הירחון ״מולדת״ מתחדש ומפרסם את תוכניתו, ובאותו יום עצמו פונה חברת ״קהלת״ אל ההורים ומבקשת יד לספרות בריאה לילדים; החוברת הראשונה תצא בראשית שנת הלימודים.
שני הדברים באים כאחד ואינם מקריים. תחילת שנת הלימודים היא השעה שבה נבחנת השאלה מה יקרא הנער שלנו בשנה הבאה, ומי יעמיד לו את הדפים שיקרא בהם.
ומן המקומות האחרים: גליון חדש של ״כתובים״ יצא ביום כ״ח בתשרי, ובאירופה נתפרסמו שני ספרים שהוויכוח עליהם חורג מגבולות בית המדרש של התיאולוגים.
מן הארץ
מולדת מתחדשת, וקהלת מבקשת יד
הירחון ״מולדת״ מודיע על התחדשותו ומפרסם את תוכניתו לשנה הבאה, ובאותם ימים פונה חברת ״קהלת״ אל ההורים בבקשת תמיכה בספרות לילדים.
בהודעת המערכת נאמר שאין הירחון מסתפק עוד בחוברות ספרות, אלא שואף להיות אורגן מדריך לדור הצעיר: מכתב עת מתמיד שיאיר את חיי האומה ואת פעולותיה, שיפתח את השער לחיים תרבותיים, ושיהיה גם חומר ומילואים לעבודת המורה בבית הספר. המשפט האחרון הוא החשוב שבהם, ומי שמכיר את מצוקת המורה בכיתה יודע למה.
התוכנית מפורטת: ציורים ותמונות של אמנים עברים וכלליים בכל חוברת, ועמהם רשימות המבארות את תוכנם ואת תכונתם האמנותית; חלק של ביוגרפיות, תולדות גדולי ישראל והעמים מאת כותבים מובהקים; פרקי מדע, ובייחוד ידיעת המולדת, שנמסרו לשורה של מומחים ויבואו בכל חוברת; חלק של ביקורת על יצירות בודדות חשובות שבספרותנו הקלסית והחדשה, ושורת מאמרים על יוצרי ספרותנו הצעירה; שיחות על שאלות הזמן כמדור קבוע; שירים, סיפורים ובלדות, מקוריים ומתורגמים, ובכללם מיצירות גתה, שילר והוגו; ורשימות ספרים חדשים בכל חוברת.
המחיר לחצי שנה, חמש חוברות בפורמט שלפני המלחמה, שמונים; יחידת המטבע אינה קריאה בנוסח שהגיע לידינו, ואין אנו נוקבים בה. החוברת הראשונה תצא בראשית שנת הלימודים.
ובאותו ענין עצמו פונה חברת ״קהלת״ העברית, שנוסדה להוצאת ספרי לימוד וספרות ילדים, אל ההורים לתת יד ליצירת ספרות בריאה לילדים. החברה מוציאה ירחון לבני הנעורים ושבועון לילדים, ״עולם הילדים״ שמו, ולשם הבטחת קיומם היא מטילה על כל ילד בראשית שנת הלימודים תרפ״ז ״תרומת קהלת״ בסך חמישה, ותמורתה יקבלו הילדים הנחה על עיתונם. שתי ההודעות מכוונות אל אותו כיס עצמו, והוא כיסם של הורים שאין שנה זו שנה קלה להם.
מן העולם
שני ספרים על ישו באירופה
נמסר כי ז׳ורז׳ ברנדס, המבקר והסופר היהודי הדני, הוציא ספר בשם ״ישו״, ובו הוא טוען שהדמות מיתולוגית היא כולה, כהרקולס או כפרומתיאוס.
ובאותו ענין עצמו יצא הפרופסור ארתור דרווס בספרו ״מיתוס המשיח״, הטוען שישו לא היה מעולם. שני הספרים אינם באים מצד אחד: האחד מידי מבקר ספרות, שדרכו לבחון דמות כדרך שבוחנים גיבור של שירה, והשני מידי איש הפילוסופיה, שדרכו לבחון אמונות ואת דרך היווצרותן.
לקורא העברי אין בשאלה הזאת נגיעה של אמונה, אבל יש בה נגיעה של שיטה. כל דמות שהוקמה לה ספרות גדולה נעשית לאחר דורות אחדים חומר בידי הסופרים, ומה שנשאר ממנה בספרים אינו תמיד מה שהיה בה בתחילתה. הטענות האלה נשמעות עתה באירופה והמחלוקת עליהן חריפה, ואנו מוסרים אותן כפי שהגיעו אלינו ואין אנו מכריעים בהן.
גליון חדש של ״כתובים״
ביום כ״ח בתשרי יצא גליון של ״כתובים״, ובו רשימות, שירים, שיחות עם ביאליק ומדורי ביקורת.
בתוכן הגליון: א. שטיינמן על הנוער העובד; ז׳בוטינסקי; א. שלונסקי, ״לא איכפת״, פזמון; שיחות עם ביאליק; י. זמורה על גורל האכספרסיוניזם; מ. בן הלל הכהן, ״עולמי״; אשל על נפתלי הירץ אימבר; א. אברונין, ״מגנזי לשון״; וכן מדורי ביקורת ומראי מקומות. בגיליון באות תמונותיהם של נפתלי הירץ אימבר ושל מ. אוסישקין בבית העם.
ובאותה שעה נשמעות בעיר שתי הערות שאינן מן הגליון אלא מן האולם. המשורר קופלביץ הרצה על ביקורת לאומית ועל יצירה יהודית בכנס שהשתתף בו ביאליק; והשחקנית מרים ברנשטיין-כהן העירה על מה שחסר לה מעל במת בית העם, ואמרה בפירוש: ״אין ריפרטואר לדקלומים בעברית!״. שתי ההערות מכוונות אל אותה נקודה: ספרות צעירה יש לנו, ומי שמבקש לעמוד ולקרוא בה לפני קהל מוצא שאין די בה עדיין.