לונדון, השלישי באוקטובר. אוירון של חברת תעופה צרפתית התרסק בטונברידג׳ שבאנגליה, ושבעה נוסעים אנגלים, ובהם שלוש נשים, נשרפו למות.
המברק שלפנינו קצר, ואנו מוסרים את שנמסר בו בלבד: מקום ההתרסקות, מספר ההרוגים ונתינותם. שעת האסון, שם החברה, מקום ההמראה והיעד לא באו בו כלל, ואין אנו משלימים אותם מן ההשערה. עוד נאמר במברק דבר אחד, והוא החמור שבו: זהו האסון השני של אוירון אזרחי צרפתי שאירע באנגליה בחדשים האחרונים.
הקוים שבין לונדון ובין פאריס הם מן העמוסים שבעולם, והמכונות עוברות בהם את התעלה כמה פעמים ביום, עם נוסעים ועם דואר. נסיעה באויר נעשתה בשנים האחרונות דבר שבשגרה למי שידו משגת, וכל זמן שהיא כזאת יימדד הענף לא בשיאים כי אם במספר הפעמים שהגיעו המכונות בשלום.
מן הידיעות שהגיעו אלינו עולה שהאש היא הצרה שלאחר הנפילה, ולא הנפילה עצמה. הדבר ידוע למי שמצוי אצל מכונות אלה, ואין אנו מוסיפים עליו מן הסברה. אנו רושמים את הידיעה ואת מספר הנספים, וממתינים לבירור שיבוא.
באוויר
אלאן קובהאם שב ללונדון
מר אלאן קובהאם שב ללונדון מטיסתו הבין-לאומית הגדולה. הידיעה שלפנינו קצרה מאד, ואין אנו מוסיפים עליה: לא שעת הנחיתה, לא המקום ולא מי שבאו לקבל את פניו.
קוראינו ליוו את הטיסה הזאת בגליונות האחרונים תחנה אחר תחנה; במקום אחד נמסר כי עבר את בגדאד בעשרים ושמונה בספטמבר. מי ששמר אצלו את הידיעות האלה מן השבועות האחרונים מחזיק בידו מפה קטנה של דרכי האויר שבעולם כפי שהן בשנה הזאת: היכן יש שדה נחיתה, היכן יש דלק, והיכן צריך הטייס לחכות לרוח.
בשני הענינים שבמדור הזה היום, האסון והשיבה, מדובר באותה מלאכה עצמה ובאותה שנה. הראשון מלמד מה מחירה של טעות, והשני מלמד עד היכן הגיעה כשאין טעות.