מן הארץ
שלושת אלפים זריקות בחמישה ימים
מיום 27 בספטמבר ועד ראשון באוקטובר ועד בכלל נעשו במרכזי ההרכבה שבתל אביב ובשכונת שאנן 3,180 זריקות נגד טיפוס המעיים, ומהן 1,608 מנות שניות.
ועדת ההרכבה החליטה להמשיך בהרכבה עד סוף החודש. מיום הרביעי שבשבוע זה יעבור מרכז ההרכבה של ההסתדרות הרפואית שבנוה צדק אל המרפאה שברחוב שבזי פינת רחוב שלוש שבנוה שלום, כדי להקל על בני אהל משה, מחנה יוסף, מחנה יהודה, נוה שלום ושכונת אהרון, שהיו צריכים עד עתה ללכת דרך ארוכה בשביל מנה אחת.
אין הזריקה תרופה למי שחלה כבר; כל כוחה במי שעודנו בריא, והיא מקדימה את הגוף אל המחלה בטרם תבוא. מכאן שאין בהרכבה אחת כדי הרבה, ועיקר הענין במנה השנייה הבאה אחריה כעבור שבוע או עשרה ימים. הדרך שבה לומד הגוף את הלימוד הזה מבוארת בצד הדף.
בעיר שגדלה בשנתיים האחרונות במהירות כזאת, ושכונות שלמות בה שאין בהן עדיין צינור מים סדור, אין המספר הזה מותרות. יש לשער כי אם תימשך ההרכבה בקצב הזה עד סוף החודש, יימצא בעיר ציבור גדול שאין המגפה אוחזת בו; ומשמתמעטים החולים מתמעטים גם המקומות שמהם עוברת המחלה הלאה.
בית המרפא לתלמידים נפתח היום
הנהלת ״הדסה״ מודיעה כי בית המרפא לתלמידי בתי הספר נפתח היום מחדש, וריפוי העיניים והעור של התלמידים כבר התחיל ביום א׳ בבתי הספר עצמם.
ד״ר בורודיצקי יקבל בבית המרפא בכל יום, מלבד יום הששי והשבת, בשעות ארבע עד שש אחר הצהריים. הטיפול בבתי הספר עצמם נעשה בכיתה ולא במרפאה, וזה עיקרה של השיטה: לא להמתין עד שיביא ההורה את הילד, אלא לבוא אל המקום שכל הילדים מצויים בו ממילא.
מחלות העיניים והעור הנפוצות אצלנו אינן עוברות באוויר כי אם במגע ובחפצים: מגבת אחת לכמה ילדים, ספסל צפוף, יד שנגעה בעין ושבה ונגעה בעין חברתה. בכיתה שיושבים בה ארבעים ילדים די בשניים שלא נתרפאו כדי שתחזור המחלה אל רבים מהם לאחר חודשים אחדים, ומשום כך בודקים את כל התלמידים ולא את החולים בלבד.
שכרה של בדיקה כזאת אינו נראה בשנה הראשונה כי אם בשלישית ובחמישית, ובזה קשה הדבר על המוסדות המחזיקים בה: הם מוציאים עתה, והרווח יבוא בידי מי שיבוא אחריהם.
מן העולם
ספר חדש על התרבויות הראשונות
יצא לאור בצרפתית ספר על התרבויות הראשונות, בהוצאת אלקאן, ומחבריו שמו לפניהם תעודה אחת: להרצות את קורותיהן כהיסטוריה חולונית, ולהביא את קורות האמונות בקשר עם שאר צדדי התרבות ולא בפני עצמן.
הסקירה פותחת במצרים ובערי שומר, עוברת אל כרתים ואל איי הים האגאי, ומגיעה אל בוא העמים האריים ואל הסוס שהביאו עמם. פרק גדול הוקדש לממלכת החתים, שנתקיימה כמעט אלף שנה במזרחה של אסיה הקטנה והצטיינה בבנייה, במינהל ובדיפלומטיה של המלך; חיל הפרשים החתי הוא שהחריב את בבל הראשונה. משם עוברים הדברים אל ממלכת חמורבי ואל ההיקסוס, שכבשו את מצרים במחצית האלף השני.
