הרפגון פותח את העונה

החזרות ל׳הרפגון׳ מאת מולייר הולכות ונגמרות, וההצגה החגיגית הראשונה של הקומדיה, שתינתן בירושלים על ידי התיאטרון האמנותי הארץ-ישראלי, תשמש פתיחה רשמית לעונה.

הרפגון הוא הקמצן שבקומדיה של מולייר, זקן שטמן קופסת זהב בגנו ומאותה שעה אין הוא רואה בביתו אלא גנבים: בנו, בתו, משרתיו וכל הבא בשעריו. המחזה נכתב בפאריס לפני קרוב למאתים וששים שנה, והוא מן המפורסמים שבבמה הצרפתית עד היום הזה. ענינו אינו הכסף אלא מה שהכסף עושה לאדם שהוא מונה אותו לבדו בלילה.

פתיחה רשמית של עונה אינה מלה ריקה אצל להקה הנודדת בין הערים. משמעה שהחזרות נסתיימו, שהמחזה נכנס אל הרפרטואר, ושמכאן ואילך הוא ניתן שוב ושוב במקומות אחרים. מועדיהן של ההצגות הבאות לא נמסרו לנו ואין אנו נוקבים בהם. נציין רק זאת: הפתיחה נעשית הפעם בירושלים ולא בעיר שבה יושבת הלהקה רוב ימות השנה.

אמש הרצה באגודת הסופרים מר י. קופלביץ, ואחריו דיברו גם מר ח. נ. ביאליק ומר א. שטיינמן. תמצית הדברים לא הגיעה אלינו בנוסח שלם, ואין אנו מוסרים אותה.

לקראת הרצאתו של ביאליק עצמו בבית העם מודיעה האגודה כי הקהל מתבקש להכין לו כרטיסים בעוד מועד, כדי להימנע מדוחק על יד הקופה בערב ההרצאה. הכרטיס במחיר גרוש אחד ונמכר בכל בתי מסחר הספרים; מספר כרטיסים מיוחדים ניתן למועצת פועלי יפו בשביל מחוסרי עבודה; וחברי האגודה מקבלים את כרטיסיהם בלשכת האגודה שבשדרות רוטשילד, בשעות חמש עד שבע.

הודעה קטנה כזאת אומרת על מצבה של העיר בחודש הזה יותר מכמה מאמרים. הרצאה שמחירה גרוש אחד אינה נועדה לבני היכולת בלבד, והקצאת כרטיסים למי שאין לו עבודה אינה מעשה של צדקה כי אם הודאה גלויה בכך שיש בעיר רבים כאלה.