בשבוע זה מתחלף השוק. הענבים הולכים ואוזלים, הרימונים שבסוף העונה נעשים זולים, ועל הדוכנים באים דלעת, כרישה, גזר וכרוב. בבוקר אחד תקומנה ותמצאנה כי האויר נעשה קר מעט, וזהו הסימן שעליכן להשיב את הקדרה הגדולה אל האש. לא כל בית יש בו בשר בכל ימות השבוע, ואולם שעורה יש בכל חנות של מכולת, והיא זולה מכל גרגר אחר.

מן הידיעות שהגיעו אלינו השבוע מתימן למדנו כי השעורה היא מראשי גידוליה, ועמה שקדים, תאנים, תמרים, ענבים ורמונים. ואין זה חידוש לנו: בני יהדות תימן היושבים בשכונות ירושלים ובכרם שבתל אביב מבשלים את השעורה בקדרה זה דורות, ומשם למדנו את הדבר. מי שראה פעם אחת כיצד עומדת קדרה כזאת על אש קטנה מן הערב ועד הבוקר, לא ישוב אל המרק הממהר.

וכך תעשינה. קחו שתי כוסות שעורה, שטפו אותן היטב והשרו אותן במים מן הבוקר ועד שעת הבישול. חממו בקדרה שלוש כפות שמן זית, הטילו לתוכן שני בצלים חתוכים דק והמתינו עד שיזהיבו ולא עד שישחירו. הוסיפו חצי דלעת חתוכה לקוביות, שני גזרים, כרישה אחת וקומץ של חומוס יבש שהושרה אף הוא מן הבוקר, וערבבו הכל יחד כדי שיספוג השמן.

עתה שפכו את השעורה אל הקדרה, כסו במים עד שיעלו כשתי אצבעות מעל לגרגרים, והביאו לידי רתיחה אחת. משעה שרתחו, הנמיכו את האש עד הקטנה שבשלהבות, וכסו. תבלו בכפית כמון, בכפית כורכום, בפלפל שחור טחון ובכף אחת של חילבה שהושרתה במים פושרים שעה קודם לכן, שהיא הנותנת את הריח כולו. אל תמליחו בתחילה אלא בסוף, שהמלח מקשה את הגרגר.

שתי שעות תעמוד הקדרה, ואתן תוסיפו מים חמים בכל פעם שתראינה כי היא מסמיכה יתר על המידה. בשלה היא כשהגרגר נפתח ורך תחת השן, והמרק נעשה עבה ומחזיק את הכף. הגישו בקערות עמוקות, ופרוסת לחם לצדן, ואין צורך בדבר נוסף. ומה שנשאר בקדרה יעמוד עד למחרת, ויהיה טוב מביום הראשון, ובלבד שתחממוהו לאט ולא בבת אחת.