בדמשק מבקשים ספרי למוד בערבית

במחלקה המדיצינית של האוניברסיטה בדמשק ביקר מר ה. בקר, ומצא פקולטה הנתמכת בעשרת אלפים לירות סוריות לשנה בלבד, בלא ספרי למוד בערבית ובלא מנוחה מן המאורעות.

עשרת אלפים לירות סוריות לשנה הן תמיכה של ממשלה המבקשת שהמוסד יתקיים, ואינה מבקשת שיגדל. מכשיר אחד למעבדה, ספריה, או שכרם של שני מורים נוספים, כל אחד מאלה בולע חלק ניכר מסכום כזה. נמסר כי אין ראשי הפקולטה הולכים בגדולות, אלא משתדלים לפתח את המוסד מעט מעט ולבלי תת לו ליפול בעת הזאת.

וחסרונם של ספרי למוד בערבית אינו חסרון של ספרים בלבד. הרופא לומד את מלאכתו בשמות: שם לכל עצם, שם לכל שריר, שם לכל מחלה ולכל סימן שבה, ומי שאין בלשונו שמות קבועים לאלה לומד בלשון זרה ומתרגם לעצמו בשעת מעשה. משום כך הקימה הפקולטה ועד מיוחד לשכלול הטרמינולוגיה המקצועית בערבית, וזו מלאכה הנמשכת שנים: אין קובעים מונח בישיבה אחת, אלא מציעים אותו, מדפיסים אותו, ורואים אם הרופאים משתמשים בו.

עם הועד הזה יוצא לאור גם ירחון מדיציני חדש. כתב עת מקצועי הוא בית הדפוס של המונחים החדשים, והוא גם המקום שבו רואה רופא היושב בפרובינציה מה נעשה במרכז. ומורי בית הספר העליון שבדמשק, כך נמסר, התענינו מאד במהלך עבודתה של האוניברסיטה העברית בירושלים ובקשו שיישלחו אליהם כל ההוצאות הספרותיות של מחלקותיה; מצדם הבטיחו לשלוח לירושלים את כל הוצאותיהם הם.

חלוף כתבים בין שני בתי אולפנא צעירים אינו ענין של נימוס. שתי האוניברסיטאות עומדות אך בראשיתן, לכל אחת מהן קשיים משלה, ומי שקורא את דין וחשבון חברו חוסך לעצמו שנה של נסיון. נמסר עוד כי הלמוד באנטומיה בפקולטה שבדמשק אינו חסר חמר בימים אלה, לרגלי המאורעות בסוריה. את הידיעה הזאת אנו מוסרים כלשונה ואין אנו מוסיפים עליה.

בהודעה שנתפרסמה נמסר כי בקרוב יצא לאור מורה דרך רפואי לתל אביב וליפו, ובו הוראות, סטטיסטיקה וכתובות מפורטות של כל העוסקים ברפואה בשתי הערים.

ואלה הנכללים בו: המקצוע ושעות הקבלה של הרופאים, רופאי השנים וטכניקאי השנים, ורשימת האחיות, החובשות והמילדות, הרוקחים ועוזריהם, בתי המרקחת, המחסנים ובתי המסחר לרפואות ולמכשירי אופטיקה. רוב החמר נאסף כבר; חמר הרופאים נמסר על ידי ההסתדרות הרפואית העברית, ומי שטרם מלא את השאלון מתבקש להמציא את כתבתו בתוך שבוע.

ספר כתבות אינו נראה כמכשיר רפואי, ואף על פי כן הוא אחד מהם. מי שנזקק לרופא בלילה אינו מבקש את הטוב שברופאים אלא את הקרוב שבהם, והפרש של שני רחובות בשעה כזאת שוקל יותר מכל מוניטין. הוא הדין במילדת הנקראת בחצות ובבית מרקחת שדלתו פתוחה.

ויש בספר כזה ענין נוסף, והוא המספר. בעיר שאין יודעים בה כמה רופאים יש בה וכמה מילדות, אין יודעים גם מה חסר בה. רשימה מלאה היא הצעד הראשון שאחריו אפשר לשאול אם מספר האחיות עומד ביחס נכון למספר התושבים, ובאיזו שכונה אין בית מרקחת כלל.

בגליון החדש של כתב העת ׳ארץ ישראל והמזרח הקרוב׳ נדפס מאמרו של ד״ר ו. מנדלברג על מקומות מרפא בארץ ישראל, ואנו מוסרים את שמו ולא את דבריו.

המאמר עצמו לא הגיע לידינו אלא ברשימת התוכן, ואין אנו מביאים ממנו דבר. אבל השאלה שהוא עוסק בה ראויה שידע הקורא כיצד שואלים אותה.

רופא הבודק מקום ושואל אם הוא מקום מרפא אינו שואל אם האויר נעים בו. הוא שואל ארבע שאלות: מה מומס במימיו, כמה קבוע חומם, כמה לחות יש באוירו וכמה הוא גבוה מפני הים. מים היוצאים מן העומק נושאים עמם מלחים וגפרית שנמסו באבן שעברו בה, וחומם קבוע בקיץ ובחורף מפני שאין השמש מגיעה אל מקורם; ומכאן ששמם של חמי טבריה, חמים, אינו נוהג בימות החמה בלבד.

ולגובה יש חשבון משלו. ככל שעולים, קל האויר ויבש יותר, ולחולה הנושם בכבדות קל לנשום בו; ואילו חולה אחר ישיב לו דוקא חוף הים, שאוירו לח ומלוח וקבוע בחומו. ארץ שיש בה בבת אחת חוף, הר ואגם היושב בעמק מתחת לפני הים אינה צריכה לשלוח את חוליה למרחקים, ובלבד שיהיו בה בתים לקבלם.

אפשר לשער כי בעוד שנים אחדות יעמדו במקומות האלה בתי הבראה קבועים, ורופא היושב בעיר ישלח אליהם את חוליו כדרך שהוא שולח אותם היום אל בית המרקחת.