שני עתונים מוסרים היום על אותו קו תחבורה שבין העיר ובין המושבות שממזרח לה, האחד על עבודה שעומדת להתחיל והשני על עבודה שנגמרה.
דרך אינה נמדדת באורכה אלא בשני קצותיה: מה יש בקצה האחד ומה בקצה השני. הקו הזה מחבר נמל אל מושבה, והמושבות שהוא עובר בהן יושבות בדיוק באמצע, ולפיכך נוגעת בו כל אחת מהן פעמיים, בבואה ובצאתה.
ומן החוץ הגיעה היום ידיעה קצרה על נסיעה ארוכה: נמסר כי נוסעים שוויצרים השלימו את דרכם מפריס לקהיר בתוך שבועיים. שמותיהם, כלי הרכב שנסעו בהם ותוואי מסעם לא נמסרו, ואנו מביאים את המספר בלבד. שבועיים בין שתי הערים האלה אינם מהירות של אויר אלא של קו מסודר: רכבת עד הים, אניה על פניו, ושוב רכבת.
בדרכים המקומיות
מיפו לפתח תקוה, ובחזרה
׳פלשתין בולטין׳ מוסר כי עבודת סלילתו של הכביש מיפו לפתח תקוה תחל בקרוב, ודרכו תעבור במושבות העבריות. באותו יום עצמו מוסר ׳דאר היום׳, ממקור נאמן, כי דבר הכביש שבין פתח תקוה ובין תל אביב נגמר בהחלט ועבודות הסלילה תתחלנה מיד, והדרך תעבור בכל המושבות הישנות והחדשות שביניהן.
דומה כי אלה שני מקטעים של מסדרון אחד, ושתי הידיעות מכוונות אל עבודה שטרם הוחל בה. מי שמוביל תפוזים, חול או קורות מן המושבה אל הנמל עושה את הדרך בעגלה או במכונית משא, ועלות ההובלה נמדדת בשני דברים: כמה שעות נמשכת הנסיעה וכמה נשבר בדרך. דרך סלולה מקצרת את הראשון ומבטלת כמעט את השני.
ויש הפרש גדול בין דרך עפר ובין כביש. דרך עפר טובה בקיץ ונעשית בוץ ביורה, ומשקל המטען עליה מוגבל במה שהאדמה נושאת; כביש הוא שכבות של אבן כתושה הדוקות זו על זו, ומעליהן עובר מכבש, והוא נושא משקל שוה בחורף ובקיץ. משום כך נמדדת תועלתו של כביש לא ביום שנגמר אלא בחורף הראשון שאחריו.
והמושבות שהדרך עוברת בהן הן צד שני של הענין. כביש העובר בתוך מושבה מביא אליה קונים ומוציא ממנה יבול, והוא מביא אליה גם אבק ותנועה; ומכאן שלכל ועד מושבה יש בדרך כלל דעה על תוואי הדרך ולא רק על עצם קיומה. אורך המקטע ומועד גמר העבודה לא נמסרו, ואין אנו משערים אותם.