לקורא העברי יש בפרק החתי ענין משלו. נמסר כי יצא לאור מטעם חברת המשפט העברי בארץ ישראל מחקר בחוקי החתים ובהשוואתם אל חוקי ישראל; שם החוקר לא הגיע אלינו בנוסח ברור ואין אנו נוקבים בו. מי שמעמיד זו מול זו שתי מערכות חוקים בנות אותו אזור ואותם דורות, מוצא לא רק את השווה שביניהן אלא גם את הנבדל, והנבדל הוא העיקר.
מה עושה משלחת מדעית בדרכה
ידיעה קצרה על שיבתה של משלחת קוזלוב ממונגוליה באה במדור העולם שבגליון זה. אנו מבקשים לברר כאן דבר אחר: מה עושה חבורה כזאת בשנתיים שהיא בדרך, ומה נעשה בשללה משהיא שבה.
משלחת כזאת אינה יוצאת לשם דבר אחד בלבד. היא מודדת ומסמנת את הדרך שעברה, אוספת צמחים ובעלי חיים ומביאה אותם שמורים אל בתי האוסף שבבירה, וחופרת בתלים ובקברים שבדרכה. עיקר עבודתה מתחיל דווקא לאחר שובה: ארגזים נפתחים במוסקבה, וכל דבר שבתוכם נמסר לחכם היודע בו, ומשנה ולפעמים משנתיים עוברות עד שנדפס הדין וחשבון.
מה מצאה המשלחת הזאת לא נמסר לנו עד עתה, ואין אנו ממהרים אחר ההשערות המהלכות בעתונות. דרכן של ידיעות מסוג זה שהן באות באיחור, וטוב שיהיו מאוחרות ובדוקות משיהיו מהירות וצריכות תיקון.
פינת האדמה
החמרה, אדמת הפרדסים
מי שנוסע בשפלת החוף למחרת הגשם הראשון רואה את הדבר בעיניו: החול שעל אם הדרך נשאר אפור וכבד, ומעט הלאה ממנו, בין שורות העצים, מאדימה האדמה אודם עמום שאין לטעות בו. זו החמרה, ועליה עומדים רוב פרדסי הארץ.
אין החמרה חול ואין היא אדמת סחף כבדה, אלא דבר שבין שניהם: גרגרי חול שנתערבו בהם חלקיקי חרסית דקים, והברזל שבחרסית הוא הנותן בה את הצבע. התערובת הזאת נוחה משני הצדדים. המים אינם עומדים בה כדרך שהם עומדים באדמה השמנה שבעמקים, ואינם יורדים ונעלמים מיד כדרכם בחול הנקי; הם יורדים לאט, והשורש מספיק לשתות.
ולעץ ההדר אין דבר קשה מעמידת מים. שורשו נחנק ונרקב בהם בתוך עונה אחת, ולפיכך בוחר הנוטע בקרקע הקלה ואינו בוחר בשמנה שהחיטה אוהבת. מכאן גם מקומם של הפרדסים בארץ: הם הולכים ברצועה שלאורך החוף, מיפו וצפונה ומיפו ודרומה, ואינם עולים אל ההר ואל העמקים אלא מעט.
ואין החמרה מתנה שאין עמה חשבון. אדמה קלה כזאת ענייה היא בדשן שבטבע, והמים היורדים בה נוטלים עמם את מזון הצמח אל מתחת לשורש; לפיכך אין פרדס עומד בה בלא זבל ובלא השקאה סדורה, והנוטע שאינו מחזיר לה את שנטלו ממנה המים מוצא את עציו צהובים בשנה החמישית ואינו יודע על מה.
הגשם הראשון הוא מבחנה הראשון של האדמה בכל שנה. יורד הוא על החמרה היבשה והיא בולעת אותו כמעט בלא שלולית, ולמחרת אפשר כבר להכניס בה את המחרשה, בשעה שהאדמה הכבדה שבעמק עודנה בוץ שאין עומדים בו. מי שראה זאת פעם אחת יודע מדוע קוראים לה העובדים בה אדמה נוחה, ומדוע אין ערכה נמדד בגודל החלקה בלבד.


