דף הילדים - ארץ, חידה וסיפור
הנמלה והגשם
באחד הימים החמים בתחילת הקיץ ישבה נמלה קטנה על שפת גבעול יבש וספרה את גרגירי החיטה שאספה מן השדה. היא עבדה כל הבוקר, הלוך ושוב מן השדה אל ביתה שמתחת לאבן, וכעת היו לפניה חמישה עשר גרגירים גדולים ויפים.
עברה חגבית קופצנית וראתה את הנמלה עמלה. 'למה את טורחת כל כך?' שאלה. 'הקיץ ארוך, השדות מלאים, ואין צורך לדאוג.' הנמלה הרימה ראש ואמרה: 'אני אוספת לימות הגשמים. כשירדו המים מן השמים לא יהיה מה ללקט, ואז אשב בביתי ואוכל ממה שאספתי.' החגבית צחקה וקפצה הלאה.
עברו הימים, והקיץ עבר, וסתיו בא, ויום אחד ירד גשם כבד. המים זרמו בין האבנים ומילאו כל סדק. הנמלה ישבה בביתה, יבשה ושבעה, ואכלה מגרגירי החיטה שאספה. החגבית, שלא הכינה דבר, עמדה תחת עלה גדול ורעדה מן הקור והרעב.
כשפסק הגשם יצאה הנמלה מביתה ומצאה את החגבית רטובה ורעבה. 'בואי,' אמרה הנמלה, 'אתני לך גרגיר אחד, אך הבטיחי לי שבקיץ הבא גם את תאספי.' החגבית הבטיחה, ומאותו יום למדה שמי שעובד בקיץ אוכל בחורף, ומי שמתבטל בימי השפע רעב בימי הדוחק.
ויש אומרים: מי שלא חרש בחורף, מה יקצור בקיץ?
חידה
מה הוא הדבר שיש לו גב ואין לו בטן, יש לו רגליים ואינו הולך, ובכל בית הוא עומד?