מאוקראינה נמסר כי ועד הפועלים בקיוב קיבל בעשרים ושישה באוגוסט החלטה ליטול מידי היהודים את בית הכנסת שבעיר ולהסבו לקלוב.
להחלטה כזאת יש תאריך, יש גוף שקיבל אותה ויש לה נוסח, ומכאן חשיבותה: אין היא שמועה. בית הכנסת אינו נסגר בה אלא משנה את יעודו, ומבחינתה של הרשות אין כאן נטילה אלא הסבה של בנין ציבורי מצורך אחד לצורך אחר.
ומסביב לאותה החלטה יחידה באה הידיעה הכללית. נמסר כי ברוסיה הסובייטית מכלה השלטון הקומוניסטי בכוונה תחילה את בתי המדרש, את בתי הספר העבריים ואת בתי התפילה. הפרעות הגופניות, אלה שהעתונות העברית היתה מלאה מהן לפני שנים אחדות, פסקו; ומה שבא תחתיהן נעשה בנייר ובפרוטוקול.
ההבדל שבין שני הדברים אינו הבדל של חומרה בלבד אלא של ראיה. פרעות רואים אותן, ואפשר למנות בהן ניזוקים ולאסוף כסף לעזרתם. החלטה של ועד פועלים בעיר אחת אינה נראית כלל מחוץ לאותה עיר, עד שנמצא מי שטורח להעתיקה ולשלחה הלאה.
אין בידינו מספרם של בתי התפילה שנעשה בהם כמעשה קיוב, ואין אנו נוקבים באומדן. את ההחלטה האחת שהגיעה אלינו אנו מוסרים כלשונה, על תאריכה ועל הגוף שקיבל אותה, ואיננו מוסיפים עליה.
שישים מתוך תשע מאות ושישים
אל הפוליטכניקום שבורשה נרשמו השנה תשע מאות ושישים תלמידים, ומהם שישים בני ישראל; ואילו במחלקה לכימיה נרשמו שלושים ושבעה, ומהם אחד עשר.
אין שני היחסים האלה מתישבים זה עם זה. באחד עומדים בני ישראל על חלק אחד מששה עשר מכלל המתקבלים, ובאחר על קרוב לשליש. מי שיבקש להסביר את הפער יצטרך להסביר תחילה מדוע נוהגת מחלקה אחת אחרת מן המוסד כולו.
אין אנו יודעים אם הפער נובע ממספר הפונים או ממספר הנענים, ואין הידיעה שהגיעה אלינו מבחינה בין השנים. זו הבחנה שכל דיון בכניסה אל בית מדרש גבוה בפולין עומד ונופל עליה, ובלעדיה אין המספרים אומרים אלא מחצית הדבר.
בקרקוב: משפט על הפצת קלון
בעיר קרקוב, בפולין, נפתח משפט נגד עורכו של עתון מקומי על הפצת קלון על העם היהודי.
שם העתון הגיע אלינו בנוסח שאינו קריא, ואין אנו מוסרים אותו. אף שמו של העורך אינו בידינו, ואף לא הסעיף שעל פיו הוגשה התביעה.
משפט מסוג זה הוא ידיעה רעה וידיעה טובה כאחת. רעה, משום שנמצא מי שפרסם ומצא לו קוראים; וטובה, משום שנמצא גם החוק שלפיו אפשר להעמידו לדין, ונמצאה גם הרשות שהסכימה להפעילו. לא בכל מקום עומדים שני הדברים האלה יחד.
דמשק: בית ספר אחד בלבד
מצבו של החנוך העברי בדמשק קשה: המוסד היחיד שילדי ישראל שבעיר לומדים בו הוא בית הספר של כל ישראל חברים, והלשון העברית תופסת בו מקום דל מאד.
בית ספר של החברה הזאת הוא מוסד של חברה צרפתית, ולשון הלמודים בבתי הספר שלה היא בדרך כלל צרפתית. בקהילות רבות במזרח היה זה המוסד היחיד שהעמיד חנוך סדיר, ובמקומות שלא קמה לצדו מסגרת עברית נעשית הצרפתית לשון החנוך ולא לשון נוספת עליו.
ולא זו בלבד: אף שתי האגודות העבריות שבאותה עיר נזהרות ואינן מרחיבות את שורותיהן, ועל כך במדור הספורט שבגליון זה. קהילה שאין בה לא בית ספר עברי ולא אגודה הפתוחה לנרשמים חדשים, אין הנוער שבה מוצא לו מסגרת כלל.
אספת הקרידיטורים בלילינבלום
ועד הקרידיטורים בענין מרכז ציוני רוסיה קורא לאספה כללית ביום ראשון, עשרה באוקטובר, בשעה שמונה בערב, בדירת שטרנפלד ברחוב לילינבלום 6 בתל אביב.
על סדר היום שני סעיפים: דין וחשבון של ה׳ א. גורביץ מנסיעתו, ובחירת חבר אל ועדת הליקווידציה במקום ד״ר ברנשטיין-כהן. יעד הנסיעה נמסר בנוסח שאינו קריא, ואין אנו מוסרים אותו.
מרכז ציוני רוסיה הוא גוף שנוסד שם ואינו יכול עוד לפעול שם, וחשבונותיו נפתחים כאן, בדירה פרטית, רחוב לילינבלום, לפני אנשים שהיו חבריו. יש בכך, אולי, הידיעה המדויקת ביותר על מה שאירע ליהדות רוסיה בשנים האחרונות: לא הודעה ולא הכרזה, אלא ועדת חיסול המתכנסת באלפי מילין מן המקום שבו נוסדה.