נמסר כי שב לארץ סוכנה הכללי של חברת בתי החרושת רינו, ועמו בא המהנדס הראשי של בית החרושת, ה׳ לה בלאן, שעשה את הדרך מלוקסור שבמצרים ועד קראצ׳י במכונית רינו בעלת ששה אופנים. עמו נסעה גם אשתו. המכונית עצמה, כך נמסר, נראתה כאן לפני חדשים אחדים, ולא ידעו אז מה טיבה.

הדרך עברה בקהיר, ומשם לבגדאד ולתהרן, ובשובה באספהאן ובבגדאד ועד בירות, שאליה הגיעה בסופו של דבר. הקטע הקשה שבה היה המעבר האפגני, שמצדו האחד הרי סלע ומצדו השני תהום, ובו עברה המכונית שמונה עשר קילומטר ביום אחד בלבד. במקום אחר מתחיל החום הכבד, רוח לוהטת נושבת והחום בצל מגיע לחמישים מעלות; ובאותן ארצות, כך מסופר, מהפכת הרוח העזה שיירות שלמות על גמליהן.

ומה עושים ששה אופנים שאין ארבעה עושים. משקלה של המכונית מתחלק על שלושה סרנים במקום על שנים, ולחצו של כל אופן על הקרקע קטן יותר; בחול רך ובחצץ זהו כל ההפרש שבין מכונית הנוסעת ובין מכונית השוקעת. ועוד: כשזוג אופנים אחד מתרומם על אבן, השני עדיין אוחז בקרקע ומוסיף לדחוף, ובדרך משובשת אין המכונה מאבדת את אחיזתה ואינה נעצרת באמצע מעלה.

ואנו מוסיפים את ההסתיגות המתחייבת. את התאור מסרו אנשי החברה עצמם, והם בעלי ענין בו, ואין בידנו לבדוק אף מספר אחד שבו. מה שאפשר לומר בבטחון הוא זה: הדרך ההיא, שעד לפני שנים מעטות היתה ענין של שיירות ושל גמלים ושל חדשים, נעשתה ענין של מכונה, של מיכל דלק ושל מפה.

העתון ״סטאר״ כותב כי בחוגים הרשמיים בלונדון מביטים בימים אלה על יצירת דרכים שיחברו את קהיר עם לונדון בקו אויר, ואז תהיה הודו רחוקה מאנגליה מהלך ששה ימים בלבד.

אחת ההצעות היא להעמיד אניות אויר שתעבורנה את הים התיכון באותה דרך עצמה שבה באו ללונדון מקהיר אוירוני הים בימים האחרונים. הצעה אחרת מבקשת שרות אויר מעל היבשה. החוגים המדיניים, כך נמסר, אינם ממהרים להחליט דבר על הדרכים הללו עד שיתבררו טיבן ותועלתן של כל ההצעות.

והטעם שבהעדפת הים אינו סוד. אוירון היושב על מים אינו זקוק לשדה מיושר ולמסלול, ודי לו במפרץ שקט או בפי נהר; בדרך העוברת על פני ארצות שאין בהן שדות תעופה סדירים זהו יתרון שקשה לותר עליו, ובכל מקום שיש בו מים יש בו גם מקום נחיתה. מנגד, גוף הבנוי לשוט על מים כבד יותר ורחב יותר, המשקל שהוא נושא קטן, וגל גבוה מבטל את כל היתרון בבת אחת.

ובינתים אין כאן אלא הצעות. קו סדיר אינו נפתח בהודעה, אלא במחסני דלק, באנשים היודעים לתקן מנוע ובמקומות לינה לנוסע, וכל אלה נבנים במקומות שאיש לא חשב לבנות בהם דבר. מי שקורא ״ששה ימים״ יזכור שהמספר הזה עדיין אינו לוח זמנים אלא חשבון שנעשה על הנייר.

חנות בוטאג׳י שבחיפה מודיעה על מכונית מוריס-אוקספורד בת ארבעה מושבים, ומטעימה שכל האבזרים בה מלכתחילה, עד לפרט הקטן ביותר, ושאין הקונה צריך לקנות דבר נוסף לאחר שקבל אותה לידיו. עוד היא נשענת על מספרן הרב של המכוניות שיצאו מאותו בית חרושת ועל הנסיון שנצבר בהן.

אלא שהחידוש שבמודעה אינו במכונית. בשורותיה האחרונות נמסר על שיטה נוחה של קניה בתשלומים, שאושרה מטעם בית החרושת עצמו, לקונים המבקשים לשלם מתוך הכנסתם השוטפת ולא מתוך חסכון שנצבר.

ומי שמבין את פירושו של דבר יודע שזה שינוי גדול מכל בלם ומכל מנוע. עד היום היתה המכונית קנינו של מי שיש בידו כל הסכום בבת אחת. שיטה המתירה לשלם לשיעורין מעבירה אותה מכלל הרכוש אל כלל ההוצאה החדשית, ומכניסה אל השוק שכבה שלמה שלא היתה בו כלל. ולטובה ולרעה כאחת: הדרכים יתמלאו, וגם שטרי החוב.

ובארצנו הדבר נוגע במיוחד. כביש אחד תלול והשני פתלתל, המרחק בין העיר ובין המושבה נמדד בשעות, והשוק קטן ואין בו הרבה קונים בעלי הון מזומן. מודעה של חנות אחת בחיפה אינה משנה את המצב הזה, אבל היא מראה לאיזה כיוון פונה המסחר.