מעתמול · Wayback News - עיתון יומי בעברית שמציג: היום, בדיוק לפני 100 שנה. ידיעות מארץ ישראל ומן העולם, יום שלישי, י״ג בתשרי תרפ״ז, 21 בספטמבר 1926.

"סוות אל-שעב" חוזר אל תכנית המטבע לארץ ישראל וכותב כי הערבים שבארץ מתנגדים לה מכמה טעמים, ואילו העתונות העברית תומכת בה.

עיקר טענתו הוא החשש מפני מטבע שאינו יציב: לדבריו, מטבע הנתון לתנודות עלול להחריף את המשבר הכספי שהארץ שרויה בו. ומכאן בקשתו, והיא מפורשת בסוף המאמר: שהממשלה תוותר על התכנית, או שתביא אותה תחילה לפני מוסדות ערביים מייצגים.

בטעמים שהעתון מייחס לתומכי התכנית לא נעסוק כאן. אחד מהם נמסר כעובדה ואחד כהשערה על כוונות, ואין דרכנו למסור השערה על כוונותיו של ציבור שלם כאילו היתה ידיעה.

מן הצד העברי נמסר טעם אחד ברור: מטבע ארץ ישראלי הנושא כתובת עברית ואת שם הארץ עליו. אין זה טעם כלכלי, וגם מי שמתנגד לו יודע היטב מה משקלו. שאלה של מטבע לעולם אינה שאלה של מטבע בלבד.

"אל ג׳זירה" כותב כי הנזק שגורמת העלייה הציונית לארץ אינו מצטמצם בפוליטיקה ובכלכלה ונוגע גם לבריאות הציבור; אלמלא הותר זרם העלייה, הוא טוען, לא היתה הארץ סובלת מן המגפות המשתוללות בה עתה.

עיקר המאמר, ולא הפתיחה, הוא ביקורת על הממשלה. העתון כותב כי נפתחו בתי חולים ולשכות בריאות בכל הארץ, ואף על פי כן אין הרשות יודעת להשתמש בהם לטובת התושבים.

המודעות שפרסמה הממשלה, ובהן אזהרה מפני מאכלים מסוימים כגורמי טיפוס, אינן מועילות לדעתו, שכן חמישים אחוז מן האוכלוסייה עדיין בורחים מפני הרופא כמפני שוטר. ולפעמים, הוא מוסיף, נדמה כי הממשלה סבורה שהיא מדברת אל תושבי לונדון.

בסוף המאמר תובע העתון כי בית החולים העירוני ביפו, המלא לדבריו יהודים, ייסגר. את התביעה הזאת אנו מוסרים כלשונה ואיננו מקבלים אותה: מגפת הטיפוס אינה מבחינה בין תושב לתושב, ובית חולים הסוגר את דלתו בפני חולה אחד אינו מרפא בכך את חברו.

נקודה אחת במאמר ראויה לתשומת לב בלא כל ויכוח. אם אמנם מחצית האוכלוסייה בורחת מפני הרופא, אין די בהדפסת מודעות ואין די בהקמת לשכות; זו עבודה של שנים, ושתי הלשונות שבארץ נדרשות לה.

נמסר כי בידואים מצריים התנפלו על מקומות בדאחלה שבסודאן.

בקרב שנערך עם כוחות צבאיים נהרגו ארבעה. מספר המתנפלים והיקף הנזק לא נמסרו, ואף לא נמסר מה היתה סיבת ההתנפלות.

הידיעה קצרה, ואין ללמוד ממנה על מצב הגבול כולו. מסרנו אותה כלשונה, וכשיגיעו פרטים נוסיף עליהם.

נמסר כי מחלקת הבריאות של החג׳אז מתכננת להקים בית ספר לרפואה בקהיר. עוד נמסר כי בחג׳אז משכללים בימים אלה חוקי חינוך יסודי חדשים.

שתי הידיעות באות מאותו מקור ובאותה נשימה, ואין בהן פרטים על מועדים, על אמצעים ועל מספר התלמידים המבוקש.

מי שמקים בית ספר לרפואה מחוץ לגבולו מודה בשני דברים בבת אחת: שהוא זקוק לרופאים, ושאין בידו עדיין להעמידם בביתו. הדבר מוכר לנו כאן יותר משהיינו רוצים.