תיאטרון, חרטה ושפת הקודש
תיאטרון 'אהל' מסיים עונה, ליסאואר מתחרט, והוויכוח על ההגייה הספרדית
השבוע בחיי הרוח: תיאטרון 'אהל' מסיים את עונתו הראשונה המלאה בתל אביב, הוויכוח על קרן התרבות מעסיק את מוסדות הישוב, והרב הראשי הרץ מתנגד להגייה הספרדית בבתי ספר יהודיים באנגליה. ומעבר לים: 'הבימה' ממשיכה בסיבוב עולמי.
חיי הרוח בישוב ומחוצה לו עמדו השבוע בסימן סיכום ומחלוקת: עונתו הראשונה המלאה של תיאטרון 'אהל', הוויכוח על קרן התרבות, התנגדות הרב הרץ להגייה הספרדית בבתי הספר באנגליה, וסיבוב ההופעות העולמי של 'הבימה'. נסקור את הדברים כסדרם.

בית-הדפוס העברי
ספרים אמנות ותרבות
אחד-העם 7, תל-אביב
מן הארץ
תיאטרון 'אהל' מסיים עונה ראשונה מלאה
תיאטרון 'אהל', להקת הפועלים של ההסתדרות, מסיים את עונת ההצגות הראשונה המלאה שלו בתל אביב.
הלהקה, שנוסדה לפני כשלוש שנים ופעלה בתחילה כלהקה נודדת שהציגה במושבות ובקיבוצים, התבססה השנה בתל אביב והציגה סדרת הצגות בפני קהל עירוני. הרפרטואר נשען על מחזות שמבטאים את רוח תנועת העבודה: סיפורי חלוצים, מאבקי פועלים, וחיי הקיבוץ. לצד המחזות המקוריים העלתה הלהקה גם עיבודים של יצירות אירופיות.
בתיאטרון הארצישראלי מתנהל כעת מעין תחרות שקטה: 'הבימה', שיצאה לסיבוב עולמי ועדיין לא שבה, מייצגת את התיאטרון העברי הגבוה, האמנותי, האוניברסלי. 'אהל' מציע גישה אחרת: תיאטרון עממי, מחויב לקהילת הפועלים, מדבר בשפה ישירה יותר. שני הדגמים חיוניים לחיי הרוח שלנו, והשאלה היא אם העיר קטנה מכדי להכיל את שניהם.
הוויכוח על קרן התרבות, שעלה השבוע בדיוני הוועד הלאומי, נוגע ישירות בתיאטרון: כמה כסף ציבורי יש להקצות לאמנות הבמה, ומי יחליט מה ראוי לתמיכה? אנשי 'אהל' טוענים כי תיאטרון פועלים זקוק לתמיכה ציבורית כדי לשמור על מחירי כרטיסים נמוכים.
מן העולם
הרב הרץ נגד ההגייה הספרדית בבתי הספר
הרב הראשי של בריטניה ד"ר יוסף הרמן הרץ יצא בפומבי נגד הנהגת ההגייה הספרדית בבתי ספר יהודיים באנגליה.
ההגייה הספרדית, המקובלת בארץ ישראל ושהפכה לסטנדרט של העברית המתחדשת, נתפסת בעיני רבים מאנשי החינוך כהגייה 'הנכונה' או לפחות כזו שמחברת את תלמידי התפוצות לישוב העברי. הרב הרץ חולק על עמדה זו. לדבריו, ההגייה האשכנזית היא חלק בלתי נפרד ממסורת התפילה והלימוד של יהדות אירופה, ואין להחליפה בהגייה זרה למסורת הקהילה.
הוויכוח אינו רק טכני. מאחורי שאלת ההגייה עומדת שאלה עמוקה יותר: האם יהדות התפוצות צריכה להתאים את עצמה לדגם הארצישראלי, או שמא לכל קהילה הזכות לשמר את מנהגיה? בארץ ישראל עצמה הוכרעה השאלה זה מכבר לטובת ההגייה הספרדית, אך באנגליה, שבה הקהילה היהודית עתיקה ומבוססת, הדברים אינם פשוטים כלל.
