״חץ הזהב״ בין פאריס ללונדון

נמסר כי שירות הרכבת ״חץ הזהב״ פועל בין פאריס ובין לונדון ודובר. הרכבת מורכבת מקרונות פולמן, ובה מטבחים ייעודיים ובהם טבחים, ותאי טרקלין שבכל אחד מהם מקום לעשרים וארבעה נוסעים.

רכבת כזאת אינה עוברת את הים. היא מוליכה את הנוסעים עד הנמל, האניה מעבירה אותם אל החוף שכנגד, ורכבת אחרת ממתינה שם ויוצאת אל הבירה. החידוש אינו במסילה ואינו באניה, אלא בכך שכל הדרך נמכרת בכרטיס אחד ובלוח זמנים אחד, ומי שנוסע בה אינו צריך לדאוג לחוליה שבאמצע.

וקרון פולמן, למי שלא ראהו, אינו קרון של ספסלים. זהו קרון טרקלין ובו כורסאות ושולחנות, והמלצר מגיש אל המקום; שמו בא לו מן הבנאי האמריקאי שהתקין קרונות כאלה לראשונה, ומאז נעשה השם כינוי לכל קרון שנוחותו עולה על המקובל.

נמסרה בעתונות רשומה של יצרן המכונית מוריס-קאולי על מבחן שנעשה במצרים: נסיעה מקהיר לאבוקיר לאורך מאה ארבעים ושמונה עשיריות המיל, בהסיעה ארבעה מבוגרים, ילד אחד ומטען, ובחום של מאה וחמש מעלות; לפי הרשומה עשתה המכונית שלושים וחמישה ושבע עשיריות מילין בגלון אחד של דלק. עמידותה אושרה לאחר חמשת אלפים תשע מאות ותשע עשרה מילין, כשמכסה המנוע המקורי אינו מראה סימני בלאי.

ראוי לומר במפורש: המבחן הזה נעשה בספטמבר 1923, וזו רשומה של היצרן המובאת עתה מחדש ולא נסיון שנעשה בשבוע זה. אף על פי כן יש בה ענין לקורא שבארצנו, מפני שהתנאים דומים לשלנו יותר מכל מבחן שנעשה באנגליה: חום גבוה, דרך שאינה כולה סלולה, ומכונית עמוסה מעל למידתה.