צ׳מברלין מכחיש ופאריס אינה נרגעת

ד״ר גוסטב שטרזמן, שר החוץ הגרמני, נשא נאום בקונגרס מפלגת העם הגרמנית ואמר בו דבר אחד ברור: תקומה לגרמניה החדשה אפשרית רק על יסוד הסכם בינה ובין צרפת. ׳הארץ׳ מוסר את הדברים בנוסח קרוב, ולפיו לא תיתכן תקומה לגרמניה אלא בשלום המיוסד על הברית עם צרפת.

בגוף הנאום הביע שר החוץ את צערו על כך שבחוגים אחראיים בצרפת נאמר שוב בימים האחרונים כי מדינות מרכז אירופה הן לבדן האחראיות למלחמה. על כך השיב בהצעה מעשית: גרמניה נכונה להיכנס לבירור סיבותיה של המלחמה, ואינה מבקשת שהשאלה תישאר פתוחה ותשוב ותעלה בכל ויכוח וויכוח.

שני העתונים שלפנינו, ׳דבר׳ ו׳הארץ׳, מביאים את הידיעה באותו בוקר ובאותו כיוון. ומי ששומע את הדברים לצד ההכחשה שנמסרה בלונדון רואה ששתי הידיעות עוסקות בשאלה אחת מזויות שונות: מה מקומה של איטליה בכיוון החדש, ומה מקומה של גרמניה בו.

מברלין נמסר כי ממשלת גרמניה הגישה מחאה חריפה לממשלת צרפת על רצח אזרח גרמני בגרמרסהיים שבשטח הכבוש, בידי קצין מצבא הכיבוש הצרפתי.

ומפאריס מגיע נוסח אחר לגמרי. העתונאים הצרפתים מספרים כי החייל הצרפתי החונה בגרמרסהיים היה נתון זה זמן לאיומים, כי ההתנפלות נעשתה מתוך כוונה תחילה וכי הסתדרויות ׳לאומיות׳ שיסו את המתנפלים. לדבריהם משתדלת העתונות הלאומית הגרמנית להיבנות מן המקרה הזה, כדי לשים לאל את הנסיון להקמת הסכם צרפתי-גרמני.

אין בידינו להכריע בין שתי הגרסאות, ואין אנו מכריעים. שתיהן הגיעו אלינו באותו יום ומשני מקורות, והן מסופרות בלשון שונה עד שקשה לדעת אם מעשה אחד לפנינו. אנו מדפיסים אותן זו לצד זו, ומניחים לקורא לראות עד כמה רחוקות זו מזו שתי מסירות של אותו מאורע עצמו בחבל הריין הכבוש.

בז׳נבה התנהל בועדה הששית של אספת חבר הלאומים ויכוח ער על היקף סמכותה של ועדת המנדטים הקבועה ועל זכותה לבקר את הנהלתן של הארצות המנדטוריות. ד״ר פרידיוף ננסן, שהיה הנציב העליון לפליטי רוסיה, יצא להגן על הועדה בסכסוכה עם סיר אוסטן צ׳מברלין, עם מר בריאן ועם שאר באי כוחן של המעצמות המנדטוריות.

עיקר הויכוח נסב על שאלון חדש שהפיצה ועדת המנדטים ועל הצעתה שעצומותיהם של תושבי הארצות המנדטוריות יישמעו גם בעל פה ולא יתקבלו בכתב בלבד. הנציב העליון הצרפתי לסוריה, מר דה ז׳ובנל, תקף את שיטת עבודתה של הועדה. הדבר לא הוכרע, והועדה תשוב ותדון בשאלה במושבה הבא בדצמבר, לכשיגיעו התשובות לשאלון שהפיץ המזכיר הכללי.

ובגוף הויכוח נאמר דבר הנוגע לנו במישרין. שיטת העצומות, כך נאמר שם, היתה בעלת ערך רב בנתנה לאוכלוסי הארצות המנדטוריות הזדמנות לאוורר את תלונותיהם, ושימשה שסתום בטחון; ובארצות אחדות, ובייחוד בפלשתינה, היא הועילה להיטיב את היחסים בין היסודות הגזעיים והדתיים השונים. הדברים נאמרו בז׳נבה, ונוגעים בשאלה שלגבי דידנו אינה מופשטת כל עיקר: למי ובאיזו דרך אפשר לקבול.

נחתם בצנעא חוזה בין איטליה ובין תימן, המכיר בעצמאותה של תימן וכולל קונצסיות כלכליות. ׳הארץ׳ מוסר את דבר ההסכם המסחרי, ו׳דאר היום׳ מוסר כי נחתמה אמנה המכירה בעצמאותה של הארץ; שני העתונים מעמידים אותה על שמו של האימאם יחיא.

ולפי ידיעה שמביא ׳דאר היום׳ מכתב עתו של עתון לונדוני, נגעה שיחת צ׳מברלין ומוסוליני בין השאר בשאיפתה של איטליה למושבה על החוף המערבי של ים סוף ובעניני עסיר ותימן. אמיר עסיר היה זמן מה תחת שלטונה של איטליה, והיום כורתת היא ברית אמנה עם מושל תימן; ומשרד החוץ הבריטי, כך נמסר, רואה בכך צעד ראשון לספיחתה של הארץ הזאת לאיטליה.

אחיזה איטלקית במיצרי ים סוף מדאיגה מאד את מיניסטריון הים ואת ממשלת הודו, ואין הדבר צריך פירוש רב: דרך האניות אל המזרח עוברת שם. ומי שקרא בראש הגליון את ההכחשה שנמסרה בלונדון ימצא כאן את צדה השני של אותה שאלה, שהרי הידיעה הזאת עצמה תולה את הענין באותה שיחה שאופיה הוכחש.