סיר תומאס הייקרפט העביר שופט שלום יהודי מן הגליל אל תל אביב, והציב בגליל שופט ערבי תחתיו.
ההעברה עצמה היא מעשה מנהלי, ואין בה לכאורה דבר. אלא שהיא נעשתה בגליל, ובגליל יושבות המושבות הותיקות שבארץ; ומשעה שהועבר השופט אין ידוע לנו על שופט שלום יהודי אחר שנתמנה שם במקומו.
׳הארץ׳ מעמיד את ההעברה לא כמקרה אלא כשיטה. לפי הכתוב שם מפעילה שיטת הייקרפט דרישות של שפה אנגלית וחסמים פורמליים, ואלה מונעים למעשה את קביעתם של שופטים יהודים. דרישת שפה אינה נראית כמחסום כל עוד היא נזכרת לבדה, ואולם משעה שהיא נקבעת תנאי קודם למינוי היא הקובעת מי יוכל להתמנות ומי לא יוכל.
וכנגד הטענה הזאת מעמידים מספר אחד. בית משפט השלום בתל אביב מכניס לקופת הממשלה הכנסה שנתית נקיה של עשרת אלפים לירה. עיר המכניסה לאוצר סכום כזה מבתי המשפט שבתוכה רשאית לשאול מי יושב בהם, ובאיזו לשון נשמעים בהם בעלי הדין.
השאלה אינה חדשה והיא חוזרת מדי שנה, משום שבית המשפט הוא כמעט המקום היחיד שבו נפגש התושב עם הממשלה פנים אל פנים. הוא נפגש עמה לא בדין וחשבון שנתי ולא בנאום, אלא בשאלת הקרקע שלו, בשטר החוב שלו ובקטטת השכנים שלו.
מן הנציבות לא נמסרה תגובה, ואין בידינו נוסח רשמי של ההעברה ולא שמו של השופט שהועבר. אנו מביאים את הידיעה כפי שנתפרסמה, ואת הטענה שנלוותה אליה כטענה ולא כעובדה.
שמרנות, אלא חפשנות!
עתון דאר היום פרסם מאמר מערכת בשם ׳שמרנות, אלא חפשנות!׳, החולק על קריאתו של ה׳ בן-אב״י ליסד בארץ מפלגה שמרנית גדולה, מקיפה ויחידה.
טענתו של המאמר היא שאין מעתיקים מוסדות מחוץ לארץ העתקה גרידא. מפלגה שמרנית באירופה צמחה בתוך סדרי שלטון שנתגבשו דורות; מפלגה שתוקם כאן בשם אותו רעיון תהיה שם בלא גוף, ותביא עמה מלחמות שאינן מלחמותיו של הישוב.
המאמר מביא דוגמה אחת: התנגדותו של רוב הישוב העברי בארץ לשביתות, מתוך חשש לנזק להתפתחותו של הבית הלאומי. נראה כי הכותב רואה בכך עדות שאין הישוב חסר שמרנות כלל, וכי אין הוא זקוק למפלגה שתעניק לו אותה בשמה.
הויכוח הזה נעשה בתוך מחנה אחד ולא בין מחנות, ומכאן חריפותו. אין אנו מביאים כאן אלא את כותרתו ואת קו טענתו: נוסח המאמר הגיע אלינו במקומות אחדים בצורה שאינה קריאה.
אמפיתיאטרון טבעי בבית הכרם
לפי הנשמע תתקיים הרצאתו של ה׳ ז׳בוטינסקי בירושלים על המגרש הגדול של בית הכרם, במקום שיש בו אמפיתיאטרון טבעי לאלפי איש.
בחירת המקום היא עצמה ידיעה. אין אולם נבחר לפי יפיו אלא לפי מספר האנשים שהוא מכיל, ומי שמבקש מגרש שיש בו מקום לאלפים מצפה לאלפים. בירושלים אין אולם כזה, ועל כן יוצאת ההרצאה אל מחוץ לעיר הבנויה.
׳דאר היום׳ כותב על בואו: בשעה קשה בא ז׳בוטינסקי אלינו, ומוסיף כי בא להדריך את התנועה הציונית בשעה חסרת מנהיגות. אין זו ידיעה אלא הערכה, ואנו מביאים אותה כלשונה ובשמו של העתון שכתב אותה.
מועד ההרצאה ושעתה לא נמסרו לנו, ואף לא מי יעמוד בראש האסיפה ומי ידבר בה מלבדו.
אבנים במשרדי הקרן הקימת
מירושלים נמסר על פיצוצי סלעים מסוכנים סמוך לבנין הקרן הקימת, מול קולנוע ׳ציון׳: אבנים נכנסו אל המשרדים העליונים, ועל כך הודיעו למשטרה.
פיצוץ סלעים בתוך עיר אינו ענין נדיר בימים אלה, שהרי כל בית חדש נחצב באבן ובסלע ואין בונים שם אלא לאחר שפוצצו. אלא שפיצוץ הנעשה מול בנין משרדים, בשעה שהמשרדים פועלים והפקידים יושבים אל שולחנותיהם, אינו עוד ענין של הנדסה אלא ענין של פיקוח.
מי מבצע את העבודה, ומכוח איזה רשיון, לא נמסר לנו. נמסר רק כי הודיעו על כך למשטרה, ואין בידינו עדיין מה עשתה ואם נפסקה העבודה.
האוניברסיטה פותחת בנובמבר
האוניברסיטה העברית בירושלים תפתח רשמית את שנת הלמודים תרפ״ז ביום הראשון לנובמבר 1926.
פתיחה רשמית אינה תחילת למודים בלבד. האוניברסיטה נחנכה לפני שנה ומחצה במעמד גדול, ומאז עומדת השאלה מה תהיה: מכון למחקר שיושבים בו חוקרים אחדים, או בית מדרש גבוה שיש בו תלמידים, שנת למודים וסדר בחינות. הודעה על פתיחתה של שנת למודים רשמית היא תשובה אחת לשאלה הזאת, ואינה התשובה כולה.
מי ירצה ומה יילמד לא נמסר בידיעה שהגיעה אלינו. נמסר התאריך בלבד, והוא הראשון לנובמבר.