שלוש עשרה שכבות בתל שכם

בחפירות תל בלאטה שעל יד שכם, בהנהלת הפרופיסור זלין מברלין, נחשפו שלוש עשרה שכבות של בניינים זו על גב זו, וכחמישים פועלים ערביים חופרים לאורך החומה החיצונה כדי לגלותה כולה.

כתב שביקר במקום מוסר את אשר ראה. החומה החיצונה של העיר גבוהה כשישה מטרים ובנויה אבנים גדולות. מלבדה עוברת חומה פנימית מצפון לדרום, כחמש מאות מטר, ואורכה כקילומטר; היא עתיקה מן החיצונה, ולדברי החופרים נבנתה בימי הכנענים. מידות של אבנים בודדות הגיעו אלינו בנוסח שאינו מתקבל על הדעת, ואין אנו מעתיקים אותן.

בין הממצאים שהועלו מן העפר: מזבחות, בורות מים, בתי בד לשמן, יקבים, כלי חרס פשוטים, טבעות ותכשיטי נשים, לוחות חרס כתובים משני עבריהם, וכתובות באותיות עבריות. הממצאים נארזים בארגזים גדולים ונשלחים אל המוזיאון הממשלתי בירושלים, ושם הם נבדקים ונרשמים.

לדברי הפרופיסור זלין אין ספק בעיניו ששכם הייתה בירתה ומרכזה של ארץ כנען, ושהמעבר שבין הר גריזים ובין הר עיבל היה מעבר החיבור שבין שני עברי הירדן. הוא מוסיף כי הכל יתברר בספטמבר הבא וכי עבודה רבה עוד לפניהם. נמסר כי החפירות נערכות על חשבונו הפרטי בעזרת נדיבים המבקשים להישאר בעילום שם, ועובדים עמו שני חוקרים מאירופה; שמותיהם באו בדפוס לקוי, ונמתין לנוסח מתוקן.

ה׳ בן־צבי שב מפקיעין ומסר כי באחד מכתלי בית הכנסת שבכפר נתגלתה אבן גדולה ובה תבליט של מנורה, ולצדה תבליט של אתרוג, קופסא ושופר.

המנורה שעל האבן היא כדוגמת המנורות המצוירות בבתי הכנסת של הגליל. תקופת המשנה היא זמנן של אותן מנורות, ומכאן ההנחה שהאבן היא שריד מבית הכנסת הקדמון שעמד בפקיעין בימי התלמוד. שלושה עתונים מוסרים את הידיעה בנוסח אחד, וזה נותן לה משקל שאין לידיעה הבאה ממקור יחיד.

זקני הכפר מספרים שהאבן שוקעה בכותל לפני כשישים שנה בידי בוני בית הכנסת הנוכחי, ושנתגלתה לפני החגים בשעת תיקון הבניין. גודלה כארבעים על שלושים ושמונה סנטימטרים. ה׳ בן־צבי עשה ממנה העתקת דונג כדי לפרסמה, וכך אפשר להראות את התבליט לחוקרים בלא להזיז את האבן ממקומה.

נמסר כי הפרופיסור יוזף באייר, מן המוזיאון הממלכתי לתולדות הטבע שבווינה, גילה בחפירות ווילנדורף פסלון אשה מעצם שן, ולדבריו גילו כעשרים אלף עד עשרים וששה אלף שנים.

מספרים כאלה, הנוגעים בימי תקופת הקרח, אינם נמדדים בשנים כמניין השטרות אלא נאמדים לפי השכבה שבה נמצא החפץ ולפי הכלים המונחים עמה. שכבה שיש בה כלי צור מסוג ידוע ועצמות של חיות שאינן מצויות עוד באותה ארץ נחשבת בעיני החוקרים לבת גיל אחד, וכל חפץ שנמצא בתוכה נמנה עמה. על כן נמסרים כאן שני מספרים ולא אחד.

עצם השן היא חומר קשה ואטום, והיא משתמרת באדמה יותר מן העץ ומן העור, ומשום כך רוב מה שהגיע אלינו מן הדורות ההם הוא אבן, חרס ועצם. אין בכך ראיה שלא עשו בני אותם דורות גם כלים רכים; יש בכך ראיה שהאדמה בוררת את מה שהיא שומרת.

נמסר כי הפרופיסור זיברס, מאוניברסיטת לייפציג, המציא מכשיר פונוגרפי לרישום קולם של פושעים. לדעתו קצב דיבורו של כל אדם קבוע הוא, וניתן להבחין בו כשם שמבחינים בכתב ידו.

וכיצד נרשם קול? הקול אינו אלא רעידה של האוויר. הרעידה פוגעת בטס דק וגמיש, הטס נע עמה, ומחט הקבועה בו חורצת תלם גלי בגליל של שעווה המסתובב במהירות אחידה. משהוחזרה המחט אל התלם היא מרעידה את הטס אותן רעידות עצמן, והאוזן שומעת שוב את מה שנאמר. עד כאן הפונוגרף הידוע לכל.

החידוש שבהצעה אינו במכשיר אלא בשימוש: לא לשמור את הדברים אלא למדוד את אופן אמירתם, את אורכן של ההברות ואת ההפסקות שביניהן. נעיר בזהירות כי לא נמסר לנו שהדבר נוסה בפועל בבית דין או במשטרה, ולא נמסרו מספרים. רעיון שלא נוסה הוא רעיון, ולא ראיה.