מחר, בששי באוקטובר, תיפתח בסקארבורו הוועידה השנתית החמישים וארבע של מפלגת המשמרים הבריטית. הוועידה מתכנסת בימי משבר תעשייתי, ולקח השביתה הכללית של חודש מאי עודנו חי בזיכרון; ושתי שאלות תופסות את המרכז בסדר יומה, ענין הטרייד-יוניונים וענין בית הלורדים.
אין הקשר שבין שתי השאלות האלה מקרי. שאיפתם של המשמרים היא שלא יישנו המאורעות של מאי העבר, ולשם כך דעתם להחליש את כוח המהפכה שהם רואים בהתאחדויות המקצועיות ולחזק את הגדר המעכבת בעדו. כך עולה מן הדין וחשבון שפרסם המשרד המרכזי של המפלגה לקראת הוועידה, וכך גם מהצעות ההחלטות ששלחו המפלגות המקומיות, העוסקות בעיקר בשתי השאלות הללו.
את הדרישות בענין הטרייד-יוניונים אפשר לסכם בארבעה קווים. (א) שתשתמש הממשלה ברוב שבידה בפרלמנט כדי לעשות לבלתי חוקית כל שביתה שתוכרז בלא הצבעה חשאית מוקדמת בין חברי ההתאחדות הנוגעת בדבר; (ב) שיוגדל בטחונו של כל פועל ופועל מפני לחץ מצד הטרייד-יוניונים; (ג) שתיעשה לבלתי חוקית שיטת ה״שמירה״ מצד השובתים, היא הפיקטינג, במקום שהוכרזה בו שביתה; (ד) שיחויבו הטרייד-יוניונים להגיש מדי שנה בשנה דין וחשבון כספי מפורט, מאושר בידי רואה חשבונות מוסמך ומטעם הממשלה.
אולם שינויים כאלה אינם מרחיקים, לדעת המשמרים, את הסכנה שבבית נבחרים בעל רוב רדיקלי; ועל כן אומרים הם להחזיר לבית הלורדים את זכות הווטו, שנשללה ממנו בידי לויד ג׳ורג׳ ואסקוית לאחר מלחמה מרה וממושכת בשנת 1912. אחדים מראשי המפלגה מתכוונים לדרוש מן הממשלה שתגיש כבר במושב הקרוב הצעת חוק לרפורמה של בית הלורדים, שתעשה אותו לכוח אקטיבי בפוליטיקה האנגלית ותיתן בידו למלא את תפקידו של הכוח המעכב את הזרמים הרדיקליים, מעין רגולטור פוליטי.
המשקיף המביא את הדברים אינו מסתיר את הסתייגותו. אם יאמרו הקיצוניים שבמפלגה, כסיר ג׳וינסון-היקס וחבריו, לראות סכנה בזכויות האזרחיות שרכשו הפועלים במאות שנים של מלחמות, יקלקלו לעצמם ולארצם במקום לתקן. ודבר ברור הוא: כשם שמר בולדווין יכול להנהיג היום חוקים חדשים להגבלת פעולותיהן של התאחדויות העובדים, כך יכול מחר מר מקדונלד או מר לויד ג׳ורג׳ או מי שיבוא אחריהם לבטלם, ועמם את בית הלורדים כולו.
לצד שתי השאלות הגדולות רשומות בסדר היום שאלות אחרות: ענייני הבכורה לתוצרת הקיסרות, הפילמים הבריטיים, שאלת המשקאות וההשתתפות בבחירות. ועידת מפלגה אינה פרלמנט ואין החלטותיה מחייבות את הממשלה; ואף על פי כן ראוי שיקרא בהן היושב כאן בעין פקוחה, שהרי הממשלה היושבת בלונדון היא הנושאת באחריות לניהולה של ארץ ישראל.
שביתה בנמל טילברי
לונדון, ברביעי באוקטובר. כאלפיים פורקי אניות ועובדי חוף בנמל טילברי שבתו ממלאכתם. הסוורים קבלו על איסור שהטילו השלטונות על פקיד של התאחדות פורקי האניות, ומשלא הועילה מחאתם עזבו את עבודתם ויצאו לשביתה.
שני העתונים שלפנינו אינם מוסרים אותו דבר עצמו. ״פלשתין בולטין״ נוקב באלפיים איש ותולה את השביתה באיסור שהוטל על אותו פקיד; ״דבר״ מונה כאלפיים וחמש מאות פועלי נמל ואומר כי השביתה פרצה לאחר שלא הצליחה ההתאמצות להשיב לעבודה פועל שפוטר בשל חלקו בימי השביתה הכללית. אין בידינו להכריע ביניהם, ואנו מוסרים את שתי הגרסאות כלשונן.
המספר נבדל והעילה נבדלת, ובעיקר אחד מסכימות שתי המסירות: אין המחלוקת על שכר אלא על אדם אחד שהורחק מן העבודה. שביתה הפורצת בשל אדם אחד מעידה על מה שנשאר בנמלי אנגליה מחודש מאי, ועל חשבון שלא נסגר.
שלושה אסונות ביום אחד
לונדון, בחמישי באוקטובר (סוכנות הטלגרף). נמסר הבוקר מקלכותה כי נהר מנדלה עלה על גדותיו. מאתיים נפש טבעו בהצפת הארצות הנמוכות שמסביב לנהר, ופעולות ההצלה נעשות בידי שלטונות קלכותה.
ומניו יורק נמסר כי שלושים ושניים איש נהרגו באסון מכרה על יד פיטסבורג שבפנסילבניה. מחילות המכרה נתערערו, ובטרם הספיקו הכורים להימלט נסגרו עליהם ונהרגו. שם המכרה בא במברק שלפנינו בנוסח משובש, ואין אנו מדפיסים אותו.
ומאותו מקור, יום אחד קודם לכן, נמסר כי אלפי אנשים נותרו בלא קורת גג במדינת קנזס לאחר שששה נהרות עלו על גדותיהם בעקבות גשמים כבדים; המצב החמיר עד שהוכרז שם חוק צבאי, ושלטונות המדינה קראו לכל התושבים לסייע בפעולות ההצלה. שלוש הידיעות באו באותו גליון עצמו ומשלוש יבשות, ואין בין אחת לחברתה ולא כלום.
צ׳מברלין: לא משקל שכנגד
לונדון, בחמישי באוקטובר. סיר אוסטן צ׳מברלין, שר החוץ הבריטי, שב מנסיעת חופשתו ודחה את ההשערה שפגישתו עם מר מוסוליני בליוורנו לפני שבוע נועדה לשמש משקל שכנגד לפגישת מר בריאן וד״ר שטרזמן בטוארי. פירוש כזה, אמר, אינו מוכיח אלא על אי האמון השורר כיום בין המדינות; והוא עצמו רואה בפגישה צעד חדש לקראת הרגעתה של הדיפלומטיה באירופה.
החדש שבדבריו הוא במה שסיפר על מעברו בפאריס. שם, אמר, היתה לו שיחה ידידותית עם מר בריאן: הוא סיפר על אשר היה בליוורנו ומר בריאן סיפר על אשר אירע בטוארי, ושתי ההרצאות היו מלאות, גלויות וידידותיות. מוכן הוא, הוסיף, ליחסים כאלה גם עם ד״ר שטרזמן, ומאמין שכל הפגישות האלה תסייענה לשלום; אלא שאין לצפות לשינויים מכריעים רק משום שנפגשו שניים ושוחחו.
ובפאריס נתפרסמה הודעה רשמית על המשא ומתן שבין מר בריאן ומר צ׳מברלין. לפי ״הארץ״ נאמר בה בין השאר כי השיחות מחזקות את יסודות השלום, כי המשא ומתן בין צרפת ובין גרמניה יתחדש בקרוב, וכי בשאלת טאנג׳יר יש אפשרות לפתרון על יסוד ההסכמים הקודמים ובלי לקרוא לקונגרס בין לאומי.
שבע מאות שנה למות פרנציסקוס
רומא, ברביעי באוקטובר. בכל רחבי איטליה נערכו חגיגות רשמיות למלאות שבע מאות שנה למותו של פרנציסקוס מאסיזי, מייסד מסדר הפרנציסקנים. החגיגות נעשו בהשתתפות השלטונות האזרחיים, נערך מסדר צבאי וניתנו כיבודי צבא; והקרדינל מרי דל ואל, שליח האפיפיור, הגיע לאסיזי וישב שם בראש החגיגה.
אין זה שם רחוק לקורא היושב כאן: שמירת המקומות הקדושים לנוצרים בארץ ישראל מסורה זה דורות בידי מסדר הפרנציסקנים, ואנשיו יושבים בירושלים, בבית לחם ובנצרת. חגיגה הנערכת באסיזי בהשתתפות השלטונות האזרחיים ובכיבודי צבא אינה ענין של כנסייה בלבד, ומי שקורא אותה לצד שאר הידיעות הבאות מרומא בחודשים האחרונים יבחין בכך.