'הבימה' בסיבוב עולמי: ממתינים לשובה
להקת 'הבימה', שיצאה מארץ ישראל לסיבוב הצגות באירופה, ממשיכה להופיע בערי היבשת ומתוכננת להגיע גם לאמריקה.
'הדיבוק' של אנ-סקי ממשיך להיות יצירת הדגל. הביקורות מן הבמות האירופיות מדברות על להקה שמשלבת רגש עמוק עם משמעת במאית קפדנית, תוצאה של השנים שבהן הלהקה עבדה תחת הנחייתו של ואכטנגוב במוסקבה. בארץ ישראל מחכים בכיליון עיניים לשובה של הלהקה, שצפויה להגיע בהמשך השנה.
שאלת השיבה אינה פשוטה. חלק מחברי הלהקה חוששים כי בארץ ישראל הקטנה לא יוכלו לקיים עונה מלאה ולהתפרנס מן הבמה. אחרים טוענים כי מקומה הטבעי של להקה עברית הוא בארץ העברית, גם אם המחיר הוא ויתור על הקהל האירופי הגדול.
ביקורת: הוויכוח על קרן התרבות
הוויכוח על חלוקת קרן התרבות שעלה השבוע בוועד הלאומי מעלה שאלה שאינה רק תקציבית: מהי תרבות עברית, ומי רשאי להגדירה?
אנשי החינוך דורשים שהקרן תשמש בעיקר לבתי ספר ולהכשרת מורים. אנשי האמנות טוענים כי בלא תיאטרון, ספרות, ומוזיקה, אין לישוב חיי רוח ראויים לשמם. שתי הטענות כבדות משקל, והממון מצומצם.
הבעיה העמוקה יותר היא שלישוב של 108,000 נפש אין עדיין מוסד תרבות מרכזי שיכול לתכנן לטווח ארוך. כל חלוקה נעשית לפי לחץ רגעי ולפי כוח המיקוח של העומדים בראש. תיאטרון 'אהל' מקבל אחרת מ'הבימה', והספרייה העירונית מקבלת אחרת מבית הספר. סדר עדיפויות שיטתי הוא הצורך השעה.
זכרו של הרב אליעזר דון יחיא, שנפטר השבוע בליון שבצרפת, מזכיר פן נוסף של חיי הרוח: המסורת הדתית כתרבות. דון יחיא היה רב, מלומד ואיש ספרות, ומותו מותיר חלל בקהילה היהודית הצרפתית.
רקע תרבותי
- 'אהל' מול 'הבימה': שני דגמים לתיאטרון עברי. 'הבימה' שואפת לאמנות אוניברסלית בעברית; 'אהל' מחויב לקהילת הפועלים ולנגישות עממית.
- ההגייה הספרדית: ההגייה שאליעזר בן-יהודה ואנשי התחייה העברית בחרו בה כבסיס לעברית המדוברת. מבדילה בין קמץ לפתח, מדגישה את ההברה האחרונה.
- קרן התרבות: תקציב ציבורי שהוועד הלאומי מחלק למוסדות תרבות וחינוך. בשנת 1926 הסכום זעום ביחס לצרכים.
בקצרה
- מותו של הרב אליעזר דון יחיא בליון, צרפת, עורר הדים בקרב הקהילה היהודית הצרפתית. הרב היה ידוע כמלומד וכסופר.
- בברלין ממשיכה עונת התיאטרון בתנופה: בימות ויימאר מציגות יצירות של ברטולט ברכט ושל ארנסט טולר, המשקפות את המתחים החברתיים של הרפובליקה.
- בניו יורק מדברים על עונת הג'אז של הארלם. שחקנים וזמרים שחורים פורצים אל הבמות הגדולות, ותנועת 'תחיית הארלם' הספרותית ממשיכה לפרוח.
מקורות
מקורות
- דבר, הארץ, יולי 1926
- W27 culture brief
- ידיעות מן העיתונות הבריטית, יולי 1926
- דבר 09-07-1926, עמ' 1