל זה נקבעו לימים הקרובים כמה הרצאות ואספות. בשבת לפני הצהרים ירצה הרב מנחם לוי באולם הגימנסיה על לשון הקודש, ובאותו יום תיערך במשרד הגדוד הרצאה על אחד הקונגרסים; ובמוצאי שבת ייערך באולם אחד מבתי הספר לבנות נשף חברים למלאת שנתים לגדוד.
ובאולם ועד העיר ליהודי ירושלים תיערך בשבת הרצאה מטעם גוף אחר, על עבודה ומחשבה, ובעל ההרצאה בא, לפי המודעה, מאחת האוניברסיטאות שבאנגליה; שמו מטושטש בדפוס, ועל כן הוא חסר כאן. לוח כזה, ארבעה מאורעות בשבת אחת, הוא סימן לעיר שההרצאה בה בית ועד ולא מותרות.
אספת עם על תקציב המועצה
בשבת שעברה נערכה בפתח תקוה אספה גדולה, שנקראה בידי ההתאחדות הלאומית העממית, לדון במצב המיוחד שבמועצה המקומית.
היושב ראש, מר ירקוני, פתח את האספה בדברים כלפי המיעוט שבמועצה, שהתחיל לדעתו להילחם בהנהלת המועצה בדרכים שאינן כשרות, דהיינו לשתף את הממשלה במלחמה הפנימית שבתוך המועצה האבטונומית. לדבריו אין לשתף במלחמה זו גם מוסדות ציבוריים אחרים שמחוץ למועצה, שהרי המועצה זקוקה להם ואינה נכנעת להם.
אחריו דיבר מר רוזוב על התקציב של אשתקד ושל השנה ועל טענת המיעוט, שכובד המסים חל על החקלאים ועל יושבי חוץ. הוא הביא שלוש דוגמאות. הראשונה: ההכנסה אשתקד ממסי בתים, ממגרשי בנין, מגולגולת, מרישיונות לבנין ולעסקים, מאישור תעודות, ממים ומשמירה עלתה לארבעת אלפים שלוש מאות ושמונים לירות מצריות, והשנה הוגדלו המסים האלה; המספר החדש אינו קרוא בדפוס שלפנינו ואין אנו מדפיסים אותו. מכאן, אמר הנואם, שהמסים חלים על כל התושבים ולא על החקלאים בלבד.
הדוגמה השניה: הקיצוצים שהמיעוט דורש אינם אפשריים אלא על חשבון העבודות הציבוריות, ואם יוצאו מן התקציב הסעיפים שבהם, כבישים, באר ותשלום חובות, יופחת התקציב בהרבה. והשלישית: שלושה עשר איש ממדרגה ראשונה, חקלאים, חייבים לקופת המועצה כשבע מאות לירות מצריות, ואילו חמישה עשר איש ממדרגה שניה, בעלי מלאכה וחקלאים זעירים, חייבים בסך הכל תשעים ושלוש לירות. יתר המספרים שבדוגמה זו ירדו מן הדפוס.
אחריו עלה מר ציזלינג, חבר ועדת הבצה, ודיבר בשאלה העדינה שבכולן. לדבריו, לולא שאלת הבצה היו בני בנימין מוותרים על כל סעיפי התקציב. הוא עמד על כך שאין למסור שטחים גדולים ליחידים ושאין לקפח את זכותו של איש, ואולם מבחינה ישובית היה רצוי למושבה לסלק את התביעה בכסף ולא בקרקע, לפי שהקרקע דרושה להתישבות.
מר זהבי דיבר על תפקידה של ההתאחדות הלאומית העממית להגן על ההמונים הרחבים בדרך של חוקת בחירות כללית ודמוקרטית, שישתתפו בה כל התושבים בבחירות המועצה, ותהיה המועצה באת כוחם של כל היושבים במקום. ונואם אחר חלק על עצם השיטה המחלקת את התושבים לחוגים, חקלאים, חרדים וחפשים, ואמר כי בין החרדים יש גם חקלאים, וכי השאלה שבמושבה אינה שאלה של חוגים אלא שאלה של הבדל בין החוג השליט ובין התושב הפועל.
לבסוף סיכם היושב ראש את ההנחות שנתפרסמו כבר בעתון.