מאמר חתום בידי משה פוגל, הנדפס היום ב״דאר היום״, טוען כי לתל אביב אין היום עיריה עצמאית. אנו מביאים את הטענה כטענה ולא כעובדה, שזהו מאמר דעה מובהק ובעל צד מפלגתי; ואף על פי כן ראוי הוא שיישמע, שהשאלה שהוא מעמיד היא שאלה של סדרי שלטון בעיר העברית הגדולה שבארץ.
לשון הטענה כך היא: רוב חברי המועצה ורוב מנהלי המחלקות בעיריה שייכים להסתדרות העובדים, והם נשלחו אליה מטעמה ובתנאים מפורשים; ולפי הכותב אין הם עושים פעולה בלא אישורה המוקדם של מועצת פועלי יפו. אם כך הדבר, אומר המאמר, אין המועצה הנבחרת אלא מקום שבו נמסרות החלטות שנתקבלו במקום אחר.
ולעומת ההווה מעמיד הכותב את העבר. בימי דיזנגוף, שושני ואסתרמן, כך הוא אומר, הייתה העיריה בלתי מפלגתית להלכה ולמעשה; ומכאן ואילך נשתנה הדבר. השוואה כזאת בין ימים שעברו ובין ימים שהם היום היא כלי שימושי בידי כותב מאמרים, וקורא זהיר יבדוק ממי הוא שומע אותה.
בתוך אותו מאמר מובאת גם טענה שאינה טענת דעה אלא טענת עובדה. נמסר כי מושל המחוז נתן בכוח סמכותו פקודה להפחית את תקציב ההוצאה בשליש, ועשה זאת בלי להתייעץ. אין אנו קובעים בדבר, שלא ראינו את הפקודה ולא שמענו את הצד השני; ואם אמנם כך היה, הרי לפנינו הפחתה של שליש בהוצאתה של עיר בלא דיון במועצתה.
שימו לב שאלו שתי טענות שונות זו מזו, והכותב מציג אותן יחד. האחת עוסקת במשמעת פנימית של מפלגה, והשנייה בסמכותה של ממשלה. ואם שתיהן אמת, הרי המועצה הנבחרת נתונה בין שתי רשויות שאין אחת מהן יושבת באולם המועצה, ומי שבחר בה מוצא את עצמו רחוק פעמיים ממי שמחליט.
תשובה מטעם העיריה או מטעם מועצת פועלי יפו לא נדפסה בעתוני הבוקר שלפנינו. משתגיע, נדפיס אותה במקומה ובאורכה, שאין מדור זה מדורו של צד אחד.
קבר רחל: שיפוצים בלא הסכמה
הממשלה החלה בשיפוצים בבניין שעל קבר רחל בלי לבקש את הסכמתן של הרשויות היהודיות או של הרשויות הדתיות. הידיעה באה בשני עתונים היוצאים הבוקר, ולשונם קרובה זו לזו.
המוסדות הלאומיים החליטו לעמוד על שמירת הזכויות היהודיות במקום ולפנות אל הממשלה בענין. אין בהחלטה הזאת התנגדות לתיקונו של בניין ישן, ואין איש מבקש שיישאר הבניין בשברו; הענין הוא בסדר, ולא בטיח.
ומפני מה אין זה ענין של סדר בלבד. במקום שהחזקה בו נמדדת בשנים ובמנהג, כל מעשה שנעשה בו בלא רשות הופך לאחר זמן לראיה: מי שתיקן, החזיק; ומי שהחזיק, טוען. זו הסיבה שהמוסדות מיהרו לפנות לממשלה עתה, בעוד הפיגומים עומדים, ולא לאחר שיוסרו.
מאה ועשרים נשלחו הביתה
בחיפה שלח מנהל בית הספר של ״אליאנס״, ביום פתיחת הלימודים, מאה ועשרים תלמידים לביתם משום שהוריהם לא שילמו שכר לימוד. הצעד ננקט, לפי הנמסר, בעקבות החלטת ועד הקהילה היהודית שלא להאריך את התמיכה בבית הספר.
שלושה צדדים עומדים כאן זה מול זה, ולכל אחד מהם טענה שאין להשיב עליה בקלות. בית הספר אומר שאין הוא יכול להתקיים בלא שכר לימוד ובלא תמיכה; ועד הקהילה אומר שאין בקופתו למה שאין בה; וההורים אומרים שלא הם עשו את החשבון ולא הם הפרו אותו.
ואף על פי כן יש כאן דבר אחד שאינו שנוי במחלוקת: ההחלטה נפלה בישיבה, והיא נפגשה בילד בשער. בין ישיבת ועד ובין יום פתיחת הלימודים עברו ימים, ובהם היה אפשר להודיע להורים מראש. מאה ועשרים תלמידים שנשלחו לביתם ביום הראשון ללימודים הם מספר שאין ועד קהילה יכול להשאירו בפרוטוקול בלבד.
״ועדת השלום״ בשלוש לשונות
עתון ״אל שורא״ היוצא בירושלים פירסם הצהרה מטעם ״ועדת השלום״, והיא נדפסה בשלוש לשונות. ההצהרה מביעה תקווה לסילוקם של סכסוכים בין עמים בדרך של משא ומתן או של בוררות.
הצהרה כזאת אינה מעשה של ממשל ואין עמה סמכות, וכל כוחה בלשונה. ואף על פי כן יש בה פרט שראוי לתשומת לב: היא נדפסה בשלוש לשונות, ובעיר שיושבים בה דוברי שלוש לשונות אין זה ענין של נוחות בלבד. מי שמדפיס את דבריו בשלוש לשונות מודיע מראש למי הם מכוונים.
אין בידינו לומר מי עומד מאחורי הוועדה, כמה חברים יש בה ומי חתום על ההצהרה, שהידיעה אינה מוסרת זאת. אנו מביאים אותה כלשונה ובלא הרחבה, ומצפים לפרטים.
רשיונות לעגלות ולאוטומובילים
מחלקת הרישיונות של הממשלה דנה בתשלומים הנגבים על רשיונות לעגלות ולאוטומובילים. סכומים לא נדפיס כאן: העמוד שממנו באה הידיעה הגיע אלינו בנוסח לקוי, ומספר שאין בטחון בו גרוע ממספר שאינו.
ואף בלא סכומים יש בענין הזה יותר משנראה בו. אגרת רשיון אינה מס על רווח אלא מס על כלי עבודה, והיא נגבית בשווה מן העגלון שכל רכושו עגלה אחת ומבעל מוסך שברשותו כמה מכוניות. כל העלאה כזאת נופלת איפוא במלוא כובדה על הקטן שבהם.
ועוד: העגלה והאוטומוביל עוברים באותן דרכים עצמן ומשלמים אל אותה קופה. מי שיקבע את היחס שבין שתי האגרות יקבע בעקיפין גם מי יעבור בדרכים האלה בעוד עשר שנים, וספק אם דנים בכך בשעה שדנים בטבלה של תשלומים.