פונסו מפליג לבירות ופייסל לבגדד

לונדון, בחמישי באוקטובר. כורים בגליל דרום ויילס קיימו אסיפה כללית והצביעו פה אחד לדחות את הצעות הממשלה שהגיש מר וינסטון צ׳רצ׳יל, שר האוצר, לשם שלום בסכסוך הפחם. פה אחד, ולא ברוב.

ובאותו יום עצמו נמסר דבר הפוך לגמרי: עוד כתשעת אלפים כורים חזרו לעבודה, רובם במכרות נוטס ודרבי, ומספר העובדים במכרות עומד עתה על מאה שבעים ואחד אלף איש.

אין בין שתי הידיעות סתירה, ויש בהן כל הענין. דרום ויילס מצביעה פה אחד לדחות, ובנוטס ובדרבי שבים אלפים אל העבודה; שני הדברים אמת, ואין אחד מהם מבטל את חברו. השאלה מי משניהם יכריע אינה שאלה של נאומים אלא של מספרים ההולכים ומצטברים שבוע אחר שבוע.

ניו יורק, בחמישי באוקטובר. הצפות אדירות בנהר מיסורי ובנחלים הנשפכים אליו הציפו ערים בשלושה גלילות בארצות הברית: מיסורי, נברסקה וקנזאס. עשרות אלפי אנשים הוכרחו לצאת מבתיהם, והנזקים מגיעים, לפי הנמסר, לעשרות מיליונים.

מפני החשש לשודדים שינצלו את צרת העם ויחדרו לבתים השטופים הכריזו השלטונות מצב מצור בעיר קנזאס ובסביבותיה. נמסר כי קנזאס היא עיר של כארבע מאות אלף איש, ואין בידינו לבדוק את המספר. עזרה נשלחת הן מאת הממשלה המרכזית והן מאת הצלב האדום.

עתוני ניו יורק מעירים כי זהו האסון הגדול השביעי בארצות הברית מראש השנה. אין אנו יודעים לפי איזו אמת מידה נמנו השבעה, ואף על פי כן יש במנין הזה משהו: ארץ המונה את אסונותיה במספרים סידוריים כבר הסכינה להם, ואין סימן קשה מזה.

החוק האזרחי החדש בטורקיה, שנערך על פי רוחו של החוק האזרחי בשווייץ, קיבל את תוקפו. הרביעי באוקטובר היה היום האחרון שבו השתמשה טורקיה במג׳לה, היא ספר החוקים העותמאני, ומאותו יום ואילך נדונים ענייני האישות והקניין לפי הספר החדש.

ומאותו יום אחרון נמסר דבר שאין הדעת מניחה אותו בנקל: אזרחים רבים מיהרו בו ביום לשאת להם נשים אחדות בהתאם לחוק הקודם, ומאות אנשים צבאו עד שעה מאוחרת בלילה על פתחי מסדרי הדת. חוק חדש אינו מתחיל בבוקר שלמחרת, הוא מתחיל בלילה שלפניו, וכל היכול ממהר לתפוס את מה שעודנו מותר.

ובקושטא הורם המסך מעל הפסל הראשון של הגאזי מוסטפה כמאל פחה, ברובע סטמבול. בחגיגה השתתפו נכבדי העיר, מושל קושטא נשא נאום, סודרה תהלוכה צבאית וכל הנוכחים שרו את ההמנון הלאומי. הפסל עשוי שיש ומתאר את כמאל בלבוש אזרחי ולא במדים, ומי שיודע מאין בא האיש אל השלטון יבין שאין בחירת הלבוש הזאת קלה.

מוסקבה, בחמישי באוקטובר. הועד המוסקבאי של המפלגה הקומוניסטית דרש מאת הועד המרכזי לאחוז באמצעים נגד כמה ממנהיגי האופוזיציה, האחראים לדעתו לאסיפות חשאיות ולהפצת ספרות בלתי חוקית. בין החוטאים נזכרו שמותיהם של טרוצקי, זינובייב וראדק.

סוכנות הידיעות הרשמית מודיעה באותה שעה על אסיפות פועלים בבתי חרושת במוסקבה שקיבלו החלטות מחאה נגד האופוזיציה. שתי הידיעות באות ממקור אחד ובאותו יום, ומצטרפות לדבר אחד: תביעה מלמעלה ותמיכה מלמטה, כסדרן וכזמנן.

הדרישה הזאת אינה הראשונה, ואף על פי כן יש בה חידוש. עד עתה דובר על ויכוח שבתוך המפלגה, ועתה מדובר על ״אמצעים״; ושלושת השמות הנזכרים הם שמותיהם של אנשים שישבו לפני שנים מעטות בראש. מה ייעשה בהם אין אנו יודעים, ואין אנו מנחשים